“הצד האפל של הרסטורציה אנה*, הייתה ציירת צעירה ללא גרוש בארנקה, מלאת חלומות וכשרנות שגרה בבית הורי כדיירת משנה. באופן מעורר תהייה היא התגלגלה להיות משחזרת פסיפסים קדמונים בכנסיית הבשורה, מבנה מונומנטלי מבטון, שנבנה בנצרת בשנות השישים, ושילב לתוכו את שרידי הכנסיות העתיקות שנחשפו ביסודותיה, אותה תכנן ג'ובאני מוציו, אדריכל איטלקי, שבעיני כילד נראה קשיש אנרגטי, בערבים בהם ראיתי אותו פוקד את חדרה של אנה, כשהוא נכנס אליה בשקט מהכניסה האחורית. אחר שנים הבנתי שבכנסיה הזאת התרחש נס, לא רק למרים הבתולה, אלא גם לאנה שהכרתי, והיא מצאה עבודה כרסטורנטית של אמנות נוצרית קדומה וקדושה, באחת מהכנסיות החשובות לנצרות. אחרי שנים רבות, ראיתי אותה בתוכנית טלוויזיה בערבית שעסקה בעבודתה כמי שידועה בתחומה. והבנתי שבחלק מסיפורי הרסטורציה הכנסייתית, קיימת היסטוריה לא ידועה, ולעתים אפלה. משחזרים, לא פעם נותרים בצל האומנים הגדולים, למרות שהם מבצעים עבודה מדהימה, לעתים בטכניקה עתיקה שנעלמה מהעולם, או מקבלים החלטות פרשנות משמעותיות לאופן בו היצירה תיראה בסיום השחזור, אך ממעיטים להעניק להם את הקרדיט. כך קרוב לוודאי הוא גורל אנה, שעל אף כישוריה הרבים, נותרה אלמוניות כאמנית הידועה למעטים בלבד הקרובים לאמנות הכנסייתית. לא הייתי ניזכר בסיפור הזה, אלמלא קראתי את סיפרו של דורון לוריא, חשיפה כפולה, שנושאו הוא תמונה שהתגלגלה ללוריא, שהיה מתלמד ללימודי רסטורציה, ולהפתעתו גילה תמונה בת שלוש מאות שנים, שמתחתיה קיימת תמונה נסתרת נוספת מעוררת תהייה, שתי דמויות נשים המצוירות האחת על גבי השנייה. מי הן הנשים, מיהו צייר התמונה ומי זייף את תמונה השנייה מעליה ומדוע? לוריא מוליך אותנו למסע בלשי מרתק חוצה ערים ותקופות בעקבות גיבורי התמונה. לוריא, המשמש רסטורטור של מוזיאון תל אביב, כתב את ספרו על בסיס עבודת דוקטורט, אך הוא איננו ספר אקדמי, אומנם הוא מבוסס על ידע מקצועי, וידע רחב בתחום האמנות, אך הוא מונגש וקליל, באופן בו הוא מכיל בנוסף לסיפור שחזור התמונה, וההתחקות אחרי ההיסטוריה שלה, אנקדוטות על רסטורנטים כזייפנים, על קניית ציור לכאורה לא יקר שהתגלה כרמברנדט, על השחתת יצירות אמנות בטעות, כמו העובדה שפועל המוזאון, חשב שהעטיפה של כריסטו האורז כל דבר, היא רק עטיפת היצירה והסיר אותה, מה שגרם לאי נעימות, בשעה שהסבירו לאמן את הטעות. או גם סיפור על אשת חברה שבאירוע במוזיאון שאלה את דורון למקצועו והוא השיב לה רסטורטור, והיא אמרה זה מאוד נחמד, אבל באיזה מסעדה אתה עובד? הספר כתוב בפורמט יפה, הוא מלווה בצלומי תמונות, בנספחים מאירי עיניים, המענקים חוויה לחובבי האמנות וההיסטוריה, לאלה שאוהבים את התוכנית עתיקות על הדרך, באופן שבה באמצעות חפצים מספרים על היסטוריה אנושית, על בני האדם הקשורים בתמונה, חלקם הם גיבורי עלומים שעלו לרגעים מתהום הנשיה, כמו הקורטיזנה מוונציה בעלת מיטת הזהב. **** *אנה – הוא שם בדוי, בכדי שידה הארוכה של הכנסייה לא תשיג אותה, ואם ינסו להאשים אותי בעלילת שווא נגד הכנסייה, אטען שלא היו דברים מעולם.”

