• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
צבע המים

צבע המים

מאת ג'יימס מקברייד

הביקורת של חנן

תמונה של חנן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
צבע המים

צבע המים

מאת ג'יימס מקברייד

הביקורת של חנן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של חנן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:1999
קטגוריה:ביוגראפיות
הקודמת
Mr. Vertigo
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“ספר נפלא , סיפור אוטוביוגרפי על משפחה מעורבת בארה"ב , אם לבנה יהודיה ואב שחור שנפטר בטרם עת , והיא”

11/24
ביקורות על צבע המים
הבאה
רותם
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

הסולם של חנן

☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺ האם נהנית
האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺ האם האהבה עוברת

םפר יפה ומרגש עד דמעות , עוצמתי ומלא השראה ,בא מהלב ומגיע אליו.
הצצה מכאיבה של השתלבות המיעוטים שחורים ויהודים בארה"ב של תחילת המאה העשרים ומה קורה לחיבור הבלתי אפשרי של הקצוות הנדחים שלהם.
זהו סיפורה של אם שהיא לביאה הנלחמת בנחישות יוצאת דופן בעולם מעוות בדעות קדומות ולמען ההישרדות וההצלחה של שנים עשר ילדיה.
אני לקחתי מהספר את התובנה שאדם שיש לו מצפן בלב וגם הולך בנחישות בכיוונו ,מייצר בסופו של דבר השלכות מרחיקות ראות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
ל
ליzי
תמונה של רוזי
רוזי
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של שין שין
שין שין
7קוראים|גיל ממוצע60|100%נשים

על המבקר

תמונה של חנן

חנן

ותיק
חבר מזה 18 שנים
112 ביקורות•1 נבחרות•515 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חנן
חנן
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות112
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל515
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת64ספרות מקורית12מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

2 תגובות
•לפני 15 שנים

אהבתי והתחברתי

וכן אני ממשיכה וימשיך לקרוא עוד ספרים שלו...אחד כבר מחכה על המדף...אוטוטו הוא יורד.
שין שין
שין שין•לפני 15 שנים

גם אני מאוד אהבתי את הספר.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חנן

בית קרנובסקי

בית קרנובסקי

י"י זינגר

אחד הטובים !!
גאון ספרותי (לא נופל מאחיו) מוציא תחת ידיו יצירת מופת אלמוותית.
זה מתחיל בשפה (ובתרגום) שמצליח להעביר ניחוחות של שורשים ובית אבא שאבדו תחת מגפי הקלגסים,
זה ממשיך בגיבורים מרובי הממדים והעומק, צולל וחושף את נשמתם העירומה ממשיך בעלילה מכשפת וכל זה עטוף במהלך ההיסטוריה הטראומתית שעיצבה את כולנו .
היצירה הזו משאירה סימני שאלה מטרידים בנוגע לזהות היהודית ולבחירה של כל אחד מאיתנו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חנן
היקום על פי הפיסיקה המודרנית

היקום על פי הפיסיקה המודרנית

יורם קירש

את הספר סיימתי לקרא לפני כחודש ומיד התחלתי לקרא בו שוב והפעם כולל ההערות וההרחבות שבסוף, מדוע?
כי נשארתי חסר והאינטואיציה עזבה אותי עם התגמשות הזמן ביחסות המצומצמת.
האמת הכי נגישה נמצאת שם ,ללא ספק אך המגבלה היא בנו ובעצם בגלל החושים שבנו אותם מחושים שמאפשרים לנו לחוות את העולם אך בה בעת חוסמים כל תובנה שמעבר, כל תובנה שמתחברת לאמת.
כבר מעל 150 שנה זנחו צמאי האמת את עולם החושים לטובת המתמטיקה הקרה, אין טעם לנסות ולהבין ,הנוסחאות עובדות וזאת עובדה .

אני לא מתיאש, אנסה שוב ביתר הקדשה הרי את הצמאון לאמת לא ניתן לכבות.

לכל צמאי הדעת, ממולץ בחום שאותו דוקא ניתן להבין.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חנן
איש ליד מכונה

איש ליד מכונה

סטף ורטהימר

לפני מספר ימים דיברתי עם חבר והבאתי כדוגמא לחזון שהתגשם את פועלו של אדם שהוא סמל של נחישות ,תבונה ואומץ, אדם שהוא דוגמא ומופת לאחרים.
החבר הגיב באומרו שיש כאן גם מזל ולכן אינו מתרשם במיוחד.
מי שקרא את הספר והפנים את האישיות והכוחות שמעצבים אותה, יודע שאין כאן מזל בכלל, סטף הוא אחרון האנשים שיתן למזל, לשחק תפקיד כול שהוא בחייו או בדרך להגשמת חלומו.
מה שאומר לנו סטף הוא "היעד יכבש כי אין לו ברירה אחרת", ענק בכול קנה מידה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חנן
הילד הקטן

