• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האוהל האדום

האוהל האדום

מאת אניטה דיאמנט

הביקורת של יהודה

תמונה של יהודה
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אבונור
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

מעניין, קראתי אותו לפני כארבע שנים. אמנם לפי דעתי מדובר בספר לנשים, אבל גם גברים ימצאו בו יופי. הרומנטיות של שכם מרשימה, לשאת את דינה כך שכף רגלה לא תגע ברצפה של חדר השינה כל סוף השבוע הראשון של הזוג יחד..., והבחורה דינה שמקבלת הכל בענווה ובבישנות אין קץ. בהערכה. את הפן הזה, העדין, של הערכת תשורות המחזר מצאתי כמעניין בספר. הדינמיות שבזוגיות, ששומרת על מידה מסויימת של פורמליות גם בין זוגות שכמעט ונכנסו זה לתוך כלי הדם של זה ולא ידעו גבול לקירבה. כדי לשמור על הקרבה בני הזוג נדרשים למידה מסויימת של ריחוק. כך הערכתי גם את התנהגות יעקב כלפי נשיו, שמתוארת כעדינה וג'נטלמנית. למעשה גם את אלימות אחיה הערכתי ומצאתי כמתאימה כמעט, סה"כ קימת סתירה בין התנך לספר, אבל היא ניסלחת, נניח שהיה סיפור רומנטי בין הגיבורים, נניח לספר להתקיים, ולו רק בזכות התיאור היפה של הקשרים בין הנשים והילדים הקטנים בשבט. שווה קריאה

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של דין דין
דין דין
2קוראים|גיל ממוצע44|100%נשים

על המבקר

תמונה של יהודה

יהודה

ותיק
חבר מזה 15 שנים
73 ביקורות•303 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יהודה
יהודה
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות73
לייקים שקיבל303
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית25ספרות מתורגמת25מתח ריגול והרפתקאות10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של יהודה

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

אהוד מנור

כתיבה מדהימה ביופיה, מדוייקת ורגישה המקרינה את אהוד מנור ז"ל במדוייק לקוראיו.
הרכות שבקול של אהוד כמעט שמורגשת והכישרון כמובן שמתפרץ בין השורות.
האיורים ברמה גבוה ביותר כיאה לספר מבית מדרשו של אחד מגדולי המלחינים.
החריזה יפה והתוכן לא נפגם מתוך אילוץ של חרוז לא במקום.
השילוב בין בעה"ח השונים והמסרים החינוכיים מועברים בקלילות והילדים זוכרים את תיאורי בעה"ח.
מומלץ בכל פה, הספר עומד בשורה אחת יחד עם קלאסיקות מוכרות אחרות. מקריא אותו בכל הזדמנות לאחיינים, יחד עם מיץ פטל, האריה שאהב תות, דר' סוס, מעשה בחמישה בלונים ועוד

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

חזי שטרנליכט

היחיד מסוגו בארץ, פשוט.
כל מי שאחז בימי חייו עיתון כלכלי או שמע מהי ריבית יעריך את הספר. הכשרתי את עצמי להשיג כסף אך לא להחזיק כסף, כעת מבין זאת.
כיום בשפת הקודש לא ניתן למצוא ספר יחיד שיסקור בשיא הפשטות והעממיות את רובו ככולו של שוק ההון, החל מחישוב מדד כולל מתן דוגמאות, סקירת סוגי המדדים הקיימים, מבנה הבורסה הישראלית, הבנקים החברים בה.
ההבדל בין מק"מ לפק"מ - כל כך פשוט להבנה והמידע כל כך נגיש, עלול לחסוך לנו מאות שקלים ומעלה בשנה, אך יחד עם זאת לא נכלל בתכנית הלימודים של אף תיכון...
פרק המכאניקה של עולם ההשקעות מוסיף המון לתמונה הכוללת של שוק ההון הישראלי, הפרק מסייע להבין מהי חשיבות השפעת הגורמים הזרים על מצב הבורסה בארצנו הקטנטונת.
בפרק ג קצת מתמקצעים, אז רוכשים בשפה פשוטה את כללי האופציות, אג"ח, מק"מ ועוד. והכל כל כך הכרחי. כך גם לגבי המבוא הפשוט לחשבונאות.
כאמור ייחודיות הספר היא שאין עוד אף ספר דומה בישראל של היום. מעבר לכך הסופר ביקש לפשט את השפה והוסיף דוגמאות.

יחד עם זאת אציין שהכתיבה לעתים דחוסה וצפופה בנתונים, ויש להתרכז ולקרוא היטב משפטים מסויימים, לפעמים אף לחזור עליהם כדי להבין את מלוא המשמעות. משפטים אחרים נותרים סתומים גם לאחר קריאה חוזרת. בנוסף הייתי שמח אם הכותב היה מוסיף עוד דוגמאות, תרגילים לפיתרון עצמאי של חישובים פשוטים אך הכרחיים, טבלאות ותרשימי זרימה במקום טקסטים שוטפים, מעבר לתשימים הנהדרים ולדוגמאות ההכרחיות שנמצאות.

זהו ספר חובה, כמבוא כולל לשוק ההון. הספר חיוני עבור כל מי שהשיג והחזיק שקל בחייו.

