סיפורים מהשולייםדיאנה בארון1גם הפעם דיאנה בארון מצליחה לעשות מדע בדיוני 'ישראלי' במלוא מובן המילה, כפי שעשתה כבר בספרה הקודם 'המתקן'. בספר הזה, בארון טווה עלילה שמצליחה לגעת בשאלות כבדות של עוני, הגירה, צדק חברתי, יחסי משפט וחברה. היא עושה את זה בדרך רגישה ומסקרנת ששואבת את הקורא פנימה.
שיבה לריימסדידיה אריבון4אריבון עזב את הפריפריה הצרפתית ואת משפחתו הפועלית, משום שנדחק מהסביבה החברתית בה גדל על רקע נטייתו המינית. את הקריירה שלו עשה בניתוח של תצורות הדיכוי של להט"בים. אולם מותו של אביו מביא אותו לבחון מחדש, גם את ההיבטי הדיכוי המעמדי שחווה, ושבאו לידי ביטוי בין היתר בתחושת הצורך 'להסתיר' את הרקע בו גדל מסביבתו האינטלקטואלית. מספר המון על התהליכים שעבר 'השמאל' מהסתכלות מעמדית לשיח זהויות - וההתרחקות בין אותו שמאל לבין מעמד העובדים שהלך ונמשך ימינה. מרתק ומלמד.
מלכוד 67מיכה גודמן10ניגשתי לספר במידה מסויימת של חשדנות. משהו בנוכחות התקשורתית של גודמן, משדר איזה עודף ביטחון - למרות שבתכל'ס חלק מרכזי ממה שיש לו להגיד, זה שאנחנו צריכים כולנו להיות מעט פחות בטוחים בעצמנו. הספר כן מפרט היטב ומצביע על ההיגיון שיש בטענות מנוגדות של מחזיקי עמדות שונות בחברה הישראלית ביחס לסכסוך ולשטחים (למעט אולי, לטיעון המשיחי שבאמת, קשה לאמוד אותו בהיגיון). הוא מציג את המתח האינהרנטי שבין האיום הדמוגרפי-דמוקרטי שבהמשך ההחזקה בשטחי יהודה ושומרון, על האתגרים המוסריים הנוכחיים שלה ובעיקר על האיום מפני מציאות שבה נהפוך למיעוט במרחב ששולט על רוב גדול. מנגד, הוא מציג היטב גם את האתגר הביטחוני והאמת הפשוטה שללא השליטה בהר (ולמצער, בבקעה המחברת את ההר למרחב הערבי הגדול), ישראל אינה בעלת גבולות ברי הגנה וקיומה עשוי להיות מאויים. אני חושב שהספר כן עשה לי סדר. הוא בוודאות מעניין ומורכב. מעלה שאלות קשות ומשרטט - לא פתרונות לסכסוך הישראלי פלסטיני, אבל כן חלופות לעיצוב השיח הפנים ישראלי על האיומים הקונקרטיים על קיומה של מדינת ישראל. בקיצור, למרות הדימוי שאולי יש, אני בהחלט ממליץ.
שורשים על המיםבלה חבצקין4קראתי את הספר רק אחרי שהכרתי את בלה חבצקין עצמה ואת האמנות הפלסטית שלה, שגם היא עוסקת בשאלות של הגירה, זהות, פנימיות וחיצוניות - בין היתר תערוכה שבה 'הלבישה' חבצקין את אבריו הפנימיים של האדם במגוון בגדי 'אופנה עילית'. הספר עוסק גם הוא בשאלות כאלה - מעבר בין תרבויות, בין מערכות ערכים. מעבר שיש בו מימד אקטיבי, מחיפוש זהות לעיצוב זהות, שמתכתב גם עם הביוגרפיה של המחברת והמקצוע שלה כאמנית יוצרת, מעצבת במה ותלבושות. נהנתי מאוד. ספר אינטימי מאוד ונוגע.
