ביקורת ספרותית על רומן עם הרוח מאת עדית פאנק
ספר בסדר

---

לא שמעתי על הספר לפני שכנרת ציינה אותו כספר הכי טוב ש(בערך)רק היא קראה, בדיון המקסים שפתח עמיר לפני עשרה חודשים.

מבטי נתקל בספר בספריה ומיד נטלתי אותו בחדווה. מאז הוא היה מונח ליד מיטתי, עד שבסוף השבוע האחרון הרגשתי כ"כ לא טוב שכל מה שעשיתי היה לשכב במיטה ולחכות שהחום ירד. כך, ביומיים של חום גבוה הצלחתי לסיים את הספר הצנום הזה ולפתח עליו דעה, לא כ"כ חיובית, לצערי. למרות שבאתי מלאת כוונות טובות וחמושה מראש בדעה חיובית, לא הצלחתי להנות עד תום מקריאתו. לא בגלל מצבי הבריאותי, אלא מטעמים שונים לגמרי.
אתחיל בסתירה שהרגשתי בין הסיפור שאמור להיות אישי מאוד, אינטימי, אך מסופר ע"י מספר עלום בגוף שלישי. הצירוף הזה יצר אצלי תחושת חוסר אמינות ראשונית. אפשר לומר שדי מתחילתו של הסיפור ראיתי את הפער ביננו וידעתי שכמה שהוא יהיה נחמד או מושך, אני והוא - זה לא יקרה!
זה נמשך בבחירה לקרוא לשתי דמויות שמופיעות בספר לא מעט הזקן והזקנה. גיבורת הספר היתה צריכה להרחיק עד הודו כדי שאלמד את שמותיהם.
שוב צצו בי השאלות למחברי הספר- מה רציתם- ליצור ספר אינטימי מאוד שמשקף את דמויותיכם עד עמקי נשמתם? אם כן למה הותרתם פרטים בעלילה נסתרים? לכתוב בשפה יפה על הטבע והדומם- נחמד, אבל כשזה משרת את מטרת הסיפור ולא מכביד עליה. ושאלת השאלות- אתם לא מכירים אף אחד שהוא בסדר? שאין לו איזו מגה צלקת לסחוב על גבו? למה כל הדמויות בספר- הראשיות והמשניות כאחד כ"כ פצועות?

אז הסיפור מעניין, הדמויות מעוררות אמפטיה, התורות המתוארות בספר מרתקות, אבל התוצאה הסופית אינה כובשת אותי.

ספר שצריך לגדול ולהחליט מה הוא רוצה להיות.

» ביקורות נוספות של יפעת
» ביקורות נוספות על רומן עם הרוח