לא אשקר, לא קראתי, כן האזנתי, במהלך חיי נתקלתי בספר ולאחר שקראתי מספר מצומצם של עמודים לא חזרתי אליו.
לאור שעות היום המבוזבזות ברכבת החלטתי להאזין לספרים ונתתי לספר ניסיון חוזר.

התגלה בפני ספר לא פחות ממדהים, מחקרים ורעיונות שלקחתי איתי לכל אורך היום, להרהורים מעמיקים על היכן אני בממדדי המחקרים, איך נקודת המבט שלי היא אולי לא באמת איך שנראית לי,
שאלות על מי אנחנו כחברה, על מי אני כאדם ליוו אותי לאורך כל האזנתי לספר וכל זאת תוך כתיבה מעניינת, מסקרנת, אמיצה, מצחיקה הגורמת לקורא לשאול שאלות ולעמוד מול המראה עירום.

בספר מוצגים מחקרים אשר נפרסו בממוצע על כ7-10 דק לאחד, היה לי נוח מאוד לחלק אותם בין הפסקותי או בין נסיעות קצרות, הפרקים הקצרים העשירו את חיי בהרהורים, ביצירתיות, בביקורת בונה(!) ובפתיחות לעולם סביבי.

וכמו שנכתב בסיכומו של הספר: ״מידע אינו יכול לשנות את השקפת עולמו של אדם מבוגר, אנשים יעווטו מידע כדי לאשר את השקפת עולם, כל שתוכל לקוות לו הוא להביא את קוראיך במרוץ היומיומי להכרה וקבלה לחשוב על הנסיבות שבהם עוצבה השקפת עולמם ואולי ברגע של חסד תזכה לכך שאחד מהם יבחן אותם מחדש״. המחקרים המוצאים בספר איפשרו לי ולו לרגע קטן לבחון מחדש את הערכים, הדעות ונקודת המבט שלי למהלך חיי ולסובבים אותי יחד עם הספק שהכניס לליבי והאור שהגיע איתו.



פשוט נהנתי מכל רגע.
ממליצה בחום
כדאי לקרוא במנות קטנות 3>

ספר שטוח קופצני שמדגים את משל הכרם.
בתחילה נתפסתי לכותרת על טייסי קמיקזה.אולם, בדרך מהספריה הביתה חשבתי כי הכותרת היא כמו פרסומת והשאלה קצת לא הגיונית ולו מהטעם הפשוט- הטייס צריך להגיע למטרה ואם רשויות צבאיות החליטו כי עליו ללבוש כובע עור(זה לא קסדה),הריזה נדרש.
ואמרתי כי שוב נפלתי על פירסומת.
התחלתי לקרוא את הספר והתחושה של רתיעה ממנו הלכה וגברה. הספר מכיל אוסף אנקדוטות, רצוי שתהיינה מדהימות כדי להוכיח?? לא יודע.
האיסוף עצמו והצגת הדברים האיזוטרית מעייפת ובמקרים מסויימים, מקוממת.ניתן להציג נושאים בצורה יותר מכובדת ועמוקה יותר.
לכן בסופו של דבר הרגשתי כמו במשל הכרם "רעב נכנסתי ורעב יצאתי" רק בהבדל קטן גם באמצע הייתי רעב.
מדוע קיבל שתי נקודות בציון? כי הסופר התאמץ, וכי אולי מישהו ימצא איזו אנקדוטה מעניה בכל המלל.

מחקרים מחקרים ועוד..מחקרים
מעמיס על הקורא פרטים ונתונים על..מחקרים
ודי משעמם,וחוזר על עצמו,בלי שום עניין וטעם
בשלב מסוים אף החל להיות מייגע מידי
סורי אבל לא הייתי רוצה להיתקע איתו על אי בודד.

אחרי דן אריאלי כל ספר דומה נראה פשטני, חיקוי עלוב לספריו הגאוניים. לצערי את ספרו של בורק קראתי אחרי ספריו של דן אריאלי ומכאן גם אכזבתי. לא מצאתי בהם כל חדש. אז לקורא המתלבט - בחר אחד מהשניים, אבל אל תקרא את שניהם...

הספר הוא למעשה אוסף של מחקרים של מדעי החברה. מתוך מה שקראתי לא נראה לי שהמסקנות נובעות מהצורך של הסופר ולא מהמחקרים עצמם (למשל שהקבוצות שנבחרו לא מייצגות אוכולסיה כך שלא ברור לי איך ניתן להקיש לכלל. בסה"כ ספר מעניין (תלוי במתעיין ) ושונה משאר הספרים של עם עובד.

טוב, אבל הראשון שלו (שימפאנזים חולמים על פרישה) היה הכי טוב. כאן הוא קצת איבד מהברק שלו. הבורק איבד מהברק. אבל עדיין, עבודה יסודית ביותר, כתוב וערוך ברמה הגבוהה ביותר. אלא שממנו למדתי לצפות לעוד..

ספר סביר שמעשיר את הידע הכללי שלנו על כל מיני תופעות אנושיות.בשלב מסוים הספר מתחיל קצת לשעמם ולמצות את עצמו וחלק ניכר מהנושאים שנכתבו אותי באופן אישי לא עניינו. היה לי קשה לסיים אותו ובסוף כבר התחלתי לדפדף רק כדי למצוא נושאים מעניינים, וזה היה משימה לא קלה. לא ממליץ על הספר באופן מיוחד, אבל אם מישהו מתעניין בפסיכולוגיה התנהגותית או סתם בשבירת מיתוסים על החברה זה יכול להיות בסדר.

אני מצטערת עם כל הכבוד למחקרים, זו פסיכולוגיה בגרוש.
לא חידש לי שום דבר,אין פה ערך מוסף או נקודות למחשבה.

ספר מעולה, קריא, משעשע ומחכים, מומלץ מאד!