“לגבי הספר הזה הביקורת שלי מאוד משוחדת, מלכתחילה יש בו כל מה שאני אוהב עוד בטרם שניגשתי לקריאה: אמנות, ציורים, איטליה, ונציה, תקופת הרנסאנס, המאה ה-17, מה צריך עוד? כן.. סיפור טוב, גם זה יש. מרכז הספר הוא פעילות בלשית של המחבר דורון לוריא שהינו רסטורטור (רפא) לציורים. הוא קונה בלונדון ציור שמתחתיו יש עוד ציור, אולי הציור שמתחת הוא ציור עתיק ששווה מליונים? שהרי ידועים מקרים כאלה מן העבר. דורון חושף את הציור התחתון בחלקו ומתחיל להתחקות אחר שורשיו בעבודה בלשית חובקת עולם. תחילה הוא מגלה את שם דמות האישה בציור, האם יגלה גם את שם הצייר? ומה הסיפור מאחורי הציור? האם אכן התמונה שווה מליונים? על כך תקראו בספר. מה שמאוד מצא חן בעיני בספר הוא שדורון חילק את הספר לפרקים קצרים רבים, חלקם עוסקים ישירות בסיפור המרכזי של ההתחקות אחר הציור שקנה וחלקם נותנים מידע רקע בהיסטוריה של התקופה, חלק מהפרקים מספרים על האמנים המרכזיים בתקופה, פרקים אחרים מספרים חוויות מעולם הרפאות שדורון חווה ועוד. ספר מאוד מעניין לכל מי שיש לו עיניין מינימלי בציור ככלל ובציור אירופאי עתיק בפרט.”

“בדורון לוריא נתקלתי ממש במקרה. תוך כדי ניסיון, כושל מבחינתי, לאתר מקום שבו הייתי באיטליה, מקום שלא זכרתי את שמו. החיפוש במפות לא עזר, וכתובות בלטינית עתיקה, שהיו על הקיר ברקע - כמובן לא תרמו דבר לפתרון התעלומה (Google, פנייה לאנשים שחרשו את המדינה, ולכאלה ש"התמחו" בלטינית ועוד). ולאחר שמספר מורי דרך אליהם פניתי, בהו בתמונה ששלחתי אליהם ללא תשובה חיובית - לא התייאשתי ופניתי לחברת הנסיעות "סולו איטליה", שמדינת המגף זה "הלחם והחמאה" שלהם. הראשון שקיבל את פניי בחברה החביבה הזו, היה דורון לוריא, שהשיב לי באדיבות וביקש שאשלח לו את הצילומים והוא ישתדל לעזור. לאחר שגם העובדים במקום (כנראה) לא יכלו לעזור, התקבלה החלטה שאין משיבים את פני הנודניק ריקם, וכנראה (עם סימן שאלה) נשלחו התמונות לאיטליה למומחים היותר גדולים, מי יודע, אולי אפילו ליוליוס קיסר או לאוקטביאנוס. נו, מה הסוף, אתם תוהים? הם ידעו (לא הקיסרים). מאז, כשנה, דורון אצלי "על הכוונת" ושמו צץ מדי פעם כמומחה לרסטורציה של ציורים, ואומנות בכלל. כשראיתי את ספרו ב"סימנייה", החלטתי שהגיע הזמן להתבשם מידענותו (הרי לשם כך שלחנו אותו ללמוד באיטליה, הולנד ואנגליה, לא?). ובכן, אפשר להירגע. לא זרקנו את הכסף לחינם: הבחור, מסתבר, למד ויודע את העבודה, ועוד איