ביקורת ספרותית על הציירת משנחאי - פרוזה # מאת ג'ניפר קודי אפשטיין
ספר מעולה

---

ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות.
בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות.
ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית.

אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עולם בו כף הרגל היא הקובעת, עולם שבו אפשר להיות מאושרים אך ורק אם מאחורייך עומדת שושלת עתיקה ומכובדת, בית יציב ואיתן.
כמה מפתיע שלגיבורתנו לא היו את כל אלו, והיא נגררה אל החיים הקשים, אל הדרך היחידה בה אישה במעמדה יכול לצעוד, למקצוע העתיק בעולם.

במהלך הקריאה נזכרתי רבות ב"זיכרונותיה של גיישה" שאומנם התרחש ביפן אך במרווחי זמן חופפים.
ילדה קטנה שהושלכה אל תוך בתי התה של סמטאות העיר ונאלצה למכור את עצמה כדי להישאר בחיים.
שוב אנו מציצים בצוהר קשה מנשוא, אל מציאות חיים שהיא כחלום בלהות ומתקשים להאמין.

אבל הסיפור הזה הוא שונה במהותו.
המטרה העיקרית של הספר אינו להכיר לקורא את המציאות הקשה, או לחשוף אותנו ל"פרחים".
זהו סיפור על נשיות, על העוצמה הנשית שפורצת מסורת ותנאים קשים,
זהו סיפור על אומנות שרוחשת מתחת לקרקע קשה, מתחת לפחדים ולזיכרונות עבר.

הגיבורה מתחילה את חייה ממקום טוב באמצע, וספינת הגורל שלה משייטה אותה אל המקום הנמוך בעולם, בו היא משמשת כבשר, אך מתוך כל זה היא פורצת בעוצמה בלתי רגילה, כישרונות בלתי רגילים מתגלים בה.
ושוב יש מלחמה, אישה אחת בעולם ששיך לגברים בלבד, אפילו עולם האומנות הנאור מסרב לקבלה בזרועות פתוחות, דעות קדומות ופחד תהומי, משליכים אותה שוב ושוב.
בין ציירים אגדיים כמו לאונדרו ודגה, היא מוכיחה, אפילו רק לעצמה, שזהו אינו מקצוע לגברים בלבד, שהיא לא פחות טובה, אולי אפילו יותר מזה.

זהו סיפור חיים עוצמתי, שממנו יוצאים עם תחושה מדהימה, על הכוח הנשי החזק, על גורל שמוכתב מראש, וגורל שאנו מציירים לבדנו עם כל בחירה שאנו עושים שהיא כמשיכת מכחול בקנבס גדול שמייצג כל אחד ואחד מאיתנו.

ממליצה בחום!!!

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על הציירת משנחאי - פרוזה #