בניין שלם יעל משאלי12העניין בספר הזה, לדעתי, הוא בכך שהסופרת לקחה זוגות (או אנשים שכמהים לזוגיות) בשלבים ובגילאים שונים והראתה כיצד כל זוג מתמודד אחרת עם דברים, כיצד העבר משפיע גם על העתיד, כיצד התקשורת או החוסר בה משמעותיות מאד ביחסים. בניין אחד והרבה דמויות שאפשר לנסות להבין, להתחבר או אולי אפילו לקחת לתשומת לבנו מה אנחנו לא רוצים להיות. אני חושבת שהיום אני קוראת את הספר מהזווית שאני נמצאת בה כעת, ובעוד כמה שנים אני אקרא ואתחבר לדמויות שאולי אהיה קרובה אליהן יותר מאשר עכשיו. כן יש כאב לקרוא על הצורה שבה לעיתים יש כרסום ביחסים שעשויים להתפרק או להתפוצץ יום אחד אבל אני מניחה שאם הכל היה מושלם, לא היה עניין לכתוב את הספר הזה... אני לקחתי מהספר את העניין שתקשורת היא כל כך מהותית, וכל כך חשוב לעצור מדי פעם ולחשוב גם על האני ולא רק על האנחנו כדי לא למצוא את עצמנו יום אחד לא מסתדרים עם עצמנו או עם האנשים החשובים לנו. ואגב, הנקודה הזו מאד התחברה לי לספר "ותכתבו: אהובתנו" של אמונה אלון, ולזוגיות של דורי ומיכל הרטוב שפתאום משתנה באמצע החיים. כנראה שעל מנת ליצור את הבניין השלם צריך לעבוד על היסודות ועל הבסיס, שחלק גדול מאד ממנו הוא להיות כנים הן עם עצמנו והן עם הזוגיות והמשפחתיות שאנחנו בונים במהלך חיינו. הספר עצמו גרם לי לעצבות על כך שלא כל דבר מסתדר או הסתדר, אבל כפי שאחת מן הדמויות בספר, שלומית, כתבה: "אנחנו עובדים על זה".
שמחה גדולה בשמים (בשמיים)אמונה אלון3זה הספר הראשון של אמונה אלון שקראתי, ובהפרש של יומיים קראתי את "ותכתבו: אהובתנו"- לדעתי הוא יותר יפה ונוגע מהספר הזה. כלומר, אין ספק שאמונה אלון יודעת לכתוב אבל ההחמצות פה היו יותר מדי בשבילי. היה לי קשה עם כל מה שהתפתח בספר הזה, והאהבה שלא מומשה, ומדי פעם הייתה לי איזו דמעה והרגשה מעצבנת על העלילה שפותחה כאן, ועל הצורה שבה הדמויות בספר השתנו וחיו חיים שהייתה בהם עצבות ופספוס על מה שהיה יכול להיות. סיימתי את הקריאה בהרגשה כבדה עם כל מה שהלך שם, ואני לא חושבת שהייתי חוזרת לקרוא שוב את הספר הזה. יש לציין שזו הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לאמונה אלון והיא מאד הרשימה אותי, ואני מקווה שהספרים הבאים שלי יהיו עם קצת יותר שמחה... לא רק בשמים.
ותכתבו: אהובתנואמונה אלון4סיימתי לקרוא את הספר הזה ממש לפני זמן קצר, ואני עדיין לא מעכלת את כל מה שהלך שם. ספר מצוין לדעתי, מעניין, מסקרן, כתוב בצורה קולחת ונוגעת ללב. היו לא מעט נקודות שבהן הייתי צריכה להפסיק לכמה רגעים את הקריאה, לעבד ולעכל את מה שקראתי ולבכות ביחד עם הסיפור שבחלק מהנקודות נגע וקרע במקביל את הלב. גם כשסיימתי את הספר הייתי זקוקה לנשימה עמוקה ולדמעות של פורקן. הספר הזה לגמרי נגע בי, בכמיהה ובערגה של אשה ואם, באבדן ובכאב, בחיפוש ובניסיון למצוא- כל אחד את מה שחסר לו, גם אם פתאום באמצע החיים מבינים/ רוצים להבין את זה. במקום הקטן- גדול הזה, הרחם- הרחמים, של לדעת ולחיות במציאות (אמיתית יותר או פחות) שבה מקבלים, אומרים וכותבים עלינו "אהובתנו". אמונה אלון נגעה בי, איו דרך אחרת לתאר את זה.
