• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של סיון

תמונה של סיון
דירוגדירוג
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
דין דין
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

כשקניתי את הספר חשבתי שהוא יהיה נחמד ולא יותר, ספר קליל לקרוא בשבת.
אולם, היסלופ הצליחה לרתק אותי ועד שלא סיימתי לקרוא, לא הנחתי את הספר מידיי.
ספר מרגש, כתוב בצורה מעניינת, סוחפת ומעשירה.
מומלץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של A N N A
A N N A
תמונה של luna
luna
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של נדיה
נדיה
5קוראים|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקרת

תמונה של סיון

סיון

חברה מזה 15 שנים
14 ביקורות•73 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של סיון
סיון
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות14
לייקים שקיבלה73
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת8ספרות מקורית2ספרות קלה - רומנים2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סיון

נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

הספר מתאר את המסע של דורי בחיפושו אחר אביו, ואת המסע של ענבר בחיפוש אחר אושר ותשובות. במסעם לדרום אמריקה הם נפגשים, ענבר מצטרפת אל דורי לחיפוש ובדרך הם מתאהבים. הבעיה היא שלכל אחד מהם מחכה בן זוג בישראל (ולדורי גם מחכה ילד).
הכתיבה של אשכול נבו נמצאת בעיני במקום הראשון מבין הסופרים הישראליים. הקריאה זורמת, העלילה מעניינת ואין אף רגע משעמם. תיאור נופיה היפים של דרום אמריקה עשה לי חשק לטייל שם ואולי גם לבקר בקהילות היהודיות שכמעט וכבר לא קיימות.
עם זאת, לא ממש אהבתי את הדמות (אם בכלל אפשר לקרוא לה דמות...) של נסיה. מאוד אהבתי את הרעיון של הדמות של היהודי הנודד אבל ממש לא אהבתי שהוא הפך את זה למשהו בדיוני (הוא לגמרי יכול היה לכתוב שג'מילי ממשיך את המורשת), וחבל שהוא השאיר סוף פתוח, אני לא אוהבת כשלא סוגרים לי את כל הפינות.
ובכל זאת, הספר מומלץ מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סיון
שבועת רחל

שבועת רחל

מיכל שלו

בקריאה ראשונה (לפני כחמש שנים) קראתי את הספר בלילה אחד ולא יכולתי לעזוב אותו. בקריאה שניה, עדיין אהבתי מאוד את העלילה, אבל התחושה שלי היא שהסופרת הצליחה להעביר טוב יותר את הסיפור של רחל מאשר את הסיפור של הדס. הכתיבה של מיכל שלו, לדעתי, מתאימה יותר לתקופה של קום המדינה ובשנים שקדמו לה. השפה, הסגנון, הכל היה מושלם בסיפור של רחל. כשקראתי את הסיפור של הדס הייתה תחושה כאילו היא מתאמצת לכתוב בשפה ובסלנגים של ימינו וזה לא בדיוק הצליח לה.
אבל זה לא משהו שאופייני דווקא למיכל שלו. לדעתי, רוב הסופרים הישראלים לא מצליחים לכתוב ספר באופן משכנע, שלא נשמע מזוייף, לכן בד"כ אני מעדיפה ספרים של סופרים זרים, אצלם, כמעט תמיד, הכל נשמע טוב יותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סיון
הקתדרלה ליד הים

