"המפגש בין שתי נפשות דומה למגע בין שני חמרים כימיים. אם יש איזו שהיא תגובה ישתנו שניהם". (קרל יונג)
נזכרתי במשפט הזה כשנשבתי עם רוח הרומן הקסום הזה.
בנסיבות נדודי בתקופה זו, כבשו אותי משפטי הפתיחה של הספר:
"היא יושבת חסרת תנועה ליד שולחן הכתיבה וחולמת שהיא נודדת. האביב מפלס בקושי את דרכו בעיר. ניחוח קל של פריחה עולה מהרחוב אל דירתה, מהול בעשן ובאובך...
הים נרגע לעת ערב, ועימו סולחות גם הרוחו

לא שמעתי על הספר לפני שכנרת ציינה אותו כספר הכי טוב ש(בערך)רק היא קראה, בדיון המקסים שפתח עמיר לפני עשרה חודשים.

מבטי נתקל בספר בספריה ומיד נטלתי אותו בחדווה. מאז הוא היה מונח ליד מיטתי, עד שבסוף השבוע האחרון הרגשתי כ"כ לא טוב שכל מה שעשיתי היה לשכב במיטה ולחכות שהחום ירד. כך, ביומיים של חום גבוה הצלחתי לסיים את הספר הצנום הזה ולפתח עליו דעה, לא כ"כ חיובית, לצערי. למרות שבאתי מלאת כוונות טובות