מהלך מוטעההרלן קובן1יחסית לסדרה של מיירון, שהיא פחות טובה משאר הספרים של הרלן קובן, לדעתי, הספר הזה לא רע בכלל. למרות שהספר עצמו צפוי, והכתיבה זהה לספרים הקודמים, הסוף עדיין מצליח להפתיע בכל פעם מחדש. רק חבל שבספר הזה הסוף השאיר אותי בבאסה... מומלץ לחובבי הז'נר המותח והקליל, לא תוכלו להפסיק לקרוא. (לאלו שמחפשים יותר עומק ומשמעות, חפשו סגנונות אחרים).
מעגל מכושףהרלן קובן1אני חושבת שהסדרה של מיירון בוליטר פחות מעניינת מספריו האחרים. בתכל'ס, ההומור לא ממש מצליח לשעשע, כמו בדיחה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. קראתי השבוע שלושה ספרים של הרלן קובן, ועוד אחד מחכה לי לאחר הפסקה של שנתיים, ומשום מה כל הז'אנר הזה פחות מלהיב אותי מבעבר. ואולי דווקא קריאה של מספר ספרים ברצף קצת ממאיסה, כי פתאום רואים את הנקודות, המשפטים וההומור הממוחזר שלא ממש מתחדש. אין ספק שהרלן קובן מצליח לעניין ולהפתיע בספריו, אבל לחזור לקרוא אותו מרגיש לי כמו נוסטלגיה להייסקול סוויטאהרט, שנחמד לראות אותו אחרי הרבה זמן, אבל לא מעבר לזה.
משחק הצידהרלן קובן2תקופה ארוכה שלא קראתי ספרים, וכשחזרתי לספריה אחרי כמעט שנתיים שלא הייתי שם, לא ידעתי במה לבחור מרוב השפע. אחרי כמה דקות של שוטטות ואי ידיעה עם מה לחזור הביתה, ניגשתי למדף של הרלן קובן, ויצאתי משם עם שלל של 4 ספרים. אין ספק שהרלן קובן לא השתנה, הוא מצליח למתוח אותי לכל אורך הספר, להפתיע אותי בכל פעם מחדש, ולגרום לי ללילה לבן של קריאת ספרים. למי שאוהב את הז'אנר הקליל- הרלן קובן מתאים. למי שאולי מחפש משמעות מעבר לספר הזורם ללילה, כנראה שהוא לא ימצא את זה אצל הרלן קובן. (או שאולי אני השתניתי, והספרים הנחמדים האלה כבר לא מספיקים לי).
אבישגאברהם בורג0נתתי 3 כוכבים, וגם זה היה בנדיבות הלב. הספר לא ממש התרומם לי. הקטעים שבהם היה דיאלוג בין אנשים (ובעיקר עם אבישג ושמע) עניינו אותי יותר, אבל כל התיאורים והניסיון לשוות לספר שפה מקראית עייפו אותי, עד שהיו עמודים שלמים שבהם העברתי מהר את השורות עד שהגעתי למלל מעורר יותר עניין. ובכלל, אני כל כך לא אוהבת שלוקחים דמויות מקראיות גדולות והופכים אותן לכל כך בזויות בשם היצירתיות, הדמיון והמעוף. זו לא שבירת מוסכמות כמו ניסיון ליצור עניין והתעניינות מחודשת בכותב. אצלי הספר לא עבר, קיבלתי אותו במתנה ואני מתכננת להחליף אותו בספר אחר. ממש אחר.
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מרי אן שייפר5האמת היא שקראתי את הספר הזה לפני מספר חודשים, ואני לא זוכרת ממנו את כל הפרטים ואת כל אשר ארע בו, אך המדד שלי לקריאת ספר טוב, הוא אחד כזה שגורם לי להרגיש ולאהוב את הדמויות וממש להצטער כשאני מסיימת את הספר ויודעת שמעתה והלאה כבר לא אדע את קורותיהם ורגשותיהם של כל האנשים שנקשרתי אליהם במהלך הקריאה. ספר מתוק, מקסים, אנושי, מרגש, משעשע, שקל מאוד להתאהב בו, בסופרת ובכל דמויות העומק אשר מופיעות בו. ולחשוב שספר עם שם של סלט פירות עשוי לגרום לי לאהדה כל כך גדולה! ;)
פרש הברונזהפאולינה סיימונס0הספר סוחף, מעניין, מותח ומרגש. למרות האורך, מרגע שמתחילים לקרוא בו- אי אפשר להניח אותו מהיד. הכתיבה מאפשרת גם להבין את מלחמת העולם השניה מכיוונים שאני לפחות לא חשבתי עליהם קודם: אזרחי רוסיה. איך הם הרגישו בתקופת הלחימה וההפגזות, המצור, הרעב, הקור, המחלות, האבדן. סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר הוא בהחלט גדול מהחיים. מדהים איך מפגש בין בחור לבחורה יכול להשפיע בצורה עמוקה כל כך על חיים של אנשים כה רבים ולעצב את כל עתידם. אני ממליצה בחום.
