הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 באפריל, 2011
ע"י חיה
ע"י חיה
על הספר
אלף שמשות זוהרות (חלאד חוסייני)
ביקורת – חיה הלר
כשאנו אומרים על ספר מסויים שהוא "ספר טוב" אנו בדרך כלל מתכוונים לאותה נקודת מבט אישית האומרת מה הספר עושה לי ואיך הוא מצליח לעניין ולרגש אותי !
במשך הדורות נכתבו מיליוני ספרים ורק מעטים מהם עשו היסטוריה או מהפכות שהצליחו לשנות מהותית מחשבות ודרכי חיים של בני האדם דוגמת: התנך הקוראן, הברית החדשה, או ספרי דת של עמים שונים שמוגדרים כספרים נצחיים. ישנם ספרים חשובים אחרים הנמצאים בשימושם של בני האדם כמו ספרי מדע וטכנולוגיה או ספרי היסטוריה ובעיקר מדובר בספרי פילוסופיה הגות ושירה הנמצאים עמנו בגלל מחשבות ושאלות נצחיות.
לפנינו הספר "אלף שמשות זוהרות" אשר לדעתי
ניתן למצוא בו הגדרות שהופכות אותו לספר טוב !!!
הסופר חלאד חוסייני , מצליח להעביר לקורא בכתיבתו השוטפת והמרתקת והמתעדת את
סיפורן הכואב של נשות אפגניסטן על רקע המלחמות הממושכות שמתחוללות בה לאורך תקופה של 30 שנים . בתוך התפתחות העלילה המרגשת, אנו חווים את סבלם של תושבי אפגניסטן וחייהם הקשים המתנהלים בין המלחמות השונות שפקדו את ארצם עוד מאז השתלטות הסובייטים בדצמבר 1978 ולאחריהם עליית המורדים אותם "מוג'הדין" (לוחמי הקודש האסלמי) , ועד לעלייתם של הטאליבן שנלחמו במוג'הדין .
מורדי "הטאליבן" דוגלים בשלטון של איסלם קיצוני ומוחלט. ארגון הטאליבן מורכב ברובו מגברים כפריים, פנאטיים, חסרי השכלה שהחלו את השתלטותם המהירה על המדינה משנת - 1994 והעלו את ההתעללות בתושבי אפגניסטן לרמת אכזריות חדשה ובלתי נתפסת. "הטאליבן" חוקקו חוקים וצווים (רשימה מצ"ב) שמשמעותם היומיומית קשה אבסורדית ובלתי נסבלת שמופנים לכל האוכלוסייה וביחוד הם חוקקו חוקים מיוחדים וקשים המופנים לנשות אפגניסטן. נשים שסובלות במילא כבר תקופה ארוכה מחיים קשים שנבעו ממנהגים וחינוך פרימיטיבי ומיוחד על רקע הטרור והפחד שעשו ועושות מלחמות האחים המתמשכות והעקובות מדם שהפכו את תושבי אפגניסטן ליתומים ואלמנות אנשים נכים וקבצנים החיים בארץ שהייתה פעם יפה וזוהרת באלף שמשות ועתה היא הרוסה מפוחדת ומדממם עד היום.
לפנינו שתי נשים השונות זו מזו בתכלית השינוי הן במעמד הן בהשכלה ביופי ובחינוך והמפגש של שתי הנשים הללו ההפוכות זו מזו ברקע ובמהות בא לסמל לקורא את מצבה המדמם של אפגניסטן כולה . הספר ממחיש לקורא את חוסר הישע הזועק לשמיים . איך התרבות והקידמה מתאחדים מחוסר ברירה עם הפשטות הכפרית הענייה ונידונים ביחד לגורל משותף ללא הבדל בין מעמדות, נוכח חוקי שלטון משתולל באכזריות ברברית באפגניסטן.
בתחילת הספר אנו פוגשים את מַרִיאָם שבחילוף אותיות היא "הרָאמִי" הממזרה שנולדה שלא באשמתה מחוץ לנישואין לכן היא מושלכת עם אמה נַנָה אל מחוץ לבית אל מחוץ לחברה המוגנת נזרקת לגור בבדידות אי שם על גבעה גבוהה ומרוחקת. כאשר מריאם מעיזה בתמימותה לבוא אל בית אביה בתקווה לזכות באהבתו אנו מרחמים עליה וכואבים את עלבונה , גורלה הרי ידוע מראש והוא כגורלן של רבות מילדות אפגניסטן.