הקתדרלה ליד הים

אילדפונסו פלקונס

עדיין לא החלטתי אם אהבתי את הספר או לא.
מצד אחד, הוא כתוב היטב, הקריאה נוחה ושוטפת, הסיפור מעניין וכל הזמן מתפתח, בכל רגע שמתחילים לראות את ה- happy ending משהו רע מתרחש והורס לגיבורי הספר את כל התכניות.
בנוסף, מאוד אהבתי את הדרך בה תאר הסופר את ההתנכרות, ההתנכלות וההתעללות של הקהילה הנוצרית ביהודים ובמוסלמים (בעיקר ביהודים) בתקופה ההיא של המאה ה14. הוא מתאר איך ליהודים היה גטו, עליו היו מגנים קציני המלך, כיוון שאם היהודים לא היו משלמים מיסים כבדים למלך לא היו מקבלים שמירה שכזו, ואם לא היו מקבלים את השמירה או אם הם היו יוצאים משם הנוצרים היו יכולים להתעלל בהם ולהרוג אותם, מאחר שבתקופה ההיא האשימו את היהודים בהריגת ישו, בגניבה וחילול של לחם הקודש ובאכילת ליבם של הילדים הנוצרים ושתיית דמם בערב מסויים בשנה. הסופר מתאר את המצב המגוחך הזה של ההפרדה בין הדתות השונות, חוץ מכאשר הם סוחרים ביחד, ובעצם מראה שאין הבדל בין יהודים לנוצרים- כולם בני אדם. בסוף הספר, הסופר כותב כי בסוף המאה ה14 היהודים גורשו משם וכל הקהילה היהודית נמחקה מברצלונה, ולאחר מכן המלך ביקש מהם לחזור לשם, כיוון שמרבית מהכנסותיו היו מהיהודים והמיסים הכבדים שהם היו משלמים. היהודים סרבו לחזור.
מצד שני, יש קצת יותר מדי פרטים על ההיסטוריה של ברצלונה, על המלכים ועל מלחמותיהם, שמעיקים קצת על שטף הקריאה, למרות חשיבותם להבנת התקופה והעלילה. אולי אם היה אפשר לתמצת אותם זה היה מקל במעט. נוסף על כך, נראה כי כל הזמן מנסים להתנכר לגיבור (תחילה לברנאט ואח"כ לארנאו) על לא עוול בכפו, וכן, זה נמשך לאורך כל 646 העמודים של הסיפור, מה שלדעתי מראה על מאמץ יתר מצד הסופר לגרום לקורא להיות במתח. וכן, הספר בהחלט היה מותח, והיה לי קשה להניח אותו מהידיים (כאשר אחת מהסיבות היא שאני לא אוהבת לנטוש ספר באמצע הקריאה), אבל כמה תלאות כבר יכול אדם אחד (או במקרה הזה שניים) לעבור?

ברמה הכללית אפשר לומר שהספר טוב, במיוחד למי שאוהב היסטוריה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סיון
ימי שלישי עם מורי

ימי שלישי עם מורי

מיץ' אלבום

אחח... איזה ספר מרגש!
במכללה ביקשו מאיתנו לקרוא אותו בקורס פסיכולוגיה התפתחותית, ולא ששתי כל כך לקרוא אותו. בעיקר כי ידעתי שמסופר על אדם זקן שלקה במחלה הקשה של ניוון שרירים ובסוף הספר הוא מת.
כמו שכבר כתבתי בעבר, אני מעדיפה ספרים אופטימיים יותר והספר הזה נראה לי כדיכאון אחד גדול. אז קניתי את הספר ותכננתי למכור אותו מייד כשאסיים.
בשבת התחלתי לקרוא ובאמת שלא יכולתי להניח אותו מהידיים. כמעט בשניות התחברתי לפרופסור הזקן, התרגשתי איתו, בכיתי איתו, צחקתי איתו ולמדתי ממנו המון.
מורי גרם לי לחשוב, מה באמת המשמעות של החיים שלי? אחרי מה אני רודפת? האם אני מאושרת בחלקי? האם התרבות מכתיבה את סדר היום שלי, את המחשבות שלי, את הרגשות שלי? האם אני יכולה לגרום לחיים שלי להיות שמחים יותר, מאושרים יותר, משמעותיים יותר?...

את הספר אני לא אמכור.
אני אשאיר אותו אצלי ואציץ בו מדי פעם כשארצה רענון כשאשכח, כשאאבד את עצמי, במסלול החיים.
שאבתי מהספר כוח ועוצמה. עכשיו צריך לנסות ליישם.
והרי זה כל מה שמורי רצה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סיון
פרנויה

פרנויה

ג'וזף פיינדר

אחד הספרים היותר טובים שקראתי מקטגוריית ספרי המתח... הקריאה חובה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון
ג'יין אייר [מהדורת 2007]

ג'יין אייר [מהדורת 2007]

שרלוט ברונטה

אני מאוד אוהבת ספרים שנכתבו במאות הקודמות. לסיפור זה יש עלילה מקסימה, אך לדעתי היה יכול להכתב לפחות 50 עמודים פחות אם לא היה עמוס בתיאורים.
אבל אי אפשר לזלזל בספר שכזה. הסיפור מתאר את חייה של ג'יין היתומה וההתמודדות שלה בחיים, החל מלימודיה בפנימייה ועד עבודתה באחוזתו של רוצ'סטר בו היא מאוהבת. רוצ'סטר עצמו גם הוא מאוהב בה, אך מעמיד פנים כמאוהב במישהי אחרת.
סיום הסיפור קצת עצוב, אבל אופטימי ומלא אהבה.
בהחלט ספר מומלץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון
להתאהב בסנט מרטין

