הספר מומלץ מאד. חשיבה חדה יתן לכם כלים לנתח את שפע המידע שאתם מקבלים כל הזמן. מידע שהור ברורו לא מסונן ולא אמין
ויגרום למח להתנתק מתהליכים אוטומטים (תהליכים הידועים היטב למי שרוצים לנצל זאת לצריכהם) ומעו יותר לחשוב
סקירה מלאה על חשיבה חדה

גרמניה, אחרת. אבל גרמניה אינה באמת אחרת אלא היא אחרת מהדימוי היפה והנעים שבנינו לנו בשנים האחרונות. אצלי דימוי זה היה תמיד סדוק משהו וספרו של בק לקח את הסדק והפך אותו לשבר ממשי. הגרמנים נמצאים בבעיה קשה בכל הקשור למלחמת העולם השנייה. הם גם האשמים וגם אלו שהפסידו. כל שאר עמי אירופה יכולים להאשים את הגרמנים ובכך לטשטש את פשעיהם שלהם. האוסטרים למשל עשו זאת מזמן והגדירו את עצמם כקורבנות הראשונים של הנאצים שאר עמי אירופה המערבית רוחצים בניקיון כפיהם ועל מדינות מזרח אירופה בכלל אין מה לדבר.
פיצולה של גרמניה לשתי מדינות איפשר לכל גרמניה להאשים את גרמניה השנייה בפשעי הנאצים וכך עם איחוד גרמניה, קיבלנו עם גרמני שמאמין בכל מאודו שהנאצים זה בכלל משהו אחר שהשתלט להם על המדינה לתריסר שנים. מאז איחודה, גרמניה היא מדינה מעט מבולבלת ובפרט בירתה ברלין, שמוסדות הממשלה טרם סיימו לעבור אליה והעיר כולה מתקשה לעמוד על הרגליים, גוררת חובות ענקיים ומחפשת את עצמה.
בק מוכיח טענות אלו ודומות להן בכל פרק ובוחן את הנושא מזווית רבות. רצח הספורטאים וכדורגל כבר הזכרנו. נושאים נוספים הם: נפילת חומת ברלין, עיירת ניאו-נאצים קטנה, מהגרים טורקיים, יחסים ביטחוניים, תערוכות יהודיות ואנטי-יהודיות, המוזיאון היהודי בברלין, התערבות ממשלת גרמניה בנעשה בישראל, שאלת האשמה, אושוויץ, גינטר גראס, קשרי הערבים והנאצים, הגרמנים כקורבנות ועוד. ספרו של בק יוצא בנקודת זמן מושלמת והקריאה בו אינה פשוטה. באחד הפרקים נפגש בק עם נכדו של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. זהו פרק קשה ומהפך בטן והקריאה בו דומה להליכה בחצר המוזיאון היהודי בין עמודי הבטון על הרצפה הנטויה בשיפוע וגורמת לסחרחורת ומחלת ים.

בק מסכם את ספרו: “הספר שבידכם לא נועד להשחיר את פניה של גרמניה, אלא להציג את גרמניה כפי שהיא באמת – על החיובי ועל השלילי שבה”. אכן, אין מה להשחיר את גרמניה מעבר למה שאפשר להשחיר את שאר אירופה והעולם. האנטישמיות חיה ובועטת וזה לא סוד. הביקורות נגד ישראל אינן מאוזנות ומניעיהן נובעים גם אם לא בעיקר מאנטישמיות מחד גיסא, או מאידך גיסא מההבנה שרק אם מדינת ישראל תיעלם, יוכלו הגרמנים להעלים גם את השואה. לנו כישראלים תפקיד חשוב במניעת קטסטרופה זו. מי שזיכרון השואה יקר לו, אסור לו לתת לה להישכח.

זהו תמצית של סקירה מלאה יותר על הספר גרמניה אחרת שכתבתי באתר שלי. רצוי לקרוא את הסקירה המלאה הכוללת גם ציטטות מהספר

הספר ההיסטוריה של ההישטוריה מצוין ומומלץ מאד
תארו לכם שאתם מתעוררים ביער ולא זוכרים מה קרה בחצי שנה האחרונה. ותארו לכם שהיער הוא יער גרונהוולד ולמעשה אתם מייצגים לא אדם אלא עיר והעיר היא ברלין ושכחתם את מלחמת העולם השנייה ופשעי השואה, אבל מישהו מליט שאתם צריכים להיזכר.
ספר מרתק על הזיכרון של השואה בימינו כתוב בצורה מיוחדת, לעיתים פילוסופית מדי ואולי אפילו קשקשנית מעט, אבל צריך לקרוא ולדלג על הפסאות המיותרות.