האב העשיר "ומכובד" של מריאם משיא אותה לראשיד, סנדלר אפגני גס רוח וגס מראה אדם ללא רגשות המבוגר ממנה בעשרות שנים. משמעות הנישואים הללו שמריאם הופכת מעתה לרכושו הבלעדי של בעלה והיא שפחה בודדה ובלתי מוגנת תחת חסותו ויעודה הבלעדי הוא לשרת רק אותו לעבוד בביתו להענות לכל רצונותיו מעין חפץ או רהיט ללא כל זכויות!
בעצם גורלה של מריאם ממחיש את גורלן של רוב הנשים , האשה באפגניסטן היא אסירה משועבדת לכל החיים. היא חיה בבערות מוחלטת ללא השכלה ללא כבוד והגנה לא משפחתית ולא מצד החוק. היא לבושה בבורקה המכסה אותה מכף רגל ועד ראש ואפילו עיניה עצומות ולא שולחות מבט
(ראה עטיפת הספר) חיי האשה הם מסכת ארוכה ומתמשכת של סבל והתעללויות ללא הגנה וללא תקווה ואור.
בחלק השני של העלילה מפגיש אותנו הסופר עם דמות נערה שהיא הפוכה בתכלית לדמותה הכנועה של מריאם. הסופר מתמקד בדמותה של ליילה, יפיפיה בת 14 בלונדינית עם עיניים כחולות מיוחדות שבנוסף ליופיה היא גם חכמה ומשכילה היודעת לצטט משוררים ידועים. ליילה באה מבית תרבותי אביה הוא איש ספר וכולם בטוחים שהיא נועדה לגדולות וכמו כל נערה אחרת בגילה שהיא נערה חופשייה ברצונותיה ורגשותיה הדבר הכי חשוב והיקר ללבה כמובן היא האהבה לטאריק
אהוב נעוריה!!!
המלחמות השונות שפקדו ופוקדות את אפגניסטן קרעו אותה לגזרים והפכו את תושביה לפליטים וקורבנות. השלטון האכזרי של המוג'הדין מתחלף בשלטון פרוע של אנשי טאליבן ברברים המשליטים פחד וטרור בכל אפגניסטן ללא חוק ומשפט ואין דין ואין דיין.
הפצצות היורדות על אפגניסטן פוגעות ומוחקות גם את ביתה ומשפחתה של לַיְלָה והיא הופכת באחת להיות יתומה ונרדפת. ליילה הנערה הענוגה היפה והמתורבתת מסמלת בדמותה את אפגניסטן הנאורה שהייתה זוהרת באלף שמשות ועכשיו היא קרועה מכל הטוב והיפה והיא הופכת להיות כחיה נרדפת המחפשת מסתור והגנה. לילה מפוחדת וכנועה שחייבת בכל מחיר לחפש חסות ומסתור, מגיעה דווקא לביתו של הסנדלר הפרימיטיבי הזקן הוא ראשיד בעלה של מריאם.
שתי הנשים השונות במהותן ודמותן עוברות ביחד מסכת התעללויות פיזיות ונפשיות קשות מלוות במכות נאמנות מתחת לחגורתו של ראשיד תוך כדי עלבונות ורעב, והנה מתוך כל הסבל והאכזריות לפתע מנצנץ לו איזה אור קטן הזוהר המאיר את אפילת חייהן והוא אור רך של אחווה שנוצר דרך חיכוך גורלן המר של שתי הנשים תחת טרור משותף.
כלומר הסבל הנוראי העובר על שתי הנשים דווקא הוא שמאחד ביניהן וקושר אותן בחוטי אהבה מחזק אותן ומביא נחמה לנפשן. איחודן המפליא של ליילה ומריאם מסמל את התקווה לטוב שבוא יבוא סוף סוף על אפגניסטן כולה ויאיר ויאחד אותה שוב בחוטי אהבה ויביא שלווה לכל חלקי תושביה השונים.