כעת לא ניתן להשיג את הספר מלבד בכמה ספריות ציבוריות, הוצאת מודן הפסיקה להדפיס. אני מאמין שהסופר קיבל כל כך הרבה פידבקים מעודדים ברובם המכריע על המהדורה הראשונה כך שמעוניין לשפר את כתיבתו לקראת הוצאה מחודשת, מורחבת ומשופרת.
כעת מתחיל קריאה שנייה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבא עשיר, אבא עני

אבא עשיר, אבא עני

רוברט ט. קיוסאקי

למה מעולה? הצגת המציאות האחרת באופן כל כך פשוט ישיר ונגיש. המציאות האחרת עבור שכיר שכמותי היא מציאות של השקעה, או לפחות חשיבה בכיוון של יצירת מצב המניב רווח. והכל כל כך חדש עבורי שזה פשוט מכעיס.
מאז שאני זוכר את עצמי דחפתי למציאת מקצוע בטוח, שיכלכל אותי כמה שיותר שנים, בנוחות מירבית, תוך סיפוק היצר האינטלקטואלי וכמובן שיאפשר רמת מחייה מסויימת.

כעת לאחר שרכשתי מקצוע יציב ומכובד אני שם לב לכך שבעצם תמיד אאלץ לעבוד למען הכסף, אני מניע את כח הקנייה שלי, רק אני. במילים פשוטות אני מדמה את עצמי לשתיל קטן וירוק, שתלתי את עצמי, השקעתי בעצמי שנים של למידה אינטנסיבית וסכומי כסף לא מבוטלים גם מבחינת הכסף הפוטנציאלי שיכלתי להרוויח אם הייתי עובד במקום ללמוד. כיום כבר עץ יציב שעדיין ממשיך להתפתח מקצועית ושואף לגדול. מתחיל להניב פירות, לקראת התמחות רפואית. אבל מדוע לעזאזל לא חשבתי לשתול עוד עצים במקביל? כל פרנסתי היום תלויה בפירות שרק אני עצמי מניב. שום דבר מעבר לכך. אז נכון, לפעמים אני חוסך ומקבל ריבית מסויימת אך היא בטלה בשישים יחסית לעלויות המחייה, ושוב הכל תלוי אך ורק בי. ומה אם ארצה לנוח לרגע? לצאת לשנת שמיטה?.

כעת אני מבין היטב שקיימת מציאות אחרת, קשה מאוד אך אפשרית, של יצירת משאבים רבים במקביל שינבטו ויצליחו אף להניב פירות יום אחד. אני אהיה הגנן, לא עץ בגן. אני אדאג ואטפח את הנכסים שלי (נכס מלשון מכניס - לכיס).
תמיד ידעתי על קיומה של אפשרות זו אך לא היתה לי המוטיבציה, בגרות, או אפשרות להביט לתוכה. הספר מאפשר את ההסתכלות הזו לאופן ההתנהלות של המציאות האחרת.

נכון ט. קיוסאקי מציע הרבה טקסט שלעיתים אף מכעיס, לעתים נדמה כ far fetch. ייתכן שאני סתם עוד לקוח שרכש את סיפרו בדומה למיליונים אחרים? אולי זו סתם כתיבה חסרת תוכן שנועדה רק להעשיר את הסופר? אולי לא היו לו הורים אלה עשירים ועניים.
אבל לא כך, ברובו הספר מעודד חשיבה יצירתית מאוד, מעודד פריחה אישית ומיקסום פוטנציאל שכלי. עבורי הכתיבה נשמעה מאוד כנה. אמירות בסגנון רכוש חברים עשירים כי הם יוכלו לייעץ לך באופן הנכון ביותר נשמע כמובן מאליו, אני זוכר שאת מרבית הלימודים העברתי כשאני מתייעץ תמידית עם בוגרי השנה מעלי. תרום כדי לקבל חזרה. עניים רוכשים מוצרים על חשבון המשכורת במקום לרכוש בעזרתה נכסים. כולם אומרים שלא תוכל לעשות זאת אך מישהו תמיד עושה זאת בכל מקום ובכל זמן. את המותרות רוכשים בסוף ולא בהתחלה. שלם קודם לעצמך. נצל ושוב נצל את מקסימום היכולת השכלית שלך, קרא ספרים רלוונטיים, צפה בראיונות, קבל השראה מהאנשים הנכונים...
הספר נשמע כנה, ניתן לביצוע - כלומר אם לא אתעשר לפחות אדע שקיים מסלול אחר לחיים הנורמטיבים הממוצעים אותם אני חי. ממשיך לספרים הבאים: איי קיו פיננסי וגם סוגי הרביעים בקש פלואו.

נדמה שקיוסאקי יכל לכתוב באופן יותר מסודר. הטיפים והלקחים מפוזרים לחלוטין לאורך הספר, יש לשלות אותם מהפיסקאות. מה שמקשה על הסקת המסקנות הפרקטיות אפילו עוד יותר. יש מי שיאמר שאינו מכווין פרקטית.
מצד שני כך הכתיבה יותר אמינה ושוטפת וממילא עוצמתו של הספר לא בהוראות הפעלה של 1...2....3.....אתה עשיר, אלא בקריאת תיגר על חיי הקורא תוך כדי מתן דוגמא.