הספר ההיסטוריה של ההישטוריה מצוין ומומלץ מאד
תארו לכם שאתם מתעוררים ביער ולא זוכרים מה קרה בחצי שנה האחרונה. ותארו לכם שהיער הוא יער גרונהוולד ולמעשה אתם מייצגים לא אדם אלא עיר והעיר היא ברלין ושכחתם את מלחמת העולם השנייה ופשעי השואה, אבל מישהו מליט שאתם צריכים להיזכר.
ספר מרתק על הזיכרון של השואה בימינו כתוב בצורה מיוחדת, לעיתים פילוסופית מדי ואולי אפילו קשקשנית מעט, אבל צריך לקרוא ולדלג על הפסאות המיותרות.

בסך הכל נהניתי מהקריאה. הפרק הראשון הוא המוצלח ביותר והוא גם נותן את עיקר הדברים. הפרק השני הרגשתי שנסחב ואולי אפילו מעט מיותר. הבעיה בפרק השלישי הייתה שנאמרים דברים על ידי המחבר אבל אם מעט מדי הוכחות ולעיתים תוך התעלמות מכוונת ממקורות שסותרים את דבריו. בפרק זה הרגשתי כאילו מנסים כל הכח לקדם תיאוריה מסוימת בלי באמת לבחון אותה כמו שצריך.
כתוצאה מכך אני ממליץ בעיקר על הספר בזכות הרעיונות המענינים והמקוריים בפרק הראשון.
בקישור סקירה מלאה על הנאום האחרון של משה כולל תיאור של חלק מהרעיונות והדגמה קצרה של הבעיות

ספר יפהפה שיעשה לכם חשק לטייל ולצלם ולכתוב בעצמכם
(לא חייבים באירופה יש מספיק מקומות יפים בארץ)
מעניק קסם והשראה

ספר נחמד שמביא נושאים סבוכים בצורה תמציתית מאד
יוצר איזון טוב בין הצורך להרחיב ולהעמיק לבין נתינת תמונה כוללת אבל לא פשטנית מדי
כלומר בתור חומר רקע הספר טוב וחבל רק שלא צוינו כמה מקורות אפשריים לעיון נוסף
דוגמא לפרק מהספר תיקו

תרגום מחדש של תבונה ורגישות, יצירה של גין אוסטן (הנה כבר למדתי משהו, אוסטן ולא אוסטין) נראה מעשה משונה למדי למעלה ממאתיים שנה לאחר צאת המקור. מה לחברה הישראלית שלאחר “המחאה החברתית” ולגיבוריה של אוסטן, מה למתרגם השייך לציבור הדתי לאומי ולרומנים רומנטיים? מסתבר שהרבה יותר ממה שחושבים.

אנגליה של ראשית המאה ה-19 הינה חברה רבת מעמדים. עם חלוקות ברורות לעשירונים, כל אחד יודע היטב את מקומו ומעמדו, וכולם כמובן שואפים להתקדם טיפה למעלה. גיבוריה של גין אוסטן, כמוה עצמה, שייכים למעמד האצולה הזוטר. אולי נקרא לו העשירון התחתון של העשירון העליון. אלו הם אנשים שקשורים לאצולה, אולם בפועל הם עניים למדי, חסרי הכנסות משמעותיות או אחוזות, ונאלצים לסמוך על קרובי משפחה עשירים מהם ולעיתים לחיות על חשבונם ועל טוב ליבם. שתי דרכים עומדות בפניהם לשפר את הכנסתם: להתחתן עם כסף או לרשת כסף. למרות שאין להם כמעט הכנסות בעצמם, עבודה היא מילה גסה עבורם והם לא יוותרו כלל על שפע הגינונים המתחייבים ממעמד האצולה.

שתי גיבורות הסיפור הן אלינור ומריאן בנותיה של גברת דשווד שזה אך התאלמנה מבעלה וגילתה כי כמעט ואין לה ירושה וכי עליה לעזוב את האחוזה בה גרה (שהועברה בירושה לבנו מנישואי הראשונים של בעלה ולמעשה לנכדו). המשפחה עוברת לדרום מערב אנגליה, לבית קטן באחוזה של קרוב משפחה אמיד יותר הפורש עליהם חסות ובנות המשפחה נפגשות עם גברים ותהליכי החיזור מתחילים.

