ביקורת ספרותית על סיפורה של הבדידות מאת אדיר כהן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 ביוני, 2011
ע"י Solipsism


תמיד היה לי איזה קונספט ילדותי (כמובן כיאה ליליד דור משחקי הוידאו- ויזואלי) לגבי איך אמורה להראות בדידות. תמיד זה כלל בתוכו מעיל גשם, את Lonely Woman של הפסנתרן הוראס סילבר בלופ ומשקאות שנגמרים מהר מספיק כדי להחליף שני משפטים עם הברמן אבל לא יותר מזה.
עם הזמן התבגרתי (לקח חודשיים, אינעל החיים) והבנתי שצורות רבות לבדידות. אולי התבגרות היא סוג של הבנה שהחיים הם לא סרט, אני יודע? צורות רבות לבדידות, כאמור: סתם להרדם מול סרט של המפקח קולומבו בטלוויזיה... מודעה על קיר, כתובה בעט- מבקשים את עזרת הציבור בחיפושים אחר חתול פרסי שנעלם מביתו.
הרבה סיפורי עדות אמיתיים על הבדידות יש בספר המופלא הזה, מאת הפרופ' אדיר כהן ועוזרי המחקר שלו שסייעו (אם אני זוכר נכון).
מקצת האנשים שם נלעגים בעיניי הצרות. מסוג האנשים האלה שעל אף הסלידה מהם, תמיד מכניסים אותם לאחת המגירות העליונות בראש על מנת לשלוף בכל פעם שאתה צריך להרגיש שאתה טוב לפחות ביחס למישהו.
חלקן משעשעות- אותו חוקר ביולוגיה שכאילו נלקח ממערכון של מונטי פייתון עם כל ההרמזים המיניים, ליצן עצוב שמאחורי בדידותו מסתתרים יחסי אב-בן בעייתיים.
עם חלקם לא הזדהתי בכלל. אנשים שהם "מסודרים" עם נשים וילדים ועדיין בודדים. נראה לי שכשאני טוען לחוסר הזדהות מוחלט, נובע הדבר לרוב מקנאה קלה.

כולם נמצאים בזה ביחד וכל אחד לבד. לא נראה לי שיש (בשעה ההזויה הזו של הלילה, או בכל שעה) אפשרות לומר משהו על המצב הזה מעבר להגיגים כאילו מתוחכמים. יש דברים שהם מעבר להבנת האדם והם אינם מטאפיזיים בטבעם. ההפך. מה יותר ארצי ומוחשי מהעובדה שהמוחות של כולנו, כל כך מפותחים וכל כך מבוצרים במעטה סידני מפוסל היטב.
קלישאות על קלישאות ועדיין אין בהיסטוריה מישהו שאמר את זה יותר טוב: "בדד, במשעול אל האין. בדד, בנתיב ללא כלום." בלי קישקושים, בלי מילים גבוהות. זה התכלס, כנראה.

כמה טוב שיש את גוגל לשאול אותו שאלות קיומיות בשעות הזויות בלילות הזויים, וכו'.

מעולה- ותודה שוב לגורל\ליד המכוונת\לאדריכל הגדול שבשמיים שאיכשהו כיוון אותי למדף הזה בלי שבכלל נזקקתי לשום ספר מהאזור ההוא.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Solipsism (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
אחד האופטימיים של בלחסן :-) ובכלל, זה אלבום מעולה. תודה רבה.

אלון- אכן, יש את ההבדל בין בדידות להתבודדות. אולי התרגום קצת צולע, אבל יש לי את השעה ההזוייה של הלילה שוב לזכותי.
אני לא יודע עם יצא לך להכיר את משה קרוי, אבל אם תגגל- תראה קטע של ראיון איתו עם רם עברון ששואל אותו: "אתה אדם בודד?" וקרוי ממהר להשיב "מבחירה". כנראה שההבדל בין בדידות לגלמודיות טמון במשך הזמן שבו אתה ממהר (או לא) להגן על אותה 'בחירה'. :-)
עמיר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
כל סקירה שלך זו יצירה ספרותית בפני עצמה. הבדידות יכולה לתקוף בפתאומיות מכאיבה, ויש בה משהו אינסופי ומפחיד. ממליץ על השיר "עתיד" של גבריאל בלחסן, ("אבל בלילה, געגוע ליד חמלתית."). http://www.youtube.com/watch?v=nPUbitX96jY
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
הבדידות נעלמה מחיינו נוהגים לבלבל בעיקר כיום בין בדידות (solitude) לבין גלמודיות (loneliness). בדידות זה דבר נהדר שכמעט איננו בנמצא יותר. סתם להיות לבדך, בלי סלולרי, אינטרנט, חברים וירטואליים והחיבור לכל העולם שבעת ובעונה אחת מרחיק אותך מעצמך. גלמודיות, לעומת זאת, היא דבר איום, שלמרבה האבסורד יכול לאפיין גם אנשים עם אלפי חברים בפייסבוק.
Solipsism (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
שלום חמדת (אחלה ספר, והסרט- בכלל) אני מודה לך על הקריאה, אפילו פעמיים (שזה פעמיים יותר ממספר הפעמים שאני קורא את מה שאני כותב).

לפעמים אין לי משהו מהותי לומר על ספר. כמו שאין לי משהו מהותי לומר על שעון מעורר (פשוט אחד כזה נמצא לידי, וזה הדבר הראשון שראיתי בסביבת הראייה שהוגדר אצלי כסתמי).
אבל זה לא בגלל שהספר לא ראוי חלילה. פשוט הוא גורם לך לחשוב הרבה, יותר מדי. הדבר היחיד שאתה יכול להעניק לו זה פרסום צנוע בדמות זרם תודעה טיפה יומרני- כאמור בשעה הזויה של הלילה.

את רוב הדברים החשובים כנראה שלא ניתן לפענח. חוץ מאת האושר. הבנתי שלגביו יש נוסחה די מדוייקת :-)
חמדת (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
קראתי את דבריך יותר מפעמיים ,ויש משפטים שלא התחברו ולא הבנתי את משמעותם . וכן יש אנשים שיש להם בית, משפחה ,ילדים והם עדיין בודדים .בדידות זוהי נוסחה שלא ניתן לפענח אותה בדיוק כמו אהבה . וחוץ מזה כל החיים לפנייך .





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