ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 במאי, 2011
ע"י יהודה
ע"י יהודה
ספר זורם, קל מאוד לקריאה, שפה פשוטה (עוול לקרוא אותו במקביל לכל ספר של מאיר שלו), העלילה פותחה במהירות, שטפה. משכה אותי להמשיך ולקרוא, לבלוע דפים. חלק מהם, על פי מיטב המסורת של רם אורן העלו גיחוך. חלק נקראו בשמחה.
למה גיחוך? גליה מתוארת כסוכנת מוסד שנשלחת לעתים למשימות כזאב בודד. עצמאית, חדת חשיבה, בלתי תלותית. ומצד שני מייד ניזרק לאוויר האופי התלותי להחריד שלה. נשלחת למשימה ומתאהבת בשותף. הוא נהרג. לא עובר חודש ומתאהבת במקרין הבטחון הבא. זאב בודד? אולי כבשה בודדת.
כרגיל בספרי רם אורן הדמויות מוקצנות, הטוב מוצג כאביר, שרירי ויצוק, עיניים חודרות, ג׳נטלמן להחריד. אפילו קצין. והטובה? חלום רטוב של כל חובב קומיקסים.
והרעים? סביר שיהיו נמוכים, כהים, שעירים ומחוטטים. רבאק.
התיאור של הארץ מטורף, באר שבע הפכה לעיירה נידחת אך גדולה במדבר נבאדה. תל אביב ניו יורק. כבישים בין עירוניים לדרכים מהירות בעלות ששה נתיבים, לכל כיוון.
אבל אולי זה החן שברם אורן, פשוט, לא מטריד מדי, קליל, מסקרן וחמוד. מופשט. הדוגמנית גם טובה, הנחמדה נחמדה, היפה גם מוכשרת. הרע באמת רע. שיהיה.
אפשר לומר ששווה לקנות כספר משומש.
יש טוויסט נחמד בסוף, המתקתקות נמשכת עד המילה האחרונה. יופי של red herrings מפוזרים לאורך העלילה. שווה קריאה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