הגריוכי ברנדס7הגר, ילדה חרדית, שקיבלה את שמה המיוחד והמקולל ע"י סבה השנוי במחלוקת - חרדי שלחם בפלמ"ח, עומד בצפירה ולא ככ מתחשב בדעת "הציבור". הוא משכנע את הגר ששמה כלל לא מקולל, ואכן היא נישאת לבחיר ליבה.. ולא אמשיך כדי להימנע מספוילרים. הדמויות בסיפור עוברות מהפכות בעיניי הסופרת (והקורא), לעיתים לא ממש אמינות, אבל זה לא העיקר, ולדעתי ע"י מהלך כזה הסופרת דווקא באה להדגיש את הדברים החשובים. העלילה מיטלטלת בין החרדי לחילוני לציוני ומה שביניהם. ערכים, מוסר, רגשות, אהבות, סיפורי תנ"ך, החכמים ושירת רחל, הכל מתערבל בסיפור מרגש, מטלטל, קורע לב, בלתי נשכח ורלוונטי היום כמו שהיה רלוונטי לפני עשרות שנים בקום המדינה.
הגריוכי ברנדס19אוי השעה הזאת מול הפסיכיאטר. הוא, בלי שום צדק, פשוט מצליח לפורר את הנפש מבפנים. זורע תחושה כאילו אני המצאתי את החולשות האנושיות. וכאילו שכורסה וקליניקה, משקפי-קריאה וקרחת, נותנים לו יתרון, או מצליחים להעלים את החולשות הקטנות שלו. אבל לא זה העניין. באחד הרגעים על הספה, הבנתי שהבעיה היא עם הרגע הזה "שאתה פשוט מתקשה לשלוט בסוגרים", (הדימוי הגריאטרי במקור). "אתה יודע שזה לא בסדר מה שאתה אומר, אבל אתה פשוט לא מצליח להתגבר". הראש המהנהן הסכים איתי. זה עלה 500 ש"ח. ויש כיסוי חלקי מהקופה. זה כבר מאובחן. השליטה בסוגרים לא משו. אם ככה זה תמיד, יש את הרגעים העדינים האלו שהפיל מממש את הקלישאה ומטייל בחנות חרסינה בגמלוניות, אין הרבה סיכויים לשלוט בתוצאות. ברור שיהיו נפגעים. אבל מה לעשות, הוא כבר נכנס. הדרך החוצה תעלה ביוקר. הוא מנסה להתגמש, לפגוע מה פחות. קראתי ספר. כל החומרים קרובים אל לבי. מתח בין שמרנות לסקרנות. תמורות ושינויים סוציולוגיים פנים מגזריים. הכל היה שם. גם הכותבת המהוללת הייתה שם. היא גם יצאה. מכירה היטב את המסדרון הזה, או "הגשר" כמו שהפוליטקלי-קורקטיים יעדיפו, שמוביל החוצה ופנימה. ועכשיו היא הקדישה ספר שלם. ועכשיו הקטע של הסוגרים: גברת, יש לך מה לומר. אוקיי. אבל למה את צורחת?! מה יש לך?! למה אי אפשר לדבר בנחת. מאיפה הבאת את כל האמוציות המטורפות האלו. ועוד משהו, אחרי ספר אחד 'שבע אמהות' לא מרגיש לך מוכר לספר עוד הפעם את הסיפור של הגר? ככה לרוקן את כל התחמושת בבת אחת? ואם כבר צועקים, למה לעשות ספוילרים לספר 'הפרדס של עקיבא'? אם כאן תטחני כאן דמויות תלמודיות, מקראיות, משנהאיות לא תשארי כלום לפעם הבאה. ובתוך השלשול הוורבאלי הזה, אני חייב להעז משהו שובניסטי מחריד. זהו ספר מחזור. במובן הגס של המילה. צריך להיות במצב מאוד מסוים כדי לקרוא אותו. (ולכתוב אותו). בשלהי גיל ההתבגרות הייתי מוצא כאן עומק רגשי, ידע פנומנלי ועוד הרבה מעלות. אבל הפעם זה תפס אותי ממש לא במקום. עברו 5 דקות. בדיוק כמו שההוא מה-500 שקל צפה. נרגעתי. אני קצת מתבייש במה שכתבתי. חייב התנצלות. תקשיבי גברת. אני יודע, אני אשם. זה אני. כי קראתי קודם את הספרים המאוחרים שלך, שקצת מבליטים את הבוסריות שביצירה הזאת. אבל משהו אחד כדאי לפעם הבאה. ואצלך תמיד יוצאים ספרים. תנמיכי. אפשר לומר את אותם דברים בלי כל כך הרבה כאב שהופך אותם לדביקים קיטשיים ומשייך אותם לגיל ההתבגרות. אני מבטיח להמשיך להקשיב.