אני ואתהמרדכי מרטין בובר8ראשית על הספר עצמו: על אף שמדובר בספר לא פשוט לקריאה, אני חושב שזה ספר מלמד מאוד שחלקים ממנו, בעיקר אלה בהם נתקלתי בימי בתנועת הנוער ובצעירותי, השפיעו השפעה רבה על מי שאני ועל איך שאני בוחר להיקשר לאנשים אחרים. באשר לתרגום החדש של אהרון פלשמן - הוא בהחלט עושה חסד עם הספר והופך אותו נגיש יותר. אומרים שהתרגום הקודם של צבי וויסלבסקי היה אפילו יותר מעורפל מהמקור הגרמני של בובר, שמלכתחילה נכתב בשפה מליצית. התרגום החדש של פלשמן הרבה יותר נגיש לקריאה גם מהתרגום של יהושוע אמיר מ-2003. עם זאת, הוא מחליף כמה מושגים שעלי לפחות היו חביבים מהתרגומים הישנים ואני מניח שיחסרו למי ש'גדל' על הגרסאות הישנות (המילה 'זיקה' למשל הוחלפה ב'קשר'). בכל מקרה אני ממליץ לגשת לספר בתרגום הזה, וחושב שפלשמן עשה שירות חשוב בהנגשה של בובר לקהל. למהדורה הזו נוספו גם נספח של המתרגם, ונספח מרתק על יחסו של בובר לבודהיזם והקשר בין הגישה שלו לגישה הבודהיסטית.
שלושה חבלים לתליהדניאל דנה1סיפור שהוא לא פחות ממטורף. הגעתי לסיפורו של ד"ר דניאל דנה דרך כתבה שכתבתי על קשרים בין אירנים וישראלים. לאחר שראיינתי את דנה, חשתי צורך לגשת ולקרוא את סיפורו (וגם כתבתי עליו ערך בוויקיפדיה). בהחלט סיפור לא יאמן.
מיינדפולנסאסף פדרמן1אני בצעדי הראשונים בתחום, ובחרתי בספר הזה. הבנתי אחרי שהקשבתי לכמה מהתרגולים הקיימים באינטרנט שאני מתקשה להסיר חלק ניכר מהציניות שלי כשלתרגול נלווה טון 'רוחניקי' ניו-אייג'י של אנרגיות וסגולות למניהן. ובכל זאת, הערכתי שיש לתרגול הזה מה לתת לי וחיפשתי כיוון סדור להעמיק דרכו ופדרמן, שעוסק, מתרגל ומלמד בודהיזם אבל הוא גם פסיכולוג נראה היה לי מתאים. ובאמת, הספר כתוב נהדר. בחלק העיוני הוא נותן סקירה מקיפה ומערבית מאוד של הנושא, ובחלק של התרגול (שטרם סיימתי, אני בשבוע 7 מתוך 8) הוא מעמיק בכל תרגיל ותרגיל עם המטרות שלו, ההיגיון שלו, הכוונה שמאחוריו. התרגילים מבוססות על תוכניות מוכרות (MBSR ו-MBCT, תוכניות לטיפול בחרדה ודיכאון בשילוב מיינדפולנס), ומתלוות להם הקלטות של הנחיה מודרכת באתר של פדרמן. בסוף הספר, פדרמן סוקר בהרחבה גם את ההיסטוריה של המפגש בין העולם המערבי לרעיונות המיינדפולנס שצמחו במזרח ובייחוד במסורת הבודהיסטית. בקיצור, ספר מוצלח, אני ממליץ עליו מאוד. נגיש ומאוד עונה על מה שאני לפחות חיפשתי כדי להתחיל ממנו.
ברנר בלונדוןאשר ביילין19ספר זכרונות מרתק שכתב ביילין ב-1922 לאחר הירצחו של הסופר י.ח.ברנר בארץ ישראל. הספר מורכב משלשה פרקים שונים, הפרק הראשון הוא סיפור זכרונות של אשר ביילין על שלוש שנים שבילה במחיצתו של ברנר בלונדון. אשר ביילין הגיע מלבוב ללונדון ב-1906 בהמלצת הסופר ג.שופמן שהיה מפרסם מכתביו בירחונו של ברנר "המעורר". השנים הם 1906-1908. ברנר וביילין גרו בשכונת וויטצ'אפל, שכונה מוכת עוני, רעב, זנות וצפיפות רבה. שכונה שגרו בה מהגרים יהודים רבים ממזרח אירופה כמו גם מהגרים מאירלנד בעיקר. זוהי תקופה חשובה בספרות העברית החדשה וספרי זכרונות מתקופה זו נדירים מאוד. זו התקופה שברנר מוציא לאור אחת לחודש את הירחון הספרותי הנודע "המעורר". ברנר הוא העורך, המדפיס והמפיץ לאור של הירחון, ולעיתים גם הכותב המרכזי. ירחון של אדם אחד. חייו הקשים והדחוקים, מצבי רוחו ואופיו מתוארים בצורה מעוררת עניין על ידי אשר ביילין. בואו של גנסין לבקר את ברנר ב1907 הוא אחת מגולות הכותרת של הספר. היחסים בין שני הסופרים מורכבים ומלאי רגש. הפרק השני נכתב על ידי ברנר על גנסין ב-1913 לאחר שנודע לו על מותו של גנסין בוורשה. כתיבה שופעת ומלאת רגש. הפרק השלישי נכתב על ידי אשר ביילין ב-1913 מיד לאחר שנודע לו על מותו של גנסין, הוא למעשה הספד שכתב לזכרו. הוא נדפס בעיתון "הצפירה" 12 ימים לאחר מותו של גנסין. הוא כותב על משולש הקשרים המורכב ברנר- ביילין- גנסין. זהו ספר מומלץ למי שיש עניין בהיסטוריה של הספרות העברית המודרנית ולמי שמעוניין לקרוא על הווי החיים היהודי בלונדון הויקטוריאנית ובמיוחד על שכונת העוני היהודית וויטצ'אפל. המתעניינים בברנר ובגנסין ימצאו כאן מידע מעניין ממקור ראשון וחובבי הביוגרפיות הספרותיות יהנו אף הם.