להתאהב בסנט מרטין

ג'ודית מקנוט

אמנם זה קצת לא מציאותי שביומיים שני אנשים מתאהבים ברמה כזו שבשלוש השנים הבאות הם לא שוכחים האחד מהשני, אבל בגדול הספר די חמוד וקליל בשביל להעביר איתו את הזמן.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון
סופו של מיסטר Y

סופו של מיסטר Y

סקרלט תומס

את הספר קיבלתי במתנה וכבר התאהבתי בו בזכות הכריכה המושקעת.
כשקראתי לא התאכזבתי- יש בו דמיון עשיר, הוא יצירתי, מעניין ובהחלט שווה קריאה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון
חסד נעורייך

חסד נעורייך

איל מגד

התחלתי את הקריאה עם ציפיות גדולות יותר, אבל די התאכזבתי בסופו של דבר. הכתיבה עצמה מבלבלת, והסיפור- מבחינתי הוא עצוב ומייאש. אולי זה רק עניין של טעם אבל אני מעדיפה ספרים אופטימיים יותר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון

ביקורות נוספות על "האי של סופייה"

האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מחלת הצרעת היא מחלה זיהומית רעה!
הספר שווה קריאה, גם אם אינו בעל עומק מי יודע מה.
סיפור על כאב, חולי ושכול של אנשים שנפגשו על אי מבודד (ספינלונגה) בשל צרעתם.
היסלופ מתארת מנעד רגשות רחב שאפיין את אנשי המקום, אשר ביקשו לשמור על צלם אנוש, תוך התמודדות עם האסון שהלם בהם.

מעורר תהיות כלליות, מה נותן לאדם כוחות להתמודד עם משברים. זה כמו מקום לדאגה, כפי שכתב יונתן גפן ז"ל... אשמח לקרא תובנות שלכם :)

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.

לפני 3 שנים•טנא
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר קריא מאד. ממש בולעים אותו. ספר מעולה לחופשה או לטיסה ארוכה. וזהו. זה כאילו עלילה טובה ומקום עם היסטוריה מורכבת וארוכה, נפלו לידיים הלא נכונות. הספר הזה שטוח לגמרי, יש טובים ויש רעים ואין כלום ביניהם, הדמויות שטוחות, העלילה מועברת כמו דו"ח וככה גם התחקיר שנעשה על האי וההיסטוריה שלו. קראתי בתחושה של החמצה, סופר טוב יותר היה לוקח את החומרים האלה ועושה מהם יצירת מופת והיסלופ הופכת את זה למעיין רומן רומנטי, וגם התרגום לא מוסיף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מירב
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

לא הז'אנר שלי, אבל הביקורות שכנעו אותי לקרא ולא התאכזבתי, סאגה משפחתית מורכבת ועצובה כתובה ברגישות. רומן טוב ומהנה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•avner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מדכא במיוחד, אך מעניין מספיק כדי לא להיות מעיק.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•דוריאן גריי
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר מטלטל ועוצמתי. קראתי בשקיקה

לפני שנה•
★★★★★
•רעות
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

הספר "האי של סופייה" מתרחש באי כרתים (ספציפית בכפר פלאקה ובאי ספינלונגה) וקראתי אותו בעת חופשה בכרתים. רבות נאמר על הספר הזה, שהפך לסוג של must בעיני רבים, אך הרושם שהוא הותיר בי קצת יותר מורכב.

הספר מביא סיפור אנושי מעניין, שנוטה לעתים לז'אנר אופרת הסבון, ושזור במאורעות היסטוריים: מלחמת העולם השניה (כיבוש ושחרור האי כרתים מידי הגרמנים) והיסטוריה יוונית מקומית (קורותיהם של המצורעים בכרתים, בספינלונגה וביבשת). הוא לוכד היטב את האווירה בכרתים, גם אם הוא נוטה לקלישאות ולדימויים שבכוח הותאמו לגאוגרפיה. זכורים לי כמה דימויים שקשורים בעצי זית ובזיתים (לדוגמה "היה מר כזית שנקטף זה עתה מהעץ"), כאשר זיתים הם העץ הנפוץ בכרתים, עד כדי כך שהרפרנס אליהם נדוש מדי לטעמי. כמובן שביקרנו גם באי המצורעים, לא מספיק עדויות פיזיות נותרו כדי לדמיין את הקהילה שוקקת החיים שפעלה באי ומתוארת בספר, ובכל זאת היה נחמד. את המכונית חנינו בחזית הכנסיה המפורסמת של פלאקה.