בספר "אלף שמשות זוהרות" אין תיאורי הרגשות של הגיבורים והקורא בהחלט גם לא זקוק
להם כי העלילה עצמה כל כך מרגשת וממחישה לנו את הסבל והזוועה שעוברים עליהם דרך מאורעות המצממררים והאכזריים העוברים בעלילה. יודעים בבירור שהמצב באפגניסטן אכן נוראי, אנו מקבלים חדשות ודיווחים דרך אמצעי התקשורת השונים על המתרחש בה ולכן העלילה נשמעת בהחלט אמינה ואמיתית והתיאורים כאילו נלקחו מהמציאות עצמה וזו גדולתו ויופיו של הספר.
"אלף שמשות זוהרות" – הוא חלק משיר ששר באבי האבא של ליילה אודות הפרידה מקאבול:
"מי ימנה את הירחים המבלחים על גגותיה, את אלף השמשות הזוהרות שמסתירות חומותיה"
אצל ליילה מקבל השיר משמעות נוספת : מריאם הסגורה בין חומות של סבל כמו "קאבול"
נמצאת עכשיו בלבה של ליילה, שם היא זוהרת באורן המתפרץ של אלף שמשות.
חיה הלר
הערה: על הטענה שלנו לגבי שתיקת העולם בשואה
יש לשאול איך אנחנו עצמנו מגיבים כאשר אנו קוראים או שומעים על מלחמות אחרות בעולם?
על טבח של אנשים חפים מפשע? או אפילו על אסונות טבע על רעידות אדמה, צונאמי או התפרצות הרי געש, איך אנחנו מגיבים על כתבות המראות את כל זוועות המלחמה ובהם תאורי ילדים קרועי גפיים ופצועים מזי רעב ונפוחי בטן המסתובבים ברחבי אפריקה הצמאה ועוד ועוד אסונות ? ? ? לעיתים אדם שומע ברדיו או צופה בחדשות מזעזעות המופיעות בטלוויזיה תוך כדי ישיבה על כורסה נוחה ושתיית קפה או באמצע אכילת דבר מאכל אחר פיקנטי אחר והוא שומע כבדרך אגב או קורא בעתון שלפניו על איזה אסון שמתרחש בזה הרגע אי שם מוחשית לנגד עיניו, אזי בתגובה הוא משמיע איזה "אוי" או "מסכנים כמה זה נורא" ובאדישות רגילה ובכהות חושים הוא ממשיך לאכול או לשתות או פשוט מעביר דף בעיתון או עובר לתחנה אחרת ובאחת חוזר לעניניו!!!
הספר "אלף שמשות זוהרות" המדבר על סבלם הנוראי של בני אדם חפים מפשע בעיקר על הנשים חסרות הישע באפגניסטן נשים ללא הגנה מבית ומחוץ נשים אומללות בודדות בסבלן ללא כל עזרה ???
מדובר בסבל אנושי מקרים ידועים ומוכרים לכולנו המתרחשים יום יום במקומות רבים ברחבי העולם . סבל שאנו קוראים עליו שומעים ורואים אותו באמצעי התקשורת השונים כאילו היה סרט בידור צבעוני והוא אמיתי שפוגע פיזית ונפשית במיליוני בני אדם חפים מפשע.
ולא מצאתי ספר טוב שיהיה גם בעל יכולת השפעה אשר יגרום לקורא רצון לשנות בכל מחיר מצבים של אי צדק - ולא ידוע לי על איזו כתבה מזעזעת ככל שתהיה מלוווה אפילו בתמונות אמת
וקולות מזעזעים מהשטח שיהא בהם הכוח לשנות מצב של אי צדק או כאב המתרחש
אי שם בעולם . (ולא מדובר על תעמולה )
אז כשאומרים על ספר או על מאמר שהוא טוב איני יודעת למה הכוונה ? כי למרות שכל העולם ואנחנו בתוכו קוראים רואים ומזדעזעים אנחנו הרי מעולם לא עושים ובטח גם לא נעשה כדי לשנות
המצב, אולי נתרום מעט כסף או חבילות של דברי מזון כדי להשקיט את מצפוננו השבע - אך בדרך כלל כולנו נאנחים ועוברים הלאה לשיגרת חיינו וזהו בעצם טבע העולם !!!
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