ניסיתי לקרוא את הספר לפני כעשור אך הפסקתי באמצע ולא הפנמתי את מסריו. את הספר ינצל היטב מי שיתעקשו איתו על קריאת הספר בגיל צעיר וגם מי שהגיע לשנות השלושים שלו.
לא אכעס אם לא אתעשר כמתואר בספר, אך אכעס אם לא ארתום את יכולת הקריאה שלי לספרות הנכונה בזמני הפנוי ואם לא אפתח את מחשבתי לכיוונים חדשים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

מיוחד בסגנון של אתגר קרת אך בוסר בהשוואה אליו. פנטזיה על גבול המשאלה. דימיון עשיר מתפרץ בספרו הראשון של אופיר טושה גפלה - הסופר בעל השם המאוד מוזר שחיבר ספר מוזר אף יותר. הקירבה לספר תודגש כלפי מי שאיבד קרוב או אדם חשוב אחר. אופיר פותח את הספר בתיאורים שנדמה שנלקחו ממרכז תל אביב, תיאורים שכיחים של רחוב ואנשים אך שמות הגיבורים לא מזכיר את ישראל כל כך.
העטיפה מרשימה ומאוד קשורה לספר ובכלל.
עץ החיים - עץ גנאולוגי משפחתי, בעל ענפים שנושרים ואחרים צומחים, חלק אף ניתלשים בעודם צעירים או סתם טרם זמנם. העלילה עוסקת בסופר בשם בן, שאשתו ניפטרה כשנה טרם התאבדותו.
שנה שלמה עבד על כושרו הפיזי כדי להכין את עצמו למפגש אם אשתו בעולם האחר, נשמע שידע לאיזה כיוון מסתובב הגלגל בעולם שכולו טוב. התאבד ביום הולדת, הגיע והתחיל לחפש. בדרך פגש את כל הענפים שקדמו לו, שניתלשו, שנשרו. אלה שניתלשו מוסיפים רובד מסקרן - מי תלש ולמה?

מיוחד ומושך, מצית את הדימיון. מוצג באופן יפה ואמין, ללא שום אזכרת שם האל או מלאכים, ללא גיהנום או גן עדן, פשוט עולם אחר. אוטופיה.
נהנתי מאמינות הכתיבה, הדימיון העשיר ואופן הצגת החיפוש של הגיבור, בעצם רומנטיקה שזורה במוות. אך לא בייסורים. מי לא יקנה?
היופי והשמחה שזורים יחד עם זאת בכאב ועצבות האנשים שנפלו לתרדמה, צמחים בבתי חולים, אלו שתלויים בין כאן לשם. להם ייעד הסופר תפקיד מיוחד. כך גם לא חס על הצוות הרפואי שמוצג שם כמי שמעודד את ההליכה קדימה.
דמויות הזויות מצטרפות, העלילה לא פשוטה ומשמימה, כל דמות מוסיפה לתבשיל.
לא ניתן להתעלם משימחת המפגש המהול בעצבות איומה בין הענפים שהצטברו בעולם האחר, וישנם הרבה.
נהניתי מהשונות, העושר ואמינות הכתיבה. הסופר הצליח להצית את דמיוני ולהציג אלטרנטיבה יפה לעולם הבא אם בכלל
ממליץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט.
המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום.

הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות.
אין משפטים פשוטים.
שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים.
בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר.
אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו.
מצדיק קריאה שנייה.
בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו.
סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
על העיוורון

על העיוורון

ז'וזה סאראמאגו

אם היה הופך לסרט הייתה הגבלת צפייה לגיל 14 או 18. מחריד ומזעזע, ספציפית ההגבלה הייתה על רקע תיאור נרחב של אונס קבוצתי, ממש עד לרמת הפרטים המסוייטים הקטנים.
בעצם סאראמאגו (האנטישמי סתם בלי קשר לביקורת) מציג את המבוא לקריאת הספר ״הדרך״. מתאר בלשון עשירה ובשפה ציורית מצויינת את התפשטות העיוורון הלבן בו אנשים מתעוורים ללא סיבה ברורה במהלך שמתאים למגיפה. עיוורון לבן כיוון שהמתעוורים רואים רק אור לבן ולא מחשיך עולמם, אפילו העדשה והקרנית הופכות לבנות. רק אישה אחת לא מתעוורת ומתארת את הזוועה לקורא.
כולם מאבדים צלם אנוש, היצרים הבסיסיים של אכילה-שתייה-שינה משתלטים על כל חלקה טובה, וכמובן מתוארת בהרחבה הסוגיה של עשיית צרכים במקום סגור או פתוח בו כולם מפרישים את הצרכים בכל מקום בו הם רוצים, הרי לך תמצא שירותים ובכלל מי רואה אותך? וסאראמאגו אינו חוסך בתיאורים מדויקים. לעתים נידמה שעיוורון הולך יד ביד עם דלקות מעי, ואולי זה רמז לאופי המחלה?.

