ביקורת ספרותית על איש קטן, לאן? מאת הנס פאלאדה
ספר טוב

---

ההשוואה עם לבד בברלין של פאלאדה מתבקשת. אקדים ואומר שלבד בברלין המופתי היה עוצמתי ומטלטל יותר, אך קולו המיוחד של פאלאדה מצליח לגעת ולרגש גם בספר הזה. קשה לשים את האצבע בדיוק על מהות הקול הזה, הכל כך אופייני לפאלאדה - אולי בניית הדמויות המאד איטית וקצת מנוכרת (כמו העולם שבתוכו הן מתנהלות), אולי אופן הסיפור, הלכאורה יבש אך מלא רגישות והבנה של נפש האדם.
פאלאדה מספר את סיפורם של זוג צעיר המפלס את דרכו במציאות הבלתי אפשרית של אחרי מלחמת העולם הראשונה בגרמניה. סיפור אישי, המייצג את הסיפור הקולקטיבי של האנשים הקטנים, המתמודדים עם אבטלה, אינפלציה, בירוקרטיה, ופחד - פחד גדול וחוסר אונים. אלה הברגים הקטנים במערכת גדולה ואדישה, שלא רואה אותם. זהו סיפורם של זוג המצליח לשמור על גחלת השפיות והיושר אל מול מעסיקים בזויים עם דרישות מגוחכות, משכורת רעב, תככים, הלשנות, השפלות, והכל למען צרכי קיום בסיסיים.
המציאות הזו כל כך מקוממת ומדהימה בחוסר ההגיון שלה. החיים הפרטיים אינם נפרדים מהחיים המקצועיים. אין לדעת מאיפה תצוץ העילה האווילית לפיטורין. נאמנות למקום העבודה אינה מספיקה: גם ההתנהלות מעבר לשעות העבודה נבחנת בשבע עיניים ויכולה להביא ברגע אל האבטלה והעוני המרוד.
ובתוך העולם הכאוטי הזה מתנהל הזוג הצעיר פינברג עם אהבה גדולה, שבה אי אפשר לגעת, שאותה אי אפשר להרוס. אהבה שהיא נחלתם בלבד, שהיא אישית ופרטית ודבר לא מטמא אותה.
ספר עצוב, כואב, מתסכל אבל עם ניצוץ של אופטימיות מחזקת.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על איש קטן, לאן?