הילד הקטן

פיליפ לברו

למה להסתכן ?
היהודים נרדפים נתפסים ומגורשים ,עדיין לא יודעים את גודל הזוועה אבל הם אחוזי איימת מוות והעוזר להם מסתכן מאוד ,אנשים נתלים ברחבת העירייה ,הקלגסים השחצנים עם ציור הגולגולת
מפעילים משתפי פעולה שמבצעים את הציד בדבקות ובהתמסרות ,אז למה להסתכן ולהחביא יהודים?
השאלה הזאת בכלל לא נשאלת כי מדובר באנשים שחיים את חייהם כפי שהם חונכו וכפי שהם מחנכים את ילדיהם .
ספר אנושי וחכם שמספר את סיפור הכיבוש הגרמני מנקודת מבטו של ילד שאביו אדם דגול שאינו יודע שהוא כזה ושהוא בסך הכול רק 'בן אדם'.
האווירה הכפרית המשכרת היא הקסם האמתי שבספר המראות הריחות הפשטות והטבע השאירו בי את הכמיהה הפעוטה - להיות שם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סולאר

סולאר

איאן מקיואן

מייקל בירד כמשל.

מייקל הוא מדען המודע היטב לצורך הנואש של האנושות למצוא מקור אנרגיה חלופית ,ברת קיימא. אכן הוא נרתם למאמץ, יותר מתוך שיקולים אנוכיים ותוך ניצול הזדמנות בגבול הנוכלות, ששיחקה לידיו.
אבל מה ,מייקל כלוא בחולשותיו מהם הוא לא יכול לפרוץ ויתכן שגם לא רוצה ,חיי בהדחקה או אולי בהכחשה ,בסופו של יום הוא לא מצליח להתרומם .
מייקל לא רוצה ילדים והוא יודע למה ,ילדים זה מחויבות ואחריות ,הבת היחידה שלו באה במרמה ובנגוד לרצונו.
מייקל הוא נהנתן עלוב ההולך ומזדקן הולך ומשמין הולך ומסתאב ,חסר אמינות, רודף כבוד ומנופח אגו אך יחד עם זה, מניפולטור מבריק שיודע למנף את הקלפים שבם הוא מחזיק וכמו עוף החול מצליח שוב ושוב להפתיע ולצמוח מחורבותיו הוא ,עד הקריסה הבאה שהיא עמוקה יותר ובעקבותיה גם נקודת התחלה נמוכה יותר, מעין זיג זג במגמת שקיעה.
מפתיע ביותר להיווכח שמייקל לא נישבר ,הנחישות להצליח היא הדגל והסמל שלו ומפתיע לא פחות לראות את עדת המעריצות המאוהבות בו ,מה הן מוצאות בו ? לא נאמנות לא אמינות ולא צורה אבל כן מתנות, מסעדות ומה עוד ? האם מייקל הצליח לפצח איזה קוד נוסף לאיינשטיין-בירד?

מייקל בירד הוא אנחנו.
האין אנו חיים בהכחשה או בהדחקה קטלנית לנוכח האיום שלפתחנו ?
האין אנו הולכים משמינים וסובאים על חשבון העולם שסביבנו על החי והצומח שבו ההולך ונכחד?
האין אנו מבזבזים משאבים גזולים על כבוד ,אגו ושאר ירקות ?
האין אנו נכשלים שוב ושוב בלהבטיח את עתיד צאצאינו ?!! למה באמת מייקל לא רוצה ילדים האם מייקל בירד יודע משהו שאנחנו לא מבינים?

חומר למחשבה בספר מבריק ומרתק.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סולאריס [מהדורת 2003]

סולאריס [מהדורת 2003]

סטניסלב לם

סטניסלב לם

אחרי קריאת הספר נשארתי עם ההרגשה שמשהו חמקמק וממזרי ברח לי ,לא ירדתי לסוף דעתו ואולי גם לא לתחילת דעתו של גאון זה. ברור לגמרי שיש כאן אמירה /זעקה עמוקה ,אבל מה היא ?
קריאה נוספת נדרשה כדי לחשוף רובד שהשאיר אותי המום וחסר מילים ,מאיפה סטניסלב לם
לקח את עוז הרוח והחוצפה שאין למעלה ממנה , מעולם לא פגשתי בכזאת התרסה , הבחור הזה עשה דבר שבזמנים אחרים היה עולה בגינו על המוקד ויחד עם זה מציב אותו יחד עם ענקי הרוח בעולם.
לכאורה יש כאן סיפור של האנושות הניגפת בפני תעלולי האוקיאנוס החי המוזר והבלתי צפוי.
האנושות פרצה והתפשטה למרחקים בלתי נתפסים כבשה עולמות ומרחבים ,סיפור הצלחה בקנה מידה קוסמי והינה פגשה במין יצור בדמות אוקיאנוס חסר מובן ופשר שלא ניתן לתקשר אתו.
עשרות שנים של מחקר אלפי חוקרים ומשאבים אדירים לא קידמו כהוא זה את הבנת האנושות את האוקיאנוס החי , מבוי סתום.
מהן העובדות בשטח שכן הוכחו:
- האוקיאנוס הוא יצור חי ושורד במשך עידנים (מצאו אותו בזכות יכולת השרידות שלו שמשנה את מסלול הכוכב באופן שאינו מובן).
- האוקיאנוס שונה לחלוטין ובכול אספקט מהיצורים המבוססים על הביולוגיה שלנו.
- האוקיאנוס מתקדם כול כך ביחס לאנושות שההשוואה ביניהם בלתי קבילה.
- האוקיאנוס הוא אחד ואינו מתפשט ביקום, האנושות מצאה אותו ולא ההפך.