הספר כתוב בשגיאות פיסוק גסות להחריד שכבר מזמן הפכו לסימן ההיכר של סאראמאגו. לעיתים מאלצות לחזור על שורות מסויימות כדי להבין מי אמר מה ולמי. אבל הפיסוק השגוי מוסיף לזרימת העלילה.
חיסלתי את הספר ביומיים. מושך.
למה? כיוון שהראייה היא חוש מרכזי וקריטי, ספר אחר שהיה יכול להיקרא ״על המישוש״/ריח/טעם... לא היה זוכה לאותה תשומת לב. באמצעות הראייה ניתן להרחיק לכוכבים.

מעניין ומושך, מזעזע היזהרו. לא מאתגר כל כך פילוסופית את המחשבה אבל בהחלט גורם לתהות. דמיינו את עצמכם נמשכים וצופים בסרט איום, נפגעים אך ממשיכים לצפות. עד הסוף ממש שואלים את עצמכם "מה יוצא לי מזה?".

בדומה לספרים רבים אחרים לא הייתי מפסיד אם לא הייתי קורא אותו ולא אגזים ואומר שייצאו מופסדים בעלי לב חלש ורגיש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
שושה

שושה

יצחק בשביס-זינגר

חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה.
הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה.
התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף.
האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב.
לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
נמסיס

נמסיס

יו נסבו

נחמד מאוד, בסגנון של נסבו, קריא וזורם למרות שעמוס בשמות נורווגים קשים לשינון וחלקם אף דומים. אני כתבתי כל שם, תפקיד בעלילה, מספר עמוד בו הופיע לראשונה על הצד הפנימי של הכריכה. מאוד הקל על הקריאה לאחר מכן. ממליץ על הספר למי שאהב את אדום החזה, הכתיבה מורכבת, מאתגרת שכלית כראוי לספר מתח בו הכוכב הוא שוטר-בלש שאינו מלוקק.
העלילה מורכבת מאוד, מאתגרת כמו שציינתי. הניתוחים הפסיכולוגיים רק מוסיפים.
ההתקדמות לא מסובכת מדי, הסופר לא ביקש להקנות לספר טוויסטים מיותרים או להאדיר את הספר באמצעות כתיבה מתוסבכת. העלילה עקבית.
למי שקרא את אדום החזה לא יהיה קשה לחזות שגם הפעם נסבו פותר את העלילה במכה אחת, כך לפתע. מעמיס סימני שאלה לאורך כמאתיים עמודים ואז פשוט חותך. אך הפעם צפויה הפתעה נעימה, הפיתרון נדמה שהוצג במלה אחת. בחיתוך של עמוד או שניים, אך הוא מוצג שוב ואז שוב באור שונה בדיוק כפי שעולה בראשו של הארי הולה תוך כדי הבנת פרטים נוספים. נחמד מאוד ומקנה אמינות יתירה.
אישית הפריעו לי מספר סצנות אלימות מדי אם מבחינת רצח בדם קר או אונס וכד, למרות שמדובר במשפטים בודדים בלבד. דרך אגב את עניין תום וולר שנמשך מאדום החזה כדאי לנסבו לפתור כיוון שכל עיכוב הופך את הארי, את ביאטה החמודה ואת נסבו בעיקר, לטיפשים מדי או סתם נאיבים וזה מזיק.
לסיכום- ליצור מפתח שמות, לזרום עם העלילה, היא נפתרת באלגנטיות יחסית. ממליץ

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה

ביקורות נוספות על "האוהל האדום"

האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

שתיקת דינה

הסיפור של דינה, בת יעקב הוא אחד הסיפורים הקשים ומעוררי המחלוקת במקרא.

דינה, אחות לשנים עשר אחיה, לכאורה הייתה אמורה להיות הנסיכה של המשפחה, אך זה לא קרה. אם תשאלו למה? תקבלו תשובות שונות, תלוי את מי שואלים?

היא הייתה ילדה מתבגרת וסקרנית, בשעה שיצאה לראות טקס פולחני של צעירות בנות הארץ-כנעניות, ושם פגש אותה שכם, בנו של נשיא הארץ, שחטף, אנס וענה אותה. אך קרה לו דבר משונה, הוא הפך להיות האנס המאוהב, בשעה שהוא ואביו רצו במהירות מסחררת ליעקב ובניו וביקשו את ידה, מתוך כוונה להרחיב את הנישואין לברית בין שני השבטים. סיפור האונס, קבל תפנית פוליטית.

לאחיה של דינה, הייתה רק בעיה פעוטה, אם אתם רוצים להתחתן עם אחותנו, אתם חייבים לעשות ברית מילה. תנאי מפתיע שבני שכם ענו עליו בחיוב. אבל לאחיה של דינה, לוי ושמעון, שני צעירים חמי מזג, הייתה תוכנית אחרת. בשעה שתושבי שכם התענו מכאב, הם עלו על העיר ורצחו את כל בניה, והחזירו את דינה הבייתה, ועל הדרך גם בזזו את העיר.

