"אכילת חטיף בוטנים מגדילה בחמישים אחוז את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית."
תארו לעצמכם שנתקלתם בכותרת הזאת בעיתון.
מיד דפדפתם לעמוד המתאים לקרוא בהרחבה על המחקר, וגיליתם שהוא בוצע על ידי חוקרים בהרווארד, לא פחות!
נלחצתם קצת, תודו.
כנראה ששקיות הבמבה לא יגדשו את המדפים שלכם בתקופה הקרובה (בכל זאת, בשביל מה לקחת סיכון, אם אפשר לאכול דוריטוס).

מה שהכתב לא ציין זה שהסיכוי לחלות בסרטן הערמונית הוא

האם שימפנזים חושבים על פרישה? מאת: <mark>יעקב בורק</mark>

נהנתי מאד מהקריאה בספר.

אמנם יש מידי פעם טענות או הצהרות תמוהות ולא מוסברות דין, כגון הטריק שראיתי דומה לו גם בסדנה לניהול זמן, שם לוקחים מילים בעברית ומנסים לחזק טענה או סברה ע"י משחק של מילים ושורש. אורן צור ברשומה ביומן הרשת "מדע הבזיוני" כותב על זה, כך שכנראה אינני היחידי שמתעצבן על השיטה הזאת. ראו: http://www.sciencefriction.net/blog/2007/12/

במסגרת שיתוף פעולה ראשון בין מועדון הקוראות של סלונה לבין iCast, קיבלתי הזדמנות להאזין לספר על פי בחירתי. קודם כל נכנסתי לאתר שלהם, ובדקתי את רשימת הספרים המוצעים לשמיעה. המבחר עדיין לא עצום, אבל בהחלט איכותי. התלבטתי בין ספרי הילדים, ספרי הפרוזה או ספרי העיון, ולבסוף בחרתי בספרו של <mark>יעקב בורק</mark>, גם בגלל השם המסקרן, וגם בגלל שידעתי שהמחבר הוא מיוזמי כתב העת הדיגיטלי המעולה אלכסון, שהוא אחד החביבים על

רב סרן ג'יימס נסמת היה שחקן גולף חובב שנשבה בידי הווייטקונג, נכלא שבע שנים נוראות בתא זעיר ללא פעילות גופנית. לשמירת שפיותו החל מדמיין את עצמו משחק גולף. משחקים מלאים כולל לבוש, ריח הדשא ותנאי מזג אוויר שונים. כשעלה לראשונה למגרש גולף לאחר שחרורו השתפרו ביצועיו בעשרים אחוז. ולא, לדברי המחבר זו אינה אגדה אורבנית. למחשבה יש כוח ויכולת השפעה פיזית.
שופטים נוטים לחון אסירים המגישים בקשה לא רק לפי חו

לא אשקר, לא קראתי, כן האזנתי, במהלך חיי נתקלתי בספר ולאחר שקראתי מספר מצומצם של עמודים לא חזרתי אליו.
לאור שעות היום המבוזבזות ברכבת החלטתי להאזין לספרים ונתתי לספר ניסיון חוזר.

התגלה בפני ספר לא פחות ממדהים, מחקרים ורעיונות שלקחתי איתי לכל אורך היום, להרהורים מעמיקים על היכן אני בממדדי המחקרים, איך נקודת המבט שלי היא אולי לא באמת איך שנראית לי,
שאלות על מי אנחנו כחברה, על מי אני כאדם ליוו

ספרו של <mark>יעקב</mark> הכיל הרבה פרטים שידעתי אך גם שפך הרבה תובנות מעניינות.
אני נוטה להסכים עם ההשקפת העולם שיש לצמצם את הרעש בחיינו שזה בעיקר הטלוויזה והעיתון- אני מתשדל להימנע מחדשות
ובעיתון אני קורא בעיקר את הספורט והתרבות.
אני מציע לצופי החדשות לנהל רשימה מתוך כל הכתבות או האייטמים של כל מהדורה לבדוק כמה מהם אינם אלא פרסומות סמויות
או כתבות סובייקטיביות.
גם לי, כמו למחבר, נמאס מכל הכתבות קורע

ספר מעניין שמתאר בהסברים משולבים בסטטיסטיקות ומחקרים את ההטיות וההפרעות
שאנו חווים בחיינו להשגת מטרותינו ולשלוות חיינו. ההפרעות האלה המכונות ע"י המחבר "רעש"
נובעים בחלקן מתוכנו כחלק מהפחד הטמון בעומק נפשותינו והוא הפחד מהמוות ובחלקן
ממקורות חוץ המנצלים חולשותינו כדי להסיט אותנו מהעיקר , להשלות ולהטעות אותנו ובהן הפרסומות,
שטפון המידע שמולעט עלינו מהתקשורת ומעולם המדע והרפואה .
ספר מעניי

ספר שטוח קופצני שמדגים את משל הכרם.
בתחילה נתפסתי לכותרת על טייסי קמיקזה.אולם, בדרך מהספריה הביתה חשבתי כי הכותרת היא כמו פרסומת והשאלה קצת לא הגיונית ולו מהטעם הפשוט- הטייס צריך להגיע למטרה ואם רשויות צבאיות החליטו כי עליו ללבוש כובע עור(זה לא קסדה),הריזה נדרש.
ואמרתי כי שוב נפלתי על פירסומת.
התחלתי לקרוא את הספר והתחושה של רתיעה ממנו הלכה וגברה. הספר מכיל אוסף אנקדוטות, רצוי שתהיינה מדהימות כ

טוב הבנתי מה הקטע של הספר הזה...אתה מסתכל על הספר הזה ואתה רואה סה"כ 200 ומשו עמודים ואומר "שטויות...אני מסיים את זה תוך יום" אבל לא! זה בלתי אפשרי לקרוא אותו ככה כי הוא מספר לך סיפורים שאתה צריך להיות כל כך מרוכז במחקרים\סיפורים שלו שזה כמעט בלתי אפשרי. אז לא...לא הצלחתי לסיים את הספר הזה למרות שהוא כבר מסתובב איתי שבועיים(ואני נחשב לקורא די מהיר) אז הבנתי מה אני הולך לעשות. אני ישאיר אותו בבית ו