מנגד מתוארים החוקרים האנושיים המתוסכלים שכבר הגיעו להחלטה קטלנית בסגנון הכיבושים שידענו מההיסטוריה האנושית העקובה מדם (ראה האדם הלבן בחדירתו לאפריקה ולאמריקה). אותם חוקרים עסוקים אובססיבית גם בפעילות מינית (ויחד עם זה אכולי בושה ומסתירים אחד מהשני את העדפותיהם המיניות).
סטניסלב לם מעמת כאן שתי אסטרטגיות הישרדות האחת היא הביולוגיה שלנו הדרוויניסטית שהמין וההתפשטות היא הטקטיקה שלהם ולעומתו האוקיאנוס שפועל אחרת יש כאן רעיון אחר לא מובן אבל עובד.
אמנם האסטרטגיות שונות אבל מטרת השרידות ידועה וברורה והיא לנצח את הזמן ולשאוף ל נֵ צָ ח וכך אמנם הם נפגשו אחרי עידני עידנים כאשר שתי האסטרטגיות עמדו עד עכשיו במשימה.
סטניסלב לם מתריס כאן לא כנגד האנושות או ההתנהלות האנושית אלא כנגד מה שברא אותה ,הטבע או האלוהים או מה שזה לא יהיה !!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סשינקה

סשינקה

סיימון מונטיפיורי

הסולם של חנן
☺☺☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ מה עוצמת החוויה שעברת
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺☺☺☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

אוי איזה ספר קורע לב וסוחט דמעות !
המחבר מצליח להעביר את רוח התקופה כל כך חי שזה מרגיש אמיתי ,פשוט חוויה סוחפת ,מראות ריחות ,צבעים ואוירה מהפנטת. אמנם תחילת הספר די מייגעת וקריאתו נמרחה בהתאם אך אחריתו מחפה על כך ובגדול .
ולנקודה היהודית שלא מצאתי אליה התייחסות מצד הקוראים באתר.
עובדה היסטורית היא שמובילי "הניסוי הגדול מעולם" היו ברובם יהודים כך שהמחבר כתב על בני עמו ,מי שלא יודע אז סב סבו משה בנה את תחנת הרוח בירושלים.
הסביבה הרוויה באנטישמיות הייתה עובדה היסטורית נוספת אך לא באה לידיי ביטוי בספר כנראה שהמחבר לא מייחס לזה את המשקל הראוי או שהוא מדחיק זאת מעצם שהותו שלו בארצות נכר.
האם סטאלין היה אנטישמי אני לא יודע אבל הוא זה שהתנקש ברופאים היהודיים , הגה את תוכנית בירוביג'אן וגם הציל המוני יהודים מהשמדה נאצית ,האם ההתייחסות שלו לסשינקה הייתה קשורה למוצאה? הספר לא מבהיר את העניין המסקרן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
הבגידה

הבגידה

הלן דאנמור

הסולם של חנן
☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ מה עוצמת החוויה שעברת
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺☺☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺☺☺☺☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

חוויה מטלטלת.
יש לה את זה ללא ספק ,לעצב מציאות ברמה כזאת יכול רק כישרון ענק!
הכתיבה באה ממקום מאוד חם ואנושי וכאשר זה מתחבר לתקופה הקשה ההיא נוצר מרקם נדיר באיכותו.
מתוך מירקם החיים הזורם בצניעות הולך ונחשף לאטו מעשה הבגידה עד לממדים של קטסטרופה ואובדן. המולדת בגדה באזרחיה הנאמנים והמסורים שנתנו הכול וקיבלו את התליין סטאלין.
ואז מתגנב הרהור מטריד, עד כמה אנחנו לא יודעים להעריך את המובן מאליו .
מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
ג'וליוס וינסום

ג'וליוס וינסום

ג'רארד דונובן

הסולם של חנן
☺☺ האם השכלת
☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺ האם סבלת
☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