בכל המעשה הזה, אנחנו לא שומעים את דינה, האם היא זעקה בשעה שנחטפה ונאנסה? קרוב לוודאי שכן, אך המקרא לא מספר לנו. האם היסכימה להינשא לשכם? אף אחד לא שאל לרצונה, גם לא שאלו אותה, איך את מרגישה, מה עובר עליך? שתיקה של הלם הנאנסת, ושתיקת משפחתה שלא עסקה בכאב דינה, אלא בחרפתם, בעובדה שכעת דינה לא בתולה, וזאת סחורה מקולקלת וגם חרפה לכל המשפחה, וחלילה לדינה עצמה.

מי יקום ויזעק את חרפת דינה, מי ייתן קול לזעקתה? זאת שאלה רלוונטיות החוצה תקופות, המהדהדת לתקופתנו, בה עדיין ממשיכות להיפגע נשים על רקע מיני, ולעתים קולם מושתק על ידי הגברים, או החברה (עיינו ערך האונס בשומרת, או העובדה שמדי פעם פוליטיקאים רבי עצמה כופים את עצמם על הנשים שבקרבתם, או יחסים בין גבר לאישה, שהפכו להיות יחסי כפיה והשפלה.)

רש"י, גדול פרשני ימי הביניים, כינה את דינה, זונה בת זונה, על שום מה, משום שכאמה לאה, שיצאה לקראת יעקב, עבורו היא מכרה את דודאיה לרחל, כך יציאת דינה, נתפסה בעיני רש"י כמעשה של זונה.

דינה, של תומס מאן, ברומן שלו "יוסף ואחיו", היא אומנם ילדה ספק נערה, המגיעה עם אמה למסיבה בה דינה, הילדה חושפת כתף המפתה את שכם. דמותה של דינה אצל מאן, הופכת ללוליטה מקראית.

אין ספק, שחלקה של הפרשנות הגברית לתורה וגם הכתיבה הגברית של מאן, ברומן מונומנטאלי כמו יוסף ואחיו, עשו עוול לדמותה של דינה, בשעה שהיטלו על דינה את האחריות לאונס שלה, ברש"י, בצורה ברורה, ואילו אצל מאן, בצורה מרומזת.

ולכן הייתה בי צפיה עצומה שאניטה דיאמנט, ברומן ההיסטורי שלה האוהל האדום, שמספר על דינה, ונכתב בשנות התשעים של המאה הקודמת ברוח הכתיבה הפמיניסטית, יעשה את התיקון המיוחל לדינה.

הספר של דיאמנט, אומנם כתוב בשפה יפה וקולחת, מנקודת מבט נשית, ומנקודת מבטה של דינה המקבלת קול בספר, החסר בסיפור המקראי, אך הספר שהוא בקטגוריה של רומן היסטורי, כלל לא צמוד לעובדות ההיסטוריות הבסיסיות.

שיאה של הבחירה השגויה של דיאמנט, היא בעובדה, ששכם לא אנס את דינה, הם פשוט התאהבו באופן הדדי ודינה אף שכבה עם שכם בהסכמה: "נוכחותו גרמה לי להיות טיפשה וחלשה" כך מבטאת דינה את מחשבותיה, בשעה שפגשה את שכם. בחירה מעוררת תהייה, ואף תרעומת, משום שבעמדה זאת דיאמנט, לא שונה בהרבה ממאן.

סיפור דינה, הוא סיפור של אלימות גברית, כנגד אישה ספק ילדה, על ידי בנו של נשיא הארץ. הוא סיפור על חטיפה, ועל כליאתה בביתו, שקרוב לוודאי היתה כנגד רצונה. הוא סיפור על טראומה של ילדה, שגרמה לשתיקתה. הוא סיפור על שתיקת אביה ובני משפחתה, שלא התעניינו בדינה, אלא בחרפת המשפחה, שהפכה לחרון ולרצח חפים מפשע. את ליבת הסיפור התנכי, ומשמעויותיו הרלוונטיות גם לימינו, עקפה דיאמנט, ובכך כתיבתה כלל לא רלוונטית לסיפור התנכי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רץ
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

חיפשתי ספר מתאים לימים האלה. לא הסחת דעת קלילה, אלא משהו לשקוע בו לכל עומק הנפש. כתיבה נבונה ומלאת חמלה שמרחיבה את הלב, מרפאת אותו, משיבה כוחות.
מבין כל הספרים שבעולם, הומלץ לי על "האוהל האדום".
כך קרה שבחיפוש אחר מקלט נפשי מזוועות השבעה באוקטובר, ומצאתי את עצמי קוראת על זוועות ימי קדם. סחר בנשים. שפחות שבורות שיניים שולחות יד בנפשן. ילדה שנלקחת עם הופעת הדם הראשון שלה. נשים כורעות ללדת ומתות בייסורים.
מסעות טבח.
בסבלנות הולכת ופוקעת, צלחתי 186 עמודים. נשארו פרקים ספורים לסוף הספר כשהנחתי אותו סופית.

