#
זה ספר מכוער. אין בו שמץ של יופי משום כיוון. הוא מתאר אנשים – אם זו ההגדרה הנאותה – שאינם מתעניינים בדבר פרט להשגת מטרותיהם המיידית. עדיף אם בדרך אפשר יהיה להרוג בעינויים (מיותרים) כל מיני אנשים אחרים שמפריעים להם. העינויים – כמו הפורנוגרפייה – מפורטים לעילא. כך גם המראה החיצוני של כל מיני גברים מכוערים – עד השיער היוצא מאפם ואוזניהם. כולל ריח שגם הוא מפורט. והפיוט? הוא שמור למזרקות הדם ושאר הפרשות, לתיאורי ילדים עם חבורות טריות ו"פנס" בעיניים, תינוקות העוברים גמילה מסמים, צורחים בחיתול מזוהם בזמן שהאם מזדיינת בפינה עם מי שיקנה לה מנת-סם. ככה מכוער.

סיפור המסגרת הרופף הוא גניבה יצירתית של תמונה נעלמה של דה-וינצ'י - שממש שבה את דמיונם של כותבי המותחנים - ממוזיאון הרמיטז'. הגיבור וולקובוי הוא פושע העוסק במחצית מחייו בכל מנעמי החיים – זנות, סמים ופורנוגרפייה - ובמחצית השניה הוא קצין סמוי בצבא הרוסי "גיבור רוסיה" כזה. בעבר הוא היה חיל בצ'צ'ניה – שזה שם קוד לגיהינום ולאכזריות – ועוד יותר בעבר הוא גדל בבתי יתומים וגם בכלא. חוץ מזה יש לו לב רך – הוא לא מסכים להשתמש בילדים מתחת לגיל 14 למסיבות מין ופורנוגרפיה. והוא גם נותן נדבות לכל מיני גימלאים שלא מצליחים להתקיים ברוסיה של פוטין.

ברנט גלפיי הוא עורך דין אמריקאי, שטייל בשנות השמונים ברוסיה ונשבה. טיולים נוספים שעשה בה שיכנעו אותו שביכולתו לכתוב סיפור עם דמויות רוסיות. הספר כתוב רע. בכל פעם שגלפי נתקע הוא ממהר לשלוף תיאורים מדממים של הרג ועינויים, או תיאורי מין (אם אפשר לקרוא לזה ככה). הגיבור שלו אינו גורם עניין ודאי לא הזדהות אצל הקוראת (טוב, הוא לא נשאר מספיק זמן במקום אחד כדי לפתח איזה עניין בו) ובאופן כללי הוא מאופיין על ידי הפתגם 'פיקח הוא מי שיודע לצאת ממצבים שחכם לא ייכנס אליהם'. וביתר פירוט – הוא אידיוט שקודם מרביץ ואחר כך שואל שאלות שכבר אין מי שיענה לו...



0

זה לא ספר! זה סרט אקשן! אלכסיי וולקובוי או בקיצור וולק - הוא מכונת מלחמה משומנת. יחידת קומנדו של איש אחד - רוצה, אגרופן, מהמר, עסקי סמים ומה לא - בודר המלחמה בבוץ הצ'צ'ני. קולונל לשעבר בצבא רוסיה. מופעל ע"י גנרל מושחת רוסי ומאפיונר אזרי מצד שני. לצידו ואליה -גם היא יחידת קומנדו משל עצמה וגם המאהבת של וולק. העלילה שוטפת, סוחפת - אין רגע דל - מדלגים ממוסקה לסנט פטרבורג, לפראג ולניו יורק -בדרך מחסלים יריבים ומצליחים בכל פעם להשתחרר ממעצרים או ממלכודות. העלילה -מחפשים תמונה אבודה של ליאונרדו דה וינצ'י שהיא התירוץ לכל האקשן שקורה בספר הזה. הרוגים רבים ללא נקיפות מצפון. עולם הפשע הרוסי במיטבו.

משתף ביקורת שכתב אבי:

הסופר עורך-דין ואיש עסקים. חיבר 6 ספרים(?). איני יודע באם תורגמו ספרים נוספים מספריו לעברית. אין על גב הכריכה ולא מצאתי במרשתת פרטים ביוגרפים של ממש על המחבר.