הגריוכי ברנדס7הדבר הראשון שתפס אותי בספר הזה הוא השפה. הדמויות של ברנדס מדברות עברית שכולה קודש. כל משפט הוא פרפרזה על פסוק או תפילה למשל נתקע לי בראש "המבדיל בין קודש לחול חטאותיה הוא ימחול" או "הכל היה כאבק פורח וכחלום יעוף". בשבילי רק לזהות בכל משפט את המקור היה תענוג. זה בוודאי נובע מכך שיש לי את הרקע לזה, אבל אני חושב שלכל מי שיש רקע מסוים תהיה ההנאה הזו, אולי לא באותה עוצמה. למי שמצפה למבט עמוק על החברה החרדית אני חושש שנכונה אכזבה. הדמויות הן דמויות קיצון וקשה מהיוצא מן הכלל ללמוד על הכלל. אבל זה כמובן מה שמושך בדמויות האלו, העובדה שהן יוצאות מן הכלל. מה שכן מאוד מוחשי בספר הוא התפקיד הקריטי של "הציבור" שהוא דמות ראשית ועיקרית בספר וגם בחברה המתוארת. אם כבר, אני חושב שהמחברת ממעיטה בכוחו ואולי כך היה בימים עברו. מקור קבוע עבורי להנאה מספריה של ברנדס הוא הפרשנות שלה לגופי תורה. בספר הזה יש בעיקר פרשנויות מעניינות על היחס בין הגר ואברהם (ושרה) שסביב הפרשנויות השונות לסיפור מסתובב חלק לא קטן מהעלילה. הסיפור גם מתקשר עם רבי עקיבא, רבי ישמעאל וסיפורים אחרים. הספר מאוד קריא, מרתק וקולח. מתחילתו עד סופו אולי עצרתי פעמיים ובכמה שעות קצרות הוא נגמר. בשום שלב לא הרגשתי שהסיפור נתקע ואין ספק שברנדס יודעת איך לקצוב את הספר שלה. 289 עמודים זה לא המון אבל זה גם לא ספרון דקיק והוא בהחלט הרגיש קצר הרבה יותר עבורי. מה שמאוד קשה לקבל הוא את ההחלטות הקיצוניות של הדמות העיקרית. אני לא הרגשתי ששינויי המטוטלת שעוברת הדמות העיקרית מוצדקים. הדמות נבנית בצורה שלי נראתה מאוד מדויקת ולכן זה עוד יותר מפתיע ואולי אפילו מקומם. אני מניח שזו בדיוק הייתה הנקודה שניסתה המחברת להעביר, אחרת לא הייתה שום דרמה, אבל אני הרגשתי שזה מוגזם ולא אמין. אז נשאר עניין השורה התחתונה. בהחלט הרבה יותר אהבתי את הפרדס של עקיבא, מלכים ג' ואפילו שבע אמהות. הספר הזה קומם אותי אבל מצד שני אי אפשר להגיד שלא נהניתי, אז אני נותן לספר שלושה כוכבים, אבל למי שיש עניין במה שכתבתי לעיל, בהחלט שיראה את הסקירה הזו כהמלצה.