מה ששבר אותי לא היה התיאורים הקשים. הסיפור לא חסר גם רגעים של אושר־לכאורה; התאהבות ראשונה, אִמהוּת עוטפת, אחווה איתנה. מה שהתיש אותי היה הסגנון המרוחק.
הערך ברומן היסטורי טוב הוא היכולת המופלאה למחוק אלפי שנים כלא היו. "האוהל האדום" מספר באריכות ובשפה מליצית על חייה של דינה המקראית, גיבורת הספר, אך לא מטיב להראות את המאורעות, להחיות את הדמויות, להאהיב או להשניא אותן.
הוא מוצלח מאוד באקספוזיציה, וזה מה שמשך אותי אליו: הפרולוג המסקרן, התיאור הנפלא של ארבע האחיות, בנותיו של לבן הארמי. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שרזולוציית האקספוזיציה הסיכומית והמרוחקת נמשכת אל תוך הספר ומסרבת לצלול אל תוך עלילה, אל משהו שנותן תחושה של הווה, של עכשיו –
עמוד אחד שוטח לפנינו פיסה נדירה של דיאלוג (לרוב דרמטי ומליצי במידה מופרכת ממש); ובעמוד הבא חולף לו כמעט עשור מחייה של דינה, ועיקריו מתומצתים בפסקה או שתיים. רגע אנחנו עם דינה הנערה הצעירה ושבורת הלב, וברגע הבא היא מגיחה בעשור השלישי לחייה, ואנחנו נאלצים להתחבר בפתאומיות לסט חדש של מאוויים ופחדים, ולתפאורה חדשה של יקירים ואויבים.
באחת הקפיצות האלה התייאשתי. בימים אחרים אולי הייתי ממשיכה ומתעקשת עד הסוף, אבל היום אלה מותרות. רשימת ההמלצות עוד ארוכה ובלילות האלה אני זקוקה, באמת זקוקה, לספר טוב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מִשְׁאלת לֵב
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

התחיל מעניין, בהמשך הלכתי לאיבוד.
את הסיפור מספרת דינה בתם של לאה ויעקב,
היא מתארת את החיים מהפן הנשי.
נשים שהמשך השושלת תלויה בהן, נשים שחוכמתן, יעילותן
ודרך התנהלותן היו בעצם הכוח המניע של השבט כולו.

אהבתי את מיקומן של הנשים בפרונט,
אבל הרגשתי שהסופרת מלעיטה את הקורא בהמון פרטים ודמויות תנכיות
שכל קשר שלהם לסיפור התורה הכתובה הוא נקודתי בלבד.
החל מהתיאור על לאה רחל זלפה ובלהה- נשותיו של יעקב שהתנהלו בחברותא,
וכלה בתיאורו של עשיו כדוד רחום וסימפטי.

כל הסיפור הוא אנטיתזה לתורה הכתובה, החוטא לכל מה שלכאורה ידענו.
התיאורים שהיו בתחילה מעניינים ו"נושכים", הפכו בעיניי למופרכים בגוזמאות.
קראתי עד עמוד 115
וכשהרגשתי שהוגדשה סאת הדמיון פרשתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

הייתי בעיצומו של קריאת "האדם מחפש משמעות" כאשר האוהל האדום הגיע אל ידי. נטשתי את המשמעות וצללתי בן רגע אל ימים תנ"כיים רחוקים, מתענגת על ההבנה החוזרת ונשנת המציפה את ימי, ההבנה שאין טעם להתאמץ בקריאה, הספרים הנכונים יזרמו מבעד אצבעותי, ילוו אותי יום ולילה וירדפו את מחשבותיי. הספרים הנכונים לי לקריאה יעסיקו את ראשי עד כדי כך שגם בשיחה עם חברה טובה לא אוכל להניח בצד את העלילה האמיתית שמתרחשת כרגע בראשי, ואשתף אותה כיצד בימים אלו מתהפך עולמי.
כזה הוא האוהל האדום עבורי. איני חשה הפרזה בעודי מתארת אותו כספר משנה תודעה. מאז ומתמיד סיפורי התנ"ך מרתקים אותי, אוסף סיפורים קצרים המשלימים זה את זה כאשר המתח בין היותם פרי דמיונו של אדם קדום לבין קדושתם כפריט היסטורי המכיל בחובו נבואות וטלטלות, מיתוסים, חורבנות והתגלויות. הרפתקאות העם היהודי. למיטב הבנתי, ההגדרה למילה "עם" מתארת קבוצה חברתית עם מאפיינים מסוימים, אבל עוד לפני כן, כוללת גברים ונשים, שני המינים שנבראו על הכדור. אין איזה ישור קו כלשהו בנוגע להיררכיה בין שני מינים אלו, אבל על פי סיפורי התנ"ך אפשר בהחלט להסיק כי העם הוא גברי והמין הנשי נועד למעשה אממ... בכדי... לתת לו חיים. (להביא אותו לעולם/להאכיל אותו ולדאוג לכל צרכיו). ולא הרבה יותר מזה. ב"אוהל האדום" מתגלה, בעיני, האמת. לא מדובר על אמת תוכנית ועלילתית, על כך איני רוצה לדון כאן. אבל מתגלה כאן דבר מה מוחלט באמיתו - הנשים בתנ"ך חוו עולם פנימי. הן אינן רק ידיים עובדות ורחם משגשגת (ואם אינה... אוהו...). הן מרגישות. הן חושבות. הן מושפעות ממציאות חייהן בעולם פטריאכלי, בעולם שבטי, בעולם הישרדותי, בעולם קדמוני. ברצוני לציין לטובה את העובדה שאניטה אינה עושה כאן אפליה מתקנת פמיניסטית ומבזה. הספר אמנם כתוב מנקודת מבטה של אישה, אך גם הגברים המתוארים בו זוכים לקבל הנפשה, רגשותיהם ולבבותיהם יוצאים לחופשי, די לדיכוי גברי/אנושי/תנ"כי. הידד לביטויי רגש בעולם.
בעודי כותבת מופתעת אני לגלות עד כמה הנושא חי בי, עד כמה עולמן של נשות התנ"ך, מפעיל אותי, אני, החיה בעולם מערבי מודרני ובהשוואה לימים ההם, אפשר לומר, כמעט שיוויוני. טוב הגזמתי. אבל השינוי מתרחש. ויחד עם זאת.... כמו שצמד האחיות המיינסטרי האהוב עלי נוהגות לשיר - "הכל אותו דבר, וגם קצת אחרת".
הספר הזה מוציא לאור את כוחנו האמיתי, את הקסם באינטואיציה הנשית, את העוצמה בגוף, את תעצומות הנפש, את הכוחות הבלתי נדלים. וכמובן אי אפשר שלא להזכיר.... את האמת מאחורי המחזור הנשי בטבע והחיבור לירח.
תודה לאניטה דיאמנט על הספר הכי טוב שקראתי מזה זמן רב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•לי אור
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

