קראתי את כולם, כל מה שתורגם ועכשיו קוראת את הסדרות שוב באנגלית כי פשוט לא הצלחתי למצוא משהו שמשתווה לרמת עומק הכתיבה של רובין הוב.
הספר הזה הוא האחרון חביב, ממש אחרון
והוא מטורף, היכולת של רובין לתפור את כל הקצוות יחד לעלילה מותחת מרגשת מסעירה.
לא יודעת, כמה מילות תואר כבר אפשר כדי להסביר את הפלא שהוא הספרים שלה?
הדמויות עמוקות, אנושיות וסוחפות. לא הייתי מסוגלת להניח את הספר מהידיים והוא נשאר איתי עוד כל כך הרבה זמן אחרי שסגרתי את העמוד האחרון.
בכיתי כמו שלא חשבתי שאפשר לבכות מספר
וזה לא ספויילר, לא מספרת מה קרה
אבל הפרידה עם הידיעה שלא יהיו עוד ספרים, הסיפור נגמר ודי, היא פשוט עצובה נורא.
חובה לכל חובב פנטזיה

כמה שהספר הזה טוב
זה מדהים כמה עומק ואנושיות יש בדמויות ביחד עם האכזריות והטירוף
ספר הפנטזיה הכי טוב שקראתי
עכשיו נשאר רק למצוא את שאר הסדרה

רק מעט ביקורת להוצאה לאור-אופוס
ברור שיש הוצאות ניכרות בתרגום והוצאה לאור של מסה כזו גדולה של טקסט
אבל באמת שאין צורך לעשוק את הקוראים ב200 ש"ח לספר (לשני הכרכים) במיוחד בסדרה שאמורה להכיל 7 ספרים
אם תורידו מעט את המחירים אני בטוחה שיקנו אותו הרבה יותר, המצב כעת הוא שרבים קונים אותו מיד שניה או באנגלית בלית ברירה.

נחמד, לא יותר
הדמויות אכן שטחיות להפליא, בעיקר חרתה לי האדישות שנוזלת לאלן (ה"גיבור") מהאוזניים
הייתכן שגם אישיותו כולה סורסה?
ממש לא הייתי אומרת שהוא מציק עד דמעות, ברגעיו הטובים ביותר הספר העלה על פניי חיוך, וזה גם משהו.
אבל העלילה הפתלתלה כל כך מסיחה את הדעת שלפעמים בזמן קריאה לא שמים לב לחסרונות העצומים של הספר
כשהגדול ביותר זה מחסור מוחלט ברגשות כלשהם
לא שכל ספר שנכתב צריך לרגש עד דמעות אבל לעזאזל, זה נראה כאילו כל הדמויות פה עובדות על אוטומט (ואלכוהול)
בקיצור, אם אתם טסים לאנשהו ובא לכם ספר סתם כדי להעביר את הזמן, קחו אותו מספריה, אבל בהחלט בהחלט לא שווה רכישה במיטב הכסף

איזה הפתעה מרעננת ממטבחו של גיל חובב!
ספר "מתכונים" שכולו אהבה, צחוק ושפה יפה מאין כמוה באדיבותה של מומה המיתולוגית
כל כמה זמן אני חוזרת לאיזשהו סיפור ומזילה דמעה נוסטלגית,על סבתא שלי שגם דיברה ובישלה ממש ככה, על ירושלים ההיא שנעלמה כבר
והרבה הרבה דמעות של צחוק
מומלץ בחום!! (וגם סוכריות מהשמים, ספרו השני והמופלא לא פחות)

ספר מוזר...
מצד אחד יש בו סיפור יפה עם "רקע" מעולה של יפן הפיאודלית
מצד שני התיאורים מייגעים עד מאוד
אבל מילא זה,כי ספרים שמתארים את יפן העתיקה כמעט תמיד שופעים בתיאורים ארוכים ומפורטים במיוחד, אבל פה לפעמים לא הייתי בטוחה אם הסיפור הוא על פילגש או כלבת ציד...
כל מחשבה זיכרון נוף וחוויה של המספרת מלווים בתיאור מדוייק של הניחוח שעטף את הסיטואציה, זה כבר מוגזם.
וחוץ מזה, מה זה "קובעים"? (המילה בשימוש בספר לעיתים קרובות מאוד במקום כובעים, כאלה שאדם חובש לראשו.)

איזה מזל שיום אחד הלכתי לי בתחנת רכבת ונתקלתי שם בדוכן ספרים פגומים קלות ומוזלים הרבה
איזה מזל שהיה שם את "הזדמנות אחרונה לראות"
איזו נסיעה מענגת זו היתה
הספר הזה הצליח לגעת בנקודות הכי רגישות שלי, חיות בסכנת הכחדה וכתיבה מופתית, למרות שהיא מצחיקה עד דמעות לא פעם.
היכולת של אדאמס לתאר את מסעותיו בכדור הארץ
ולגרום להם להיראות מרתקים ואקזוטיים לא פחות מהמסע למסעדה שבסוף היקום מצריכה כישרון אמיתי ונדיר..

ספר פשוט מעולה
הדמויות נפלאות, כל כך קיצוניות, ועדיין יש בכולן משהו כל כך אמיתי
בזכותן ובזכות הכתיבה הנהדרת, הסיפור המוזר ושובה הלב הזה הוא אחד האהובים עליי
ורובו עדיין חקוק בי, שנים אחרי שקראתי אותו

אתחיל בגילוי נאות, לא סיימתי את הספר
משהו שם פשוט לא עבד לי
הסלידה העצומה שלי מהדמות הראשית פשוט לא נתנה לי להמשיך לקרוא
יורם קניוק בנה דמות מתוסבכת כאובה כועסת, אדם שמרגיש כל כך חריג עד כדי כך שהוא חייב להבדיל עצמו עוד יותר, מרגיש שעשו לו כל כך רע שהוא מוציא רק רע, ובשלב מסויים זה כבר הגעיל אותי
הכתיבה מאוד יפה אבל אין שום דרך לעקוב אחרי אדון קניוק הנכבד, יש כל כך הרבה כאוס בספר, בנוסף לדמות הקשה הזו, שפשוט לא נהנתי

הסיפור הזה פשוט ממכר
קראתי את הספר בשקיקה, למרות שהסיפור מוכר לי והסוף ידוע (ואף די צפוי)
ג'יין אוסטין מתארת בהצלחה ובקסם גדול חברה עם גינונים ומוסכמות שונים לחלוטין משלנו היום,
ובכל זאת גם כאן ועכשיו 200 וקצת שנים אחרי, הסיפור עדיין נוגע ומרגש.