הספר הזה הוא "ספר יתום" - נמצא כאן באתר בלי דירוגים ובלי ביקורות. נראה לי שמה שאני עושה עכשיו משנה את המצב, אבל לא בהכרח לטובתו. לקחתי אותו מספריית הרחוב שלי קצת אחרי שלקחתי לקריאה את הביוגרפיה של מרגרט תאצ'ר. אלא שהתעכבתי ורק עכשיו סיימתי לקרוא אותה, וזה לא סתם.

אנגלה מרקל, ילידת גרמניה המזרחית הקומוניסטית, בת של כומר, דוקטור לפיזיקה, נשואה לאדם ששומר <mark>בק</mark>נאות על פרטיותו ונטולת ילדים, היתה במשך

ספר מצויין.
שנים אני בתחושה שגרמניה היא לא בדיוק כפי שהיא מציגה את עצמה כגרמניה החדשה, האחרת.
הגרמנים (והם לא היחידים באירופה) תמיד יהיו חשודים בעיני - הרי לא ייתכן שתוך דור אחד או 2 יהפוך עם שלם את עורו, ויהיה עם "אוהב יהודים" ששווה לגור בקרבו רק כי המילקי או שכר הדירה בברלין יותר זול.
והנה בא <mark>אלדד בק</mark> וניסח את התחושות האלה בשפה רהוטה, פשוטה וברורה, עם דוגמאות רבות ומפורטות, מבוססות על שהות רבת

גרמניה, אחרת. אבל גרמניה אינה באמת אחרת אלא היא אחרת מהדימוי היפה והנעים שבנינו לנו בשנים האחרונות. אצלי דימוי זה היה תמיד סדוק משהו וספרו של <mark>בק</mark> לקח את הסדק והפך אותו לשבר ממשי. הגרמנים נמצאים בבעיה קשה בכל הקשור למלחמת העולם השנייה. הם גם האשמים וגם אלו שהפסידו. כל שאר עמי אירופה יכולים להאשים את הגרמנים ובכך לטשטש את פשעיהם שלהם. האוסטרים למשל עשו זאת מזמן והגדירו את עצמם כקורבנות הראשונים של הנ

כשצולחים את הספר מקבלים תמונה שלמה, על גרמניה שאינה בדיוק אחרת, עם תנועה ניאו נאצית מבוססת, חזקה ונטועה בתודעה של חלק ניכר מהאוכלוסיה הגרמנית.
יש תהליך " תגובה " לרגשי האשם של הדור שלאחר השואה, והתנערות מאחריות היסטורית אליה.
אולי הדגמה טובה לכך היא חברת הרכבות שנקראה רייכסבאן מקבלת שם דויטשבאן ואז אין לה קשר כמובן לקודמת.
התהליך המתואר בספר הוא תערובת של אנטישמיות נוצרית שמתורגמת לשינאת ישראל.