הגריוכי ברנדס3זהו אחד הספרים עבורי שגם שהקריאה בו מסתיימת התוכן שלו נשאר לי חרוט בבטן ובמחשבה. עם הספר הזה עברתי חוויה רגשית מטלטלת ובלתי שיפוטית על הגר שיולדת בן עם תסמונת דאון,ומרגע הלידה חייה מתחילים לעבור טלטלה ושינוי שפשוט אי אפשר להיות שיפוטים לגביה ולגבי חייה. ציפיתי לסוף קצת אחר אך הבנתי את החלטותיה. העין לא נשארה יבשה כי הספר נגע לי בכל מיתרי ליבי. וזהו אחד הספרים הטובים ,אם לא המעולה שבספריה של הסופרת יוכי ברנדס. לקרוא ולהנות. ספר כאוות נפשי.
הגריוכי ברנדס3זו הפעם השלישית שאני 'נופלת במלכודת' של יוכי ברנדס ומתפתה לקרוא ספר שלה, למרות שידוע לי מראש שאתעב את הדמות הראשית ושלא אצליח להזדהות עם הבחירות שלה. יש לי בעיה קשה עם העלילות של ברנדס, נראה שתמיד כשהגיבורות שלה עומדות בפרשת דרכים הן ילכו בדרך השערורייתית והשגויה ביותר, למרות שהדבר יוצג כאמת היחידה והנכונה. כמו כן, בדומה לספריה האחרים שקראתי, 'וידוי' ו'לכבות את האהבה', גם בספר הזה הדמות המועדפת עלי היתה דווקא דמות משנית. לטובת הסופרת יאמר שכשרון כתיבה דווקא כן מצוי אצלה- ובשפע. לא לשווא אני חוזרת שוב ושוב לספריה למרות הידיעה שאתאכזב. משהו מאד זורם, מרתק ומותח בדרך בה היא מציגה את הדברים וקשה להפסיק לקרוא. הייתי רוצה לקרוא ספר שלה שהעלילה בו היא לא חצי חולנית חצי תמוהה, בעיקר כי קיים פוטנציאל רב בסופרת הזו שיודעת לעשות את המיטב עם המעט שהיא מציגה לעצמה ולכן בוודאי שגם יכולה להגיע לדברים טובים בהרבה, בעזרת עלילות טובות בהרבה. ספר קריא, אך לא מומלץ.
הגריוכי ברנדס2הגר גיבורת הספר היא אחת הגיבורות הבודדות שאיני מצליחה להתחבר אליהן. יהיו כאן כמה ספויילרים אז מי שעוד לא קרא ומעוניין לקרוא, שידלג: אני נגד הוצאה של ילד מיוחד מהבית, מאד בעד המצווה אל תשליכני לעת זקנה- מאד כואב שאחרי שסבה של הגר נתן לה את הלב והנשמה, היא נתנה לו למות בבדידות נוראה. אני בעד אמונה דתית אך נגד קיצוניות דתית עד להתעללות בבעל ובבני משפחה אחרים. בקיצור עצוב מאד. אך המשכתי לקרוא כי היה מעניין ובתקווה לשינוי.
הגריוכי ברנדס2אני אפילו לא יכולה לתאר מה הרגשתי כשסיימת ילקרוא את הספר הזה...פשוט התפקחות רגשות אחת גדולה-קטרזיס!! ספר מדהים,לא יכולה להפסיק לרגע,בודדים הספרים שמצליחים לרתק אותי כמו הספר הזה! אחרי שסיימתי אותי הרגשתי ריקנות וקראתי שוב ושוב את הפרקים האחרונים. ממליצה בחום!
הגריוכי ברנדס2ספר שסוחף אותך החל מהעמוד הראשון . הספר הזה גרם לי להתבוננן בתנ"ך מזווית אחרת ולהרהר על משולש האהבה ההיסטורי בין אברהם שרה והגר, הרבה אחרי שסיימתי לקרא את הספר- מי הרע ומי הטוב ? שיעורי התנ"ך בביה"ס פורסים לפנינו רק את הסיפורים השגורים בפי כל ואין העמקה בדמויות גם אם הן נחשבות למרכזיות.
הגריוכי ברנדס2עכשיו סיימתי לקרוא. הספר מעניין מאוד ומרגש -מאוד התחברתי לדמות הראשית למרות הפכפכותה הלא אמינה ,אהבתי את הקשרים בין התנ"ך לסיפור .אך אלמנט בסיסי חסר לי - איזשהי הפתעה או טוויסט שלה כל כך מאסתי לחכות.