ברנר בלונדוןאשר ביילין11בדיוק היום מלאו מאה שנים להירצחו של יוסף חיים ברנר. לגמרי במקרה לקחתי לידי בימים אלה את סיפרו הזה של אשר ביילין שעוסק בתקופת של ברנר בלונדון. השם "לונדון" מעלה בנו הישראלים של היום, בעיקר חוויות של תיירים מעיר גדולה מרשימה ומפוארת על כל האטרקציות והמוזיאונים המרתקים שיש בה. אך ביילין מספר לנו על לונדון אחרת לגמרי; לונדון של תחילת המאה העשרים הייתה עיר שבה היו התרכזו יהודים בעוני ובצפיפות. רובם היו מהגרים שהגיעו ממזרח אירופה ורובם נתקעו בה איכשהו בדרכם לאמריקה... היהודים אז חיו ברובם בעוני מחפיר, שהיום ממש קשה להאמין בו! הם התרכזו במין גטו יהודי במזרח לונדון, במה שנקרא ה"איסט אנד" או וויטצ'פל. הם עסקו בעבודות "שחורות" שהאנגלים לא רצו לעסוק בהן וחייהם היו חיים קשים ורובם חיו מהיד לפה... זוהי לונדון של ברנר ובה חי כשלוש שנים! מירב מאמציו של ברנר בלונדון היו בהוצאת כתב-עת "המעורר" והוא הקדיש את כל זמנו ומרצו לכך. בגלל המחסור בכסף הוא לעתים קרובות היה, גם פועל הדפוס וגם המגיה וגם השולח במו-ידיו את כתב העת למנויים הלא-רבים שהיו לו באירופה... וכל זה בעבודות פיזיות קשות (גם לאחר ש"המעורר" נסגר) שכולן היו קשורות איכשהו לדפוס ולמילים... ביילין נמצא כאן רק בתפקיד של "עד מתבונן"; כידיד מהצד הוא מספר כאן על צדדים נפשיים פחות ידועים אצל ברנר; "מצבי הרוח" הקיצוניים שלו, שנעו בין ייאוש לבין התרוממות-רוח ועוד. הוא מספר למשל כיצד הגיע יום אחד לביתו של ברנר וראה את ברנר הנבוך לראותו, כשהוא נמצא בעיצומה של מסיבת יום הולדת אותה אירגן לילדים של הבניין שבו התגורר... על יחסיהם של גנסין וברנר שנעכרו מאוד, כשהגיע גם גנסין עדין-הנפש ללונדון ועמד בפני מציאות קשה של מחסור ועוני. וגם פגישות עם אישים שונים; למשל אחד-העם בתקופתו בלונדון שברנר היה אחד ממתנגדיו החריפים. הקובץ הדי-צנום הזה מכיל גם רשימות הספד של ברנר עצמו על גנסין שמת ממחלת-לב בגיל מאוד צעיר ועוד רשימה נפרדת, של זיכרונות של ביילין על גנסין. בסך-הכל זהו מקור היסטורי מרתק בעיניי!
ברנר בלונדוןאשר ביילין1ספרון יפה, כתוב בעברית שמריחה את השנים הראשונות של ההתחדשות. הספור על ברנר בצרוף המסות של ברנר וביילין על גנסין הם מסע קצר ומרתק לתחילתה של הספרות העברית, לקשיים, למצוקות, לעוני, לשמחת החיים.