מתוך הספר
" בוקר אחד ירדתי מאחד השבילים האסורים ומצאתי מלתעות ברזל חלודות קשורות לעץ בשרשרת ונעוצות ברגל...החיה דרכה על מלכודת ציידים מוסתרת, ונגסה תחילה בבשר ובגידים של עצמה אחר כך בעצמות, עד שקרעה את עצמה מהמלכודת . חיות שלא מצליחות להשתחרר, אמר, מושכות ומושכות כמה ימים עד שהרעב גובר על הכאב ... עד שהן זוכות להגיע למוות ולמנוחה."
הקטע המובא כאן הוא כמו סכין המפלחת את בית החזה ולאחר מכן מסתובבת וכורעת את נשמתך.
האם באמת קיים דבר כזה ,האם יצור חי שאינו אדם מסוגל לכזה מעשה מחריד?
אינני יודע ,אבל מרגע שקראתי זאת צפו ועלו בי רגשות קשים של זעם ,חוסר אונים ,רצון עז לנקמה ואפסות ,סוג של טלטלה מעגלית שמפרקת אותך לאטומים.
מעבר לחומרים מעוררי הנקם יש בספר גודש של תאורי קור, שירה ושקספיר .
אין זה ספר משובח ,הוא כתוב או אולי מתורגם באופן לא לגמרי ברור ,לא פעם מצאתי את עצמי קורא משפט מספר פעמים כדי לנסות ולהבין למה התכוון הכותב אך לבסוף הסתפקתי בניחוש.
התחושה שהיה כאן ניסיון לרקוח משהו מיוחד שרק בחלקו הצליח.

לפני 13 שנים•חנן

ביקורות נוספות על "צבע המים"

צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

את צבע המים מצאתי ממש במקרה באחת הפעמים שנאלצתי להמתין יתר על המידה לרכבת. הוא בלט מאחד ממדפי מיזם הספרים של סיפור חוזר, רכבת ישראל וקבוצת "שכולו טוב" – ספריה בתחנה.
הספר הזה הוא בעיקר נוגע ללב. יותר מהכל.
הוא מתאר את מאבקה של אם יהודייה ולבנה לשרוד ולגדל את 12 ילדיה השחורים בשכונת עוני בקווינס בשנות הארבעים של המאה הקודמת. שורשיה של האם – רות, נעוצים בבית יהודי אורתודוקסי מפולין אשר שוכניו היגרו לארה"ב טרם המלחמה. גלגל החיים שלה הוא בלתי נתפס וכולל החלפה של זהויות מילדה יהודייה פולנית, לילדה יהודייה אמריקאית ומשם לאישה לבנה המתנהלת בעולם של שחורים לרבות נישואין לשני בני זוג שחורים בסביבה שאינה יכולה עדיין להכיל שונות שכזו. בהמשך, מעבר מיהדות לנצרות ולבסוף חזרה באופן מסוים לשורשים היהודיים.
האם עברה ילדות מאתגרת עם אמה החולה ואביה אשר היה רב, מה שלא הפריע לו להטריד את בתו מינית, להתנהל בגסות כלפי אמה הנכה ולהיות איש עסקים מצליח תוך ניצול האוכלוסייה השחורה אותה שרת בחנות המכולת שלו.

ברגישות אך עם דיוק עד כאב בפרטים, פורס לפנינו ג'יימס מקברייד ( James McBride ) השמיני מתוך שנים עשר הילדים, את סיפורם של אימו ושלו תוך שהוא עובר על פני כחצי מאה ויותר בנקודות שונות בזמן. הנחת המוצא לאורכו של הספר הוא חוסר רצונה של רות לשתף אותו בעברה, אותו הייתה מעדיפה להשאיר מאחורי סורג ובריח.
המסר העיקרי בעלילה הוא בראש ובראשונה של אהבת אם, אישה אשר מוצאת עצמה במציאות בלתי אפשרית הדוחפת אותה להילחם כלביאה על ילדיה ועל שימור משפחתה כיחידה אחת אורגנית. מסתבר כי איננה מצליחה בכך תמיד והמאבק הזה יונק ממנה ברציפות את כח החיים.

בנוסף, אנו מקבלים הצצה הגונה למארג היחסים של שחורים לבנים, יהודים ונוצרים, גברים ונשים, במקומות שונים בארה"ב של חצי המאה הקודמת. סיפורו האישי של מקברייד עובר במחוזות ילדותו הטבולים בעוני, פשיעה , מלחמת קיום שהוא ואחיו צריכים לעבור על בסיס יומי עד אשר הם מצליחים לעזוב את משפחתם הגרעינית לחיים עצמאיים בעלי הצלחות בקריירה ובאקדמיה. מקברייד עצמו הצליח מאד בחייו כסופר, עיתונאי ומוסיקאי – הצלחות אשר לא מעט מהן הוא זוקף לזכותה של אימו ולדבקותה לדחוף אותו ואת אחיו קדימה.

