ביקורת ספרותית על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 מאת קרלוס רואיס סאפון
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 בינואר, 2011
ע"י מאנצ'קין


איזה ספר מכושף!
התחלתי את הספר הזה בלי שום חשק לקרוא אותו, משהו בכריכה שלו דיכא אותי לגמרי- אבל ההמלצות היו חד משמעיות- אז התחלתי. צריך לגשת לספר הזה בראש פתוח, ראש של ילד. מרגע שמצליחים לעשות את זה ולעזוב התעסקויות ב"אמיתי? לא אמיתי? איך יכול להיות?" הספר פשוט מכשף אותך ושואב אותך לברצלונה אפורה, תת קרקעית סקסית ומפחידה... הספר הולך על הקו הדק של מציאות ודימיון, אהבה ושנאה, סבל והנאה עילאית, אנושיות ואכזריות אין קץ. הדמויות ציבעוניות ואפשר לדמיין את הריח שלהן בנוסף יש נגיעה בהומור מקסים ועצוב- וזה מוסיף לספר ה-מ-ו-ן.
הספר הזה לעולם לא נגמר, הוא גם כתוב בצורה שכזאת שמושכת ומושכת וגם כשאתה מסיים אותו בפועל הדמויות עוד נוזליות לך בראש... ממליצה בחום.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