ביקורת ספרותית על חשיפה כפולה - סיפור בלשי אמיתי על אומנות מאת דורון לוריא
ספר מעולה

---

בדורון לוריא נתקלתי ממש במקרה.
תוך כדי ניסיון, כושל מבחינתי, לאתר מקום שבו הייתי באיטליה, מקום שלא זכרתי את שמו.
החיפוש במפות לא עזר, וכתובות בלטינית עתיקה, שהיו על הקיר ברקע - כמובן לא תרמו דבר לפתרון התעלומה (Google, פנייה לאנשים שחרשו את המדינה, ולכאלה ש"התמחו" בלטינית ועוד). ולאחר שמספר מורי דרך אליהם פניתי, בהו בתמונה ששלחתי אליהם ללא תשובה חיובית - לא התייאשתי ופניתי לחברת הנסיעות "סולו איטליה", שמדינת המגף זה "הלחם והחמאה" שלהם.
הראשון שקיבל את פניי בחברה החביבה הזו, היה דורון לוריא, שהשיב לי באדיבות וביקש שאשלח לו את הצילומים והוא ישתדל לעזור. לאחר שגם העובדים במקום (כנראה) לא יכלו לעזור, התקבלה החלטה שאין משיבים את פני הנודניק ריקם, וכנראה (עם סימן שאלה) נשלחו התמונות לאיטליה למומחים היותר גדולים, מי יודע, אולי אפילו ליוליוס קיסר או לאוקטביאנוס.
נו, מה הסוף, אתם תוהים? הם ידעו (לא הקיסרים).
מאז, כשנה, דורון אצלי "על הכוונת" ושמו צץ מדי פעם כמומחה לרסטורציה של ציורים, ואומנות בכלל. כשראיתי את ספרו ב"סימנייה", החלטתי שהגיע הזמן להתבשם מידענותו (הרי לשם כך שלחנו אותו ללמוד באיטליה, הולנד ואנגליה, לא?).
ובכן, אפשר להירגע. לא זרקנו את הכסף לחינם: הבחור, מסתבר, למד ויודע את העבודה, ועוד איך יודע!
בעזרת הומור קליל, וכיפי, הוא מעביר את נושא זיופי התמונות ו"העתקתם" (מילה יפה לזיוף...) בצורה מקסימה, שגם אם אינכם חובבים את נושא "התמונות המזויפות"- נראה לי ששעות קריאה מהנות יעברו עליכם, אם תחליטו לקרוא.
בספרו הוא עוסק בעיקר, אך לא רק, בזיוף שהתגלה לו תוך כדי עבודתו אצל מומחה בלונדון, והסיפור הוא כך:
תמונה שאדם הביא לטיפול, הועברה לצילום רנטגן. התוצאה הייתה שהתמונה מזויפת. בעל התמונה קיבל החלטה במקום, שאין הוא מעוניין להוציא כסף נוסף על עבודת השימור והניקוי. הוא פנה לדורון ושאל אם ירצה לקנות אותה. דורון הציע לו, ברגע של "אי רצינות זמנית", סכום שיא של...40 פאונד (ארבעים)...במקום כ- 2000 פאונד - שהייתה הרבה יותר קרובה למחירה האמיתי...
התמונה החליפה בעלים, וכל השאר היסטוריה.

בספר, תיאורים רבים על זיופים ידועים ופחות ידועים, במיני צורות ושיטות, סודות שמאחורי הקלעים (יפה!), תיאור נפלא ודימוי משעשע של הוויטרז'ים בכנסיות... כיצד ניתן להסיק שהתמונה מזויפת (לא להתלהב, המשרות כרסטורטורים בוותיקן, תפוסות...) ועוד.
בסוף הספר ישנם נספחים שכוללים הסבר קצר ומתומצת על כל הציירים שאליהם התוודענו, מושגים, עבירות ופשעים קלים של ציירים, ומוזאונים שונים (ומוכרים) המומלצים על ידו.
התובנה שליוותה אותי לאורך כל הספר הייתה: אל תמהרו להוציא מיליוני דולרים על תמונות "רציניות" - כי עם הזמן, מי יודע, אולי היא תתגלה כמזויפת...ועתה, כשתעמדו בתערוכת ציורים מול תמונה ותבהו בה - תנו למחשבתכם להפליג ולקחת אתכם מספר צעדים קדימה ולהשתעשע במחשבה ש"אולי הכל, אבל ממש הכל - מזויף"...

ולקראת סיום, קטע משעשע, שמובא בספר:
מעשה באספן, מיליונר אמריקאי, שגילה תמונה של טיציאן באיטליה. הוא ידע כי חוקי המקום אוסרים על הוצאת אוצר לאומי מסוג זה, ולכן ביקש מאמן מקומי לצייר על הטיציאן תמונת נוף פשוטה ומתקתקה שתסתיר לחלוטין את התמונה המקורית, וכך הועברה התמונה לאמריקה. שמח וטוב לב מסר אותה האספן לרסטורטור שלו לניקוי, מבלי לנדב פרטים מיותרים אודותיה. כעבור שבועיים התקשר אליו הרסטורטור ודיווח: "הורדתי את הנוף, הורדתי את הטיציאן, ועכשיו הגעתי לדיוקן של מוסוליני. להמשיך או להפסיק?"

האמת, לא שבעתי מספיק מהמעט שבספר...חבל שהמחבר לא הביא דוגמאות נוספות ו"עיבה" את הספר הדק, כ-160 עמ'.
אבל גם כך, ספר שנהניתי ממנו מאד - מהדף הראשון ועד סופו.

כיום, ד"ר דורון לוריא הוא הרֶסטוֹרָטוֹר הראשי של מוזאון ת"א, אוצר ומרצה לתולדות האומנות (מהכתוב בגב הספר).

כל מי שמתעניין בציורים, ואפילו מעט, ימצא בו חומר קריאה מעניין ומוסיף ידע, ועם ההומור העדין שבבסיסו - גם יקבל חווית קריאה.
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על חשיפה כפולה - סיפור בלשי אמיתי על אומנות