הספר עוסק בזהויות , תוך העלאת התובנה כי זהות איננה גזירת גורל. כפי שלאלוהים אין צבע, או יותר נכון שצבעו הוא כצבע המים, כך גם בני האדם, ביכולתם להשתחרר מכל זהות לכאורה מולדת של צבע או דת בכח האהבה, המשפחה, מערכות היחסים בחייהם והבחירות שהם עושים.

סגנון הכתיבה יוצר הזדהות של הקורא עם הדמויות המרכזיות ומכיוון שכך, אירועי חייהם המהולים בלא מעט עצב משתקפים בסופו של דבר לכל אורכו. לכאורה, הסוף אופטימי ובמבחן התוצאה העמידה רות שושלת לתפארת, אולם המחירים הם כבדים מנשוא.

הפרקים עשויים שתי וערב בהיבט הקפיצות בין זוויות המבט של האם ושל מקברייד, מה שיוצר אתגר מסוים ביכולת לעקוב בצורה נוחה אחר ציר הזמן של העלילה.

בדף הפתיחה של הספר, כתוב " הוקרתו של איש שחור לאימו הלבנה", ואולם זהו רק קצה הקרחון.
תרגום לעברית של זיוה יבין.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Josefico
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

ספר עדין, שילוב של אוטוביוגרפיה של מקברייד עם פרקים לסירוגין על אימו.
לשתי הביוגרפיות חוט מקשר לטעמי, מציאת הזהות שלנו. זהות של אימו כאישה שנולדה בפולין למשפחה אורתודוקסית יהודית שהיגרה לארה"ב וחיה חיים לא פשוטים, עד שבחרה להתנתק ממשפחתה ולהתחתן עם גבר שחור ולהתנצר, וכל זה בשנות הארבעים באמריקה. לא מקובל בלשון המעטה. מקברייד עצמו, מחפש את זהותו גם כן, כבן שחור לאמא לבנה, באיזור שחור כמעט לגמרי, כאשר הוא ואחיו הרבים (סך הכל שניים עשר!!) חיים בעוני רב, ולא יודעים דבר על המקורות היהודיים שלה עד גיל בוגר.
האמא הזאת, הכל כך נדירה, איבדה שני בעלים אחרי לא מספיק שנים, רוב חייה גידלה לבדה את ילדיה הרבים בדוחק רב אך ביד רמה, והצליחה להביא את כולם להיות בוגרי קולג'\אוניברסיטה, אנשים ישרים ומכובדים בחייהם באמצעות מסירות ונחישות בלתי מתפשרת.
זהו ספר הוקרה לאימו, אישה מיוחדת במינה. ממליצה מאוד.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מירית
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

הגעתי לשורה האחרונה. הכושי אמר את דברו. פסוק של משלי הוא משאיר להדהד. "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". נשקתי לכריכה האחורית. השתתקתי.

"נו?! מה אתה אומר?!", שאלתי את עצמי. עצמי, הכל-יודע, שתק. "מה יש לומר?!" הוא השיב לי מתחמק,"לא'דע, צריך לחשוב על זה. לפחות שעתיים". הוא הרהר עוד רגע ופלט בייאוש "אבל למי יש שעתיים?".

למעשה, השתיקה שלי התארכה הרבה יותר משעתיים. את הספר החשוב הזה, סיימתי לקרוא, כבר לפני שבועיים. אבל זה היה מוקדם לי בשביל לנסח לכם, ידידיי, המלצה. רציתי עוד הזדמנות לקחת לריאות. לכלוא את העשן פנימה, שיחמם, שיערבב, שישרוט, שיעשה משהו, שיותיר רושם לפני הספר הבא שאני צריך להספיק. (לעמוד במחצית הקצב של מרביתכם, גולשי 'סימניה').

אז תקשיבו לי רגע, בבקשה. כי אני איש מכירות די חלש, ובכל זאת אני חושב שכדאי לי לשכנע אתכם לקרוא את הספר הזה. ואם אתם רוצים הוכחה עד כמה אני חלש במכירות, אסתפק בגילוי נאות ואומר שאני בעצמי לא יודע בדיוק למה זה כל כך חשוב לי. אני באמת לא יודע, אבל אני מרגיש את החשיבות בריאות. בעשן, שעדיין לא כלה.