ראשיתה של סוגת "בלשים" במאה ה – 19 באדגר אלן פן. כעת נראה, שאולי על מנת לחדש, הרבה סופרי בילוש יוצאים לרעות בשדות זרים - יוצאים מרחובות ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון או פריס. לעתים הם יוצאים לארצות אחרות ברחבי הכדור, או אפילו נוסעים במרחבי הזמן לתקופות היסטוריות.
אחד היעדים הוא רוסיה בת זמננו או ברה"מ בעבר. כדוגמאות: ספריו של הסופר ההולנדי רוברט ואן חויליק על השופט די במאה ה–18 בסין. (הסופר נולד ב 2010 ונפטר ב 1967. שירת כדיפלומט בסין וביפן). אגב, ראשון ספריו- 'רצח המסמר הסיני'- תורגם לעברית ב 1992. דוגמא אחרת הנה סיפוריו של בוריס אקונין (רוסית), שגיבורו הוא אראסט פאנדורין.הסדרה מתרחשת ברוסיה הצארית ובשנים הראשונות של ברה"מ. מירב ספרי הסדרה תורגמו לעברית. בנוסף ניתן למנות את ספריו של מרטין קרוז סמית, אשר במרכזן קצין משטרה רגילה ברוסיה הסובייטית בשם ארקדי רנקו. הספר הראשון "פארק גורקי" היה לסרט מפורסם ותורגם לעברית.

בספר זה נשוא הרשימה מספרים על ארגוני פשע ברוסיה של ימינו (פוטין). הסופר מגלה לנו שבמוסקבה יש פושעים, מכורים לסמים, פוליטיקאים מושחתים, וגמלאים חסרי-כל. לא מופיעים בספר אנשי עמל, היוצאים לעבוד מידי יום, בין אם הם פועלים, או פקידים, או אקדמאים, או אחרים. ארגוני הפשע עוסקים בכל מכל מזנות, סמים ועד רצח לפי הזמנה. הם לא "שמים את כל הביצים בסל אחד", אלא מנהלים משק מעורב.
אַ שינע לאַנד. טוב ורע הם נושא להשקפה אישית ואינם מושגים מוחלטים. הדמות המרכזית הנה סוחר בסמים, מפיק סרטים פורנוגרפיים ומבצע רציחות סבוכות לפי הזמנה, או לתועלת אישית. מאידך הוא מסיע לקשישים במצוקה ועוד. קשה לאהוב אותו אם בכלל.

הספור רווי אלימות והוא מתגלגל כרכבת הרים בלונה פארק, עליות ומורדות תלולות ושפע של פעילות. האירועים מתחלפים בקצב מהיר.

אין זה ספר טוב, אולם בהחלט קריא.

ספר טוב, עם קצב מסחרר.
הגיבור, אלכסיי וולקובוי, או בכינוי וולק, הוא איש הכוחות המיוחדים של רוסיה, שלחמו בצ'צ'ניה ושם הוא איבד את רגלו.
חשוב להדגיש שלכל אורך הספר מוצגת דמותו, הן באור חיובי והן באור שלילי, משום שכיום, לאחר שחזר מצ'צ'ניה, הגיבור הוא מאפיונר זעיר.
למרות התותבת שלו, הוא זורע מוות וחורבן בנתיב הזעם שלו.
הסיפור מתמקד סביב יצירת אמנות שהוא אמור לגנוב, בהוראת מאפיונר רוסי.
הבעיה היא שמרגע שהוא גונב את היצירה, הוא מגלה שאלה ששלחו אותו, בוגדים בו על ימין ועל שמאל.

בכריכה האחורית של הספר כתוב שהספר הוא ראשון בטרילוגיה, אולם באתר סימניה, אין אזכורים לספרים נוספים מאת המחבר.
כמו-כן כתוב שהספר מוסרט, אולם לפי IMDB אין אזכור לסרט עם כותר בשם הזה.

ספר מומלץ ביותר.

בס"ד

וואו! איני יודע אם הייתה זו באשמת חוסר השינה או שרסיסים של סקרנות חולנית גרמו לי המשך וקרוא את הכתבים הקולחים והחדים בספר הנ"ל. הירידה לפרטים שאינם פוסחים על קיבות רגישות ומוח מבוהל יספקו אולי חווית קריאה לא צפויה ומקאברית על רקע דרמת הפעולה החולנית עפ"י גלפי.
לקוראי הביקורות חובבי הרשת האינטרנטית אסכם זאת ב LIKE!