ביקורת ספרותית על כריש זיכרון מאת סטיבן הול
בזבוז של זמן

---

אז יש לי עשר דקות ואני בחנות ספרים. אני יודע מה אני מחפש. לוקח לי חמש דקות למצוא ולהיוודע שהמדף מדע בדיוני מאוכלס כולו ע"י ספרים שפלשו מהמדף השכן, ספרות נוער. אפילו יותר מזה, יש במדף שלי ספר שירי ילדים. אז אני אחפש את המשמעות הסמויה אחר-כך, יש לי חמש דקות. אני ניגש למדף הכללי ומעיין ב"כריש זכרון". בעמוד הראשון יש המלצות, ובראשונה מוזכר המטריקס וה קוד דה וינצ'י. זה לא סימן טוב. זה סימן מסחרי. אבל הזמן אוזל, אני לוקח את הספר ו, ליתר בטחון, לוקח גם סאראמאגו אחד בדרך לקופה.

למרות התחושות, הייתי דווקא די מרוצה מהספר למשך בערך חמישים עמודים. ניכרת שפה די עשירה, עם טפטוף מקומי של הומור ודימויים טובים המפצים על הטקסט המרוח. שלוש מתוך חמש. ואז באים הכרישים. המילה היחידה שאני מוצא כרגע למה שיש אחר-כך זה נונסנס. לא מהסוג המצחיק, לא מהסוג השנון, אלה מהסוג העגום וחסר המצפון. גם לסיפורים הזויים יש כללים, הם לא יכולים להיות ערמה אקראית של התנהגויות גיבור סתמיות. הפסקתי בעמוד שמונים.

סאראמאגו, כמובן, לא יכזב.

» ביקורות נוספות של א1
» ביקורות נוספות על כריש זיכרון