טוב, אנסה מכיוון אחר, מוסיקאלי יותר. אתם מכירים את השיר הנוגה "יידישע מאמע" של המשורר היהודי-אמריקאי ג'ק ילן? אם עדיין לא, חשוב שתעצרו הכל ותעשו 'ויקיפדיה' על מלך החזנים יוס'לה רוזנבלט, ועוד 'יוטיוב' על "ידישע מאמע", השילוב הזה יהודי ואימאי מתמיד. לב יהודי, גם אם הוא לא מבין אידיש, יבין את המלודיה מרטיטת הנימים.
ואם לא הבנתם אז החזן המתקתק והגליצייאני הזה, הקדיש שיר הלל לאימותינו היהודיות, נטולות היומרה וגדושות התבונה. אלו שבלי תארים, העמיקו להטמיע חותם בתוך לבבות מצולקים, אלו שחשקו שיניים ובלי ארגונים פמיניסטיים הכשירו בנות והחליקו מצוקות. בקיצור, א יידישע מאמע.

המשורר עצמו כיוון במילותיו, כך לפחות על פי ויקיפדיה, להביע את הרהוריו ומצפונו של בן שהתגייס לצבא. הוא מהלל את האם היהודייה ופורט על סטריאוטיפים אופייניים שלה. כשהשיר והמנגינה העצובים מסמלים תחושה של נוסטלגיה אל הוויית "העולם הישן", כמו גם רגשי אשמה על עזיבתו לטובת היטמעות בחברה האמריקאית

אז רגע אחרי שאני נהיה קיטשי ואתם מריחים געפילטע פיש, אני רוצה לספר לכם שאותו משורר ענוג שכל כך היטיב לספר על האמא היהודית של כולנו, נפטר ב-1933, שבע שנים לפני שהיה לעולם הזדמנות לראות את הזן המפעים הזה עובר את ההכחדה הנוראה בקורותיו. בהבנה שלאחר מעשה, השיר הזה הפך לנגינת הנצחה לעולם קסום שהיה והוכחד.

וכאן, אחרי בליץ-קריג מטורף ולפני מלחמת התשה בלתי נגמרת, נפגשו בני היידישע מאמע'ס, באחיהם מהמזרח. הסתבר שגם להם יש יידישע מאמ'עס, שרדניות לא פחות ורגשניות אפילו יותר. רק טבעי היה שהשיר הזה על מילותיו המקסימות, יתורגם אורגינל לשפות האחים, לאדינו, מרוקאית ואפילו ערבית. יידישע מאמע, מסתבר, היא משהו שלא השפה והמנטליות עושה.

ובחזרה לספר שאני מתעקש בלי הסבר להציע לכם, 'צבע המים'. אם להמשיך את האנלוגיה, זה בדיוק מה שקרה לה, לילדה יהודיה אומללה, שאביה וגורלה חברו יחדיו להתאכזר עליה ולהוציאה מקרב הדת היהודית. בדחף מוסבר להחריד, היא זוחלת לטבילה באגן שבעיני הוריה הוא תכלית הטומאה, ובעיניה הוא קודש קודשים. היא תתקשר בעומקי נפשה במאמין שחור - כושי, כמו שהיא ובנה קוראים לו בחוסר פוליטקלי קורקט משווע - ויחד עמו ועם זה שיבוא בעקבותיו היא תקים שבט של שנים עשר ילדים שחורים.

החיים הבודדים והמנוכרים בחצר האחורית של שכונות פשע שחורות, יהרסו את נפשה. העוני והבורוּת, יטריפו את דעתה. הבדידות והמרחק הגדול מהעבר, ייענו את תמצית נשמתה. רק נחמה אחת היא תמצא בעונייה. היא תתקשר בגורלו ובנשמתו של יהודי אחר, גם הוא בורח או מוברח, שהביא ברית חדשה עם הרבה רצון טוב לנוצרים, ועוד קצת דם רע והרבה נפשות מתות לאלו שיקחו אותו ברצינות יתירה.

שנים יחלפו, כל הילדים השחורים יעלו ויצליחו במסלול החיים האמריקאי. עד שאחד מהם, ג'יימס, בעל הנפש היהודית, ישוב אחורה לבדוק את שורשיו. הוא ינסה לראיין את אמו שמתוך המון המלל הספונטני והמתריס שלה, ומתוך תיווכו השחור, המפעים והישיר, בוקעת לפתע שירת דואט מוערבת צבע ומרתיחת לב. השירה הזאת, מוכרת עד להחריד. גם להם יצא אותו שיר: א יידישע מאמע. הפעם בגירסת ג'אז של נגן שחור ונוגה, חד ומינימליסטי. הוא כמעט לא יתן פרשנות, רק יקשיב לאמא, וילווה אותה בכינור שני. שניהם יחד ישרטו את הנשמה. א יידישע מאמע.

אז הנה השיר, בתרגום ניסיוני שלי:

איך װיל בײַ אײַך אַ קשיא פֿרעגן
זאָגט מיר װער עס קען:
מיט װעלכע טײַערע פֿאַרמעגנס
בענטשט גאָט אַלעמען?
...