אלינור הבכורה היא השכלתנית והחושבת השמה את השכל לפני הרגש ואילו מריאן, רגשנית יתר על המידה. ראו את הציטוט היפה הבא:

קשה להחמיץ את הטון האירוני המלווה את אלינור ואת ההתפעלות הרומנטית של מריאן. אלינור ומריאן מחפשות אחר אהבה הראויה להן, לעיתים לפי התבונה ולעיתים לפי הרגש. לא מעט קונפליקטים מתקיימים בין השניים. לא כל האדונים הינם ג’נטלמנים העומדים במילותיהם, דודות זקנות בוחשות בקדרה, “נשמות טובות” טורחות להפיץ רכילויות מרושעות או להפעיל נצלנות ולעיתים אף סחטנות – ממשית ורגשית. שתי הגיבורות שלנו נתקלות בקשיים מרובים כל אחת. הסוף כמובן טוב אבל לא לפני שכמויות אדירות של דמעות ייזלו מעיני הגיבורות.

תרגום הספר הינו סיפור מעניין לא פחות. לספר יצאו שני תרגומים בשנות השמונים. מעבר לצורך ברענון התרגום עקב שינויי שפה, אי דיוקים מדובר בחלום (או ג’וק או שריטה) של שי סנדיק,שיצר לדרך בפרויקט מימון המונים. התרגום מדויק למדי ומצליח להתגבר על חסמים בבהירות הנובעים מהצורך להכיר את מבנה האצולה הבריטי, שמות שחוזרים על עצמם (העלמה דשווד מתייחס לשלוש נשים שונות והגברת דשווד לשניים וכו’), כינויים לשמות (ננסי הינו כינוי לאן), מושגי הכנסות לא ברורים (יש הכנסות, יש ריביות, יש קצבאות, יש מיסים) ועוד. לספר צורפה מפה קטנה של האיזור ואחרית דבר שנכתבה במיוחד מאת ד”ר מרי ברואר. הספר מומלץ לכולם ואנו מאחלים לשי סנדיק הצלחה רבה בתרגום יצירות נוספות.

הסקירה המלאה מתפרסמת באתר שבוע הספר תבונה ורגישות

ננסה לסקור את הספר ולהתעלם לחלוטין מכך שהמחברת היא אישה שכתבה ספר הלכתי. ממילא ברוב ההתיחסויות לספר זה מה שיכתבו, אז פשוט נדלג על הנקודה הזו. קשה לכם? תדמיינו ששם המחבר הוא מלכיאל ולא מלכה ונעבור הלאה לתוכן הספר.

שני הפרקים הראשונים גורמים לקושי מסוים ברצון לסקר את הספר כך מאחר והם עוסקים בנושא של לימוד תורה לנשים (מותר? אסור? חייבים?) ונשים כפוסקות הלכה (מותר? אסור? חייבים? רצוי?). לא נאריך בהם רק נציין שבמוזיאון היהודי בברלין, בחלק התצוגה המציג נשים בקהילה מופיעה תמונה המראה נשים לומדות כבר במאה ה-15. אין פה שאלה אלא מציאות שהייתה בפועל (והיה אפשר גם להציגו בספר), ועוד בתקופה הרלוונטית להתפתחות הפסיקה.

נעבור לפרק אחר: ” אשה ואמירת קדיש”, ונצלול דרכו לספר. שימו לב ששמות הפרקים אינם כוללים שאלה. לא “האם לאשה מותר לומר קדיש” או “האם אישה יכולה לומר קדיש”, אלא הם מסגרת לדיון מפורט ועמוק בסוגייה. ניסוח העניין כשאלה כבר מלמד שלשואל יש מחשבה על התשובה. מבחינה זו הספר אינו ספר של שאלות ותשובות (שו”ת) אלא דיונים הלכתיים נרחבים במספר סוגיות. צורת כתיבה זו גם מזמינה את הקוראים לבוא נטולי דעות קדומות כלשהן ולהתרכז במקורות עצמם.


חשיבות ההיבט הרגשי מגיעה אולי לשיאה בפרק העוסק בנושא “מניעת הריון ושיקולים בתכנון המשפחה”. רוב המאמרים שתקראו בנושא יפתחו בהצגת המקורות ההלכתיים לסוגייה.

את הסקירה המלאה ניתן לקרוא כאן
מהלכת בדרכה