בניגוד לרוב הישראלים, טיולנו בכרתים לא כלל בטן-גב במלון הכל-כלול אלא טרקים, נסיעות מרובות ולינה בדירת airbnb. אני מציינת זאת כי כשהגעתי אל הספר בסוף כל יום, הייתי מותשת אך הספר הצליח להחזיק אותי ערה ולספק מגוון של התרחשויות גם במקבצים קטנים של עשרה עמודים. לא פלא, אם כך, שהספר עובד לסדרת טלויזיה מצליחה ביוון. הוא מותאם לרייטינג הלא-סלחני של הצופים והקוראים, שומר על רצף מרשים של התרחשויות פנימיות וחיצוניות ואין רגע דל.

יחד עם ההיסטוריה המעניינת וההתרחשויות הבלתי-פוסקות, משהו בכל זאת חסר בספר כדי להגדירו כספר איכותי. אולי זה הסוף המלאכותי, הכתיבה שאין לה ערך ספרותי יוצא דופן או התחושה שהספר נכתב כדי להיות רב מכר. יש בו ובעריכתו כמה דברים מטופשים, לדוגמה - שמה של פוטיני בספר רשום בתקציר שעל כריכת הספר כ"פורטיני" ובמהלך כל הספר כ"פוטיני". גם לא ברורה נחיצותו של טוויסט מסויים בסוף הספר (לא אעשה ספויילר) והתחושה היא שהעלילה נכתבה כך למען הדרמטיות בלבד.

לסיכום, זה ספר טוב כדי לליווי חופשה בכרתים או ביוון, רק קחו בחשבון שאורך הטיסה שעה ועשרים דקות.
בניכוי המראות ונחיתות (אין ארוחה) לא תספיקו לקרוא יותר משלושים עמודים, וגם זה רק במידה ואתם טסים בלי ילדים ;)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זוהר
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אם לא אימא שלי, בחיים לא הייתי נוגעת בספר הזה. אני זוכרת שהתחלתי אותו, הוא נעלם לי לכמה חודשים, וכשמצאתי אותו שוב לא הבנתי כלום. אבל זאת ויקטוריה היסלופ, אז אני לא יכולה להתלונן.
בגרסה הבריטית של חוטים מקשרים ויקטוריה שמה תמונות של סלוניקי וכתבה "מסתבר שכל אוכלוסיית היהודים של סלוניקי, כ-50,000 איש, נלקחו למחנות ריכוז בשנת 1943. זה גרם לי להלם. לא היו לי מילים. ידעתי שהקהילה היהודית ביוון כמעט ונעלמה. עכשיו אני יודעת למה."
כמו התיאור הזה, גם האי ספינלונגה אמיתי, וגם עליו מתו המונים של אנשים. וזה אחד הקטעים הכי מזעזעים שיש בספר.

כדי לא לאבד את הדמויות האהובות עליי, במוח שלי, בדיסקרטיות (ומאוחר יותר על הכתב), העברתי את כולם למאה ה-21, מריה שוב בת 16 ואנה שוב בת 18, קיריציס בן 21, אלני מתה מסרטן ולא מצרעת, העיקר לא לאבד אותם.