האמת שלא ידעתי לקראת איזה נושא/ספר אני נכנסת כשלקחתי את הספר הזה לידיי. ידעתי רק שהומלצתי בחום לקרוא אותו ושמעתי על כאלה שקראו אותו יותר מפעם אחת (!) לקח לי גם זמן להתחבר ולהבין במה מדובר, אבל מהרגע שהבנתי במה מדובר הספר 'זרם' מצויין.

חוכמה של ספר בעיניי היא הכנסת הקורא לאווירה. החוכמה הזו, כמובן, מונגשת באמצעות הסופרת והמתרגמת-במקרה זה הקרדיט מגיע גם לשרונה גורי. האווירה של הזמן והמקומות מועברים לקורא במלוא העוצמה. הקורא נישא על פני הזכרונות של הגיבורה. אני הרגשתי שדינה מספרת לי את קורותיה ובהתחלה התלבטתי במי מדובר ומה היא הייתה בדפי ההסטוריה היהודית... לא זכרתי בתם של מי ומה היה מעמדה, אם בכלל... משום מה חשבתי שמדובר בבחורה עם אותו שם ולא במישהי שהייתה אחות ל11 השבטים... אין ספק שהספר 'מהדר' אותה ומציג את נקודת מבטה החיובית.

ציטוטים (שעלולים לגרום ספויילר ו/או סלידה למי שלא קראה) :

"באוהל האדום האמת ידועה. באוהל האדום הימים זורמים כמו נחל עדין בזמן שמתנתה של איננה (אם גדולה שנתנה לנשים מתנה שאינה ידועה לגברים, וזהו סוד הדם...) עוברת דרכנו, מנקה את הגוף מן המוות של החודש האחרון, ומכינה אותו לקבל את חיי החודש הבא. באוהל האדום מביעות הנשים את תודתן על שלוות הנפש ועל התחייה, על הידע כי החיים נולדים בין רגלינו, וכי הדם הוא מחיר החיים" עמ' 129

בעמ' 140 מתוארת הגיבורה בטקס לאחר שקיבלה את הווסת הראשונה

"לפעמים קל יותר להיות ענייה, חשבתי. אפילו אלו שאין להן משפחה מתגוררות בקרבה כה גדולה לשכנות שלהן, שצעקותיה של אם יולדת מזעיקות אליה את הנשים כמו שאווזים נענים לקריאתו של מנהיג הלהקה. אבל העשירות מוקפות רק ע"י משרתות החוששות מגבירתן יותר מידי מכדי שיוכלו לשמש לה כאחיות" עמ' 224