פזמון:
אַ ײִדישע מאַמע,
עס גיבט ניט בעסער אין דער װעלט
אַ ײִדישע מאַמע,
אױ, װײ, װי ביטער װען זי פֿעלט!
װי שײן און ליכטיק איז אין הױז
װען די מאַמע איז דאָ;
װי טרױעריק פֿינצטער װערט װ
נעמט איר אױף עולם הבא!


אני רוצה אתכם שאלה לשאול
ישיב לי מי שיכול:
באיזה מוצר יקר ונדיר,
מתברך הא-ל תדיר?
...

פזמון:
אַ ײִדישע מאַמע
אין מתן טוב ממנה בעולם
אַ ײִדישע מאַמע
אוי, כשהיא חסרה, כמה מר ורע לכולם
כמה מאיר ויפה הוא הבית
כאשר האמא נמצאת בו
וכמה עצוב וחשוך כאשר הא-ל מחליט
לקחתה אליו לעולם הבא לקירבתו!


https://www.youtube.com/watch?v=hHNvu4c8c20
https://www.youtube.com/watch?v=dwxXdb8zU9c
והנה עוד אחד בלאדינו:
https://www.youtube.com/watch?v=qbrDnoWOkPI

לפני 12 שנים•מתלמד
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

כמה הספר הזה מיוחד ויפה,
מכמיר לב ועם זאת אופטימי.
גזענות, שחורים, יהודים, אהבה ושנאה.
הכל מהכל, ובאמצע כוכבת הספר-
אם לבנה ל 12 ילדים שחורים.
קראתי את הספר לפני המון שנים,
ואני שמחה שהחלטתי לקרוא אותו שוב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•רותם
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

"ביתנו היה צירוף של קרקס תלת-יציעי וגן חיות גם יחד, עם תנועה תמידית ומעשים נועזים, מוזיקה ובעלי חיים" כך כותב ג'יימס מקברייד , סופר עיתונאי ומוזיקאי אמריקאי בן לכומר שחור ואם לבנה , השמיני מתוך 12 ילדיה-מעורבי הגזע, שהחליט לפני כ-18 שנה- בגיל 30 להתחקות אחר השורשים של אמו .
את האוטוביוגרפיה הזו הוא כותב בשני קולות. בקולה של האם -"המפקד העליון בבית" - ובקולו שלו, ולנו הקוראים מתאפשרת הצצה נדירה לתוך הקרביים המדממות לעתים של אוכלוסיית השחורים בארצות הברית בתקופה שנחשבה עדיין לשחורה לגמרי .
ההתגברות על הקשיים הבלתי נתפסים שלהם פשוט מרתקת. "לא הייתי היפה ביותר הוא מציין או הצעיר ביותר או המבריק ביותר הוא מודה. הייתי אחד שאפשר לקשור אותו לענות אותו לדגדג אותו ולהתעלל בו ולדון אותו לכל מיני סוגים של השפלות ....כילד אף פעם לא ידעתי מהיכן אימא שלי - וכשהייתי שואל היא הייתה אומרת : אלוהים עשה אותי . ולשאלתי אם היא לבנה , היא הייתה עונה - אני בהירת עור,ומשנה את הנושא" .

בספר הזה מעורבים זה לצד זה טאטה(סבא יהודי) ומאמה (סבתא יהודייה), וכומר אחד ומשפחה פרוטסטנטית, בתי כנסת וכנסיות בתי מטבחיים לשחיטה כשרה , וחבורות קו קלוקס קלאן , לבנים שחורים ויהודים ומשפחה אחת מעורבת,בעלת אומץ בלתי רגיל שסיפורה מעורר תהיות לגבי יחסה הגזעני של אמריקה כלפי השחורים בפרט וכלפי היהודים בכלל .
53 שנים עברו מאז הנאום של מרטין לותר קינג- אוגוסט 1963- הנאום המפורסם שלו "יש לי חלום" והשוויון המלא שעליו הוא נאם רחוק עדיין שנות אור מהגשמה.
וכל הפוליטיקלי קורקט שבעולם לא יצליח להסתיר את העובדה שלא רק ארצות הברית אלא עוד רבות ממדינות העולם נגועות עדיין בגזענות ...

ספר מקסים ואופטימי למרות הכול שלופת את הקורא חזק בבטן ובעיקר מרתק. "ניצחון הרוח על החומר "...
מומלץ !

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אירית פריד
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

ראשית אומר שספר כזה צריך להקרא ע"י כל אדם באשר הוא. מכיון שכבר כתבו לפני את תוכנו היחודי אוסיף את דעתי בלבד. כל אדם שנולד ולא חשוב למי ולא חשוב היכן ובודאי צבע עורו אינו משנה יכול להגיע להשגים נפלאים כאשר יש רוח גבית, עידוד ודחיפה מהורה המבין את יתרונות ההשכלה. המשפחה בה גדל הסופר היתה עניה ביותר, סבלה מגזענות בלתי נתפסת, הילדים לא חשו שייכים לשבט כל שהוא בניו יורק. בכל זאת בעזרת אם חזקה במיוחד, שבעצמה היתה בודדה מאד, שיצרה להם עולם משלהם דאגה לחינוך הטוב ביותר ומצאה תמיד ארועי תרבות חינמיים ברחבי העיר אליהם "גררה "אותם בכדי שיבינו את היופי בעולם החיצוני. תמיד דאגה שלא יתבישו במוצאם, בבגדיהם הבלים, חיזקה את אמונתם אומץ ליבם ואת גאותם. כך כל 12 ילדיה הצליחו למקסם את כישוריהם ויכולותיהם, להתברג בעולם האקדמי ובמקצועות יעילים ומכניסים. ספר מצוין כתוב טוב מענין ובעל מוסר השכל חשוב.
שכחתי את החשוב מכל. זו ביאוגרפיה אמיתית של הסופר זו משפחתו ואלה שורשיו.

לפני 7 שנים•אסתר
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

הסיפור הוא פשוט לא יאומן. ללא הייתה זו אוטוביאוגרפיה הייתי אומרת שהוא לא אמין! אבל יש אשה כזו! יהודיה מהגרת מפולין שהתחתנה עם אדם שחור נוצרי בשנות הארבעים של המאה הקודמת וילדה לו ולאב אחר 12 ילדים שחורים! הסיפור אכן מדהים. הספר מעט פחות. הכתיבה מעט לקונית אולי בגלל שהכותב הוא עיתונאי. אבל יש רגעים מאד מרגשים ועוצמתיים. שווה לקרוא רק בגלל מופרכות הסיטואציה עצמה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נמנם
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

מהסוף להתחלה הכרתי את מקברייד, קודם קראתי את ספרו האחרון וכל כך אהבתי שחיפשתי את האחרים וקינחתי בראשון שכתב.
לא מדובר בספר עלילה אבל זהו אחד המרגשים והטובים ביותר שקראתי.
היהודיה הלבנה שהתנצרה ואביה היהודי הרשע ששומר על הכסף והתורה מעניינת אותו כשהוא מטיל אותה על אחרים ולא שומר עליה בעצמו - זה נשמע כמו איזה המצאה אנטישמית חולנית, אבל החלאה הזה חי ונשם וייצג אותנו בספר. כל האנשים שם, הסיפורים המטורפים וההזויים מזכירים לנו שהמציאות לפעמים מוזרה יותר מכל ספר פנטזיה.
הסיפור מספר על חייו ורגשותיו בישירות וטוב שהו עיתונאי כי ההתנסחות מאוד ברורה והסתבכויות עם סמים ואלימות או נקודות שבירה והתגלויות בחייו נוסחו בבהירות.
לרוב אני לא מתחברת לסיפורים בשני קולות, הפעם נפלתי.

לפני 13 שנים•דובה
צבע המים

צבע המים

ג'יימס מקברייד

ספר מרגש ומוצלח מאוד - סיפורו האמיתי של הסופר שנולד לאם לבנה ממוצא יהודי (בתו של רב אורתודוכסי, אשר התנצרה) ולאב שחור, כומר.
הפרקים מורכבים לסירוגין מסיפור ילדותו והתבגרותו של המחבר בשכונת הארלם הקשוחה, רווי בתיאורים על העוני ודלות האמצעים בהם גדל ועם זאת - על נחישותה של אמו לגדל את כל שניים עשר ילדיה באופן הטוב ביותר, כאשר ההשכלה היא ההישג החשוב ביותר מבחינתה.
הסיפור השני המובא בספר הוא סיפורה האישי של האם (מסופר מנקודת מבטה), אשר היגרה עם משפחתה לארה"ב מפולין בהיותה בת שנתיים, היא מספרת על יחסי ניכור במשפחתה, על הקושי במגורים בדרום (שבו היו גזענים הן כלפי יהודים וכן כלפי שחורים) וכיצד התגלגלה לחיי נישואים עם גבר שחור שנעשה כומר.
הספר מרתק מהעמוד הראשון (מהספרים שלא יכולתי להניח מהידיים), קולח וכאמור, מרגש מאוד. באמצעותו לומדים הרבה על החיים בארה"ב בשנות ה-40, ה-50 וה-60, על הגזענות, הקושי, העוני, ניכור משפחתי ובכלל, על אנשים מעוררי השראה ששרדו בתנאים אלה.
מומלץ בחום רב.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•נטעלי
דירוג
5.0
לפני שנתיים

“כמה הספר הזה מיוחד ויפה, מכמיר לב ועם זאת אופטימי. גזענות, שחורים, יהודים, אהבה ושנאה. הכל מהכל,”