מריה שקטה, אולי שקטה מדי. נערה יוונייה ככל הנערות, כמו קטרינה בחוטים מקשרים (רק בלי הקטע של הרקמה). כמו שמתואר בספר, יפה כמו פנינה אדומה (יש דבר כזה). אחותה הגדולה אנה דורשת תשומת לב, אולי דורשת יותר מדי. מאוד קולנית, בעלת הרבה מאוד רגש בתוכה, רגש שגרם למותה. כמו שמתואר, יפה כמו יהלום מלוטש.
השתיים בנות למשפחה מכרתים, האם, הלני, מורה. האב, יורגוס, דייג. משפחה שמתפקדת יפה עד שמגיעה הפצצה - הלני חולת צרעת. היא נלקחת עם אחד מתלמידיה, דימיטריס בן התשע, לאי ספינלונגה. מטפלים בה הרופא של האי, כריסטוס לפאקיס, וחברו, ניקולאוס קיריציס, רופא עור שמתחבב על מריה. הלני לא מחזיקה מעמד.
שנים מאוחר יותר, אנה נישאת לאנדריאס ונדולאקיס, בן לאחת המשפחות החזקות בכרתים, ובן דודו, מאנוליס, שמנהל עם אנה רומן, רוצה להינשא למריה. כחודש לפני החתונה, מריה מתגלה כחולת צרעת. היא נלקחת לספינלונגה. באותה התקופה, דוקטור קיריציס, שהפסיק את ביקוריו לפני מספר שנים, חוזר לעבוד על האי. במקביל, אנה יולדת בת בשם סופיה, ולא ידוע מי אביה של הילדה.

בלילה בו חוזרים תושבי ספינלונגה לכרתים, דוקטור קיריציס מציע נישואין למריה. מאוחר יותר באותו לילה, מגיעה המשלחת של משפחת ונדולאקיס. איש אחד נראה בורח ממנה. הדלת נפתחת, ובחורה צעירה עם גרון שותת דם נראית מאחוריה. אנה ונדולאקיס נורית באותו הלילה בו אחותה הצעירה חוזרת. "איך בלילה אחד קיבל בחזרה את בתו האחת ואיבד לתמיד את בתו האחרת."

ספר קשה, יותר מחוטים מקשרים, אני חייבת לציין. מה שעלה בגורלה של סופיה כתוב כבר בתקציר, אני לא צריכה לכתוב פה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Maddie Lautner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

קנינו את הספר בדיוטי פרי לפני המראה לכרתים.
אשתי קראה את הספר בטיסה הלוך ובכרתים בכל רגע פנוי, ואני התחלתי לקרוא בהמתנה לטיסה חזרה.
בכרתים היינו אורחי מלון "פורטו אלונדה" שבעיירה אלונדה כ 5 ק"מ דרומית לעיירה פלאקה שמול "ספינלונגה"- אי המצורעים.
אחד הרגעים המרגשים בטיול היה הפלגה לספינלונגה. רוב התיירים מפליגים מאלונדה בספינת תיירים, אבל אנו שחזרנו את הפלגתם של המצורעים עצמם, יצאנו מהמזח הישן שבעיירה פלאקה, על גבי סירה עתיקה וגונחת, שאולי נשארה מהימים ההם. היה יום יפה ובהיר. הפלגנו בשעה 5 אחה"צ והסירה באה לאסוף אותנו בשעה 6, כשהאי נסגר (לא נעים להשאר שם בלילה, אחרי כל מה שקראת).
החווייה של לקרוא ספר וגם להיות במקום העלילה נותנת מימד אחר לחוויית הקריאה. כך גם חוויתי בברצלונה לפני 5 שנים כשאחרי שחזרנו יצא לאור הספר "צלה של הרוח" שבלעתי אותו תוך מס' ימים.
"האי של סופיה" זה ספר נפלא, קריא ומעניין, ומכניס את הקורא לחווייה של האנשים שסבלו במחצית הראשונה של המאה העשרים ממחלה שהיתה אז חשוכת מרפא. ספר מרגש מאוד , במיוחד הקטעים בהם מתוארת פרידה של חולה מבני משפחתו, כשברור שזו פרידה לעולמים, למעשה כמו מוות.
מומלץ מכל הלב, במיוחד בשילוב עם ביקור בכרתים ושייט לאי.
דרך אגב, במקור הספר נקרא "האי" ולא האי של סופיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•oscar
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה.
הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה.

זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם.

הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט.
נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה.
הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו.

אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי.
אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה.
בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה.

בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תום
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של סיון

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סיון
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר ממש יפה!מאוד מרגש!ההיתי כמה פעמים עם דמעות בעיניים.מאוד מעניין גרם לי לפתוח גוגל אחרכך ולברר עוד”

50/222
ביקורות על האי של סופייה
הבאה
ענבר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר מדהים, שקשה להניח אותו בצד. הספר מעיד על החיים שלנו, ועל בורות האדם. מומלץ בחום!”