ספר טוב ומומלץ בעיניי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•שם עט
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" – מפרש רש"י מדוע מזכיר הכתוב כי דינה "בת לאה" הייתה "ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת: בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר 'ותצא לאה לקראתו' (בראשית ל, טז)".
מדרש נוסף הקשור לדינה בת יעקב מספר בראשית: חז"ל זיהו את אשתו של איוב כדינה (הוכחה לדבריהם הובאה בבראשית רבה פר' יט ד" ויאמר האדם) ולא זו בלבד אלא שדינה אחראית על עולמו האמוני המתוקן של איוב, או בלשון המדרש "כשנטלה איוב לא גיירה אותו?!" דינה מסוגלת להגיע אל האנשים המרוחקים ולטהרם ולתקנם.
לאור זאת תובעים חז"ל את האחריות לאשר אירע לדינה בשכם דווקא מיעקב. אילו לא היה יעקב מחביא את דינה בתיבה מפני אחיו עשו אכן היה עשו נוטל אותה, אך בניגוד לחששו של יעקב, הייתה זו דווקא דינה, בעלת כישרון היציאה המופלא, זו שיוצאת לקראתו, מגיעה ללבו ומתקנת את עשו ומגירתו
הספר "האוהל האדום" נותן לדינה זכות דיבור לספר ולהסביר את הצד של ה , בקולה, בניגוד גמור לדעת הפרשנים של התנ"ך.
בתנ"ך קיבלה דינה התייחסות של שורה אך כאן קבלה ספר שלם לבטא את רגשותיה , כאבה וסבלה.
המחברת מציינת במפורש : שהסיפור הוא דמיוני אף כי הדמויות והמאורעות מבוססים ברובם על חומרים המופיעים בתנ"ך".
בתחילת קריאתי בספר די נחרדתי לקרוא על הדמויות התנכיות המסורתיות , יעקב אבינו...זה כאילו מפחית מדמותם ההירואית הקדושה ! וגם היו אי דיוקים מסוימים למרות הכתוב בתורה (בנות לבן, דינה ויוסף במצרים הישיבה באוהל –כל הנשים בדיוק באותו זמן..ועוד) .אך בהמשך קראתי אותו כסיפור על דמויות החיות בתקופה העתיקה והקדומה. ורק אז התחלתי ליהנות מהספר ולראות בו סיפור רגיש, עדין על חיי הנשים בזמן העתיק.
הספר הוא על נשים , על עניני נשים (הריון ,לידות ,)מפי אישה ומיועד בעיקר לנשים, לדעתי (לא נראה לי שגברים יקראו ויהנו באותו מידה מסיפור).
ענין האוהל, שמעתי שגם באתיופיה שהקפידו מאד בעניין הטומאה והטהרה, היה נהוג שהנשים יצאו לאוהל נפרד מחוץ לתחום המחנה, בזמן נידה או אחרי לידה ,
לאחר קריאת הספר אני אראה את דינה, יעקב ויתר האחים אנושיים יותר ובזווית ראיה שונה מזו בעבר.
המחשבה שעברה במוחי לאורך קריאת הספר , מה היה קורה אילו אישה או נשים היו כותבות את התנ"ך או אפילו משתתפות בכתיבתו ובעריכתו , זה היה יכול להיות שונה לגמרי...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תמיד קוראת
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

יש דברים שלא נוגעים בהם.

העלילה בפני עצמה סוחפת ויפה מאוד, אבל הדמויות...
האבות והאמהות שלנו הם משהו קדוש שאי אפשר להבין אותו וקל וחומר להמציא להם תכונות ולתאר אותם כטוב בעיניך.
יש דברים שלא נוגעים בהם, שלא ממצאים עליהם, ולא משנים אותם.
חבל שאנשים שיקראו את הספר, אפילו לרגע, יחשבו על רבקה אמנו שהיא גנדרנית ויהירה או על ראובן שהוא אכזר וכו,
זה פשוט לא עובד ככה, אלה היו אנשים צדיקים וגבוהים מאיתנו בגשמיות וברוחניות.
"אם ראשונים כמאלכים אנו כבני אדם ואם הם בני אדם אנו כחמורים..."

לפני 9 שנים•love
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

אני כל-כך אוהבת ספרים מהסוג הזה, ספר שחושפים בפניי יהדות שלא הכרתי ואפילו לא ניסיתי להתעמק.
כמובן כאשר אתה מחליט לקרוא ספרים מסוג זה עלייך להבין כי ישנם הרבה דברים שהם פרי דמיונו של הסופר.

הספר הזה, ריגש אותי עד דמעות, בעיקר בגלל שהסופרת מתארת איך הכל נראה מנקודת המבט של אחת הדמויות. איך מרגיש רצח, בגידה, קנאה, נטישה, איך זה מרגיש כאשר אהוב לבך מתחתן עם אחיותייך, ולהראות שאהבת אמת אכן אפשרית בימים ההם.

שווה לתת הזדמנות לספר הזה גם אם אינו דובק ב"אמת" (כי מי בכלל קבע מהי האמת האמיתית, ואם בכלל יש אמת לסיפורים אלו).
אני חושבת שספרים כאלו הם ספרי חובה, הם מעשירים את הידע מהמקורות ובמידע של אותה תקופה - אם זה האוהל האדום, המנהגים, הבישולים ועוד.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תום
האוהל האדום

האוהל האדום

אניטה דיאמנט

סיפורה של דינה בת לאה ויעקוב בעיני סופרת בת ימינו.
מעניין מאוד לקרוא את גרסתה לכתובים.
יש כאן פרשנות מקורית של הסופרת אשר ריתק אותי וגרם לי לחזור למקור לשם השוואה.
ממליצה בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מימי
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
האוהל האדום

האוהל האדום

מאת אניטה דיאמנט

הביקורת של יהודה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של יהודה
דירוג
3.0
לפני 14 שנים

“הספר מענין נסיון להכניס מעט מהתנך דרך פונוגרפיה עדינה וסיפור מענין על יעקב בניו ודינה בתו.די נהנתי ל”

35/80
ביקורות על האוהל האדום
הבאה
הילה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 18 שנים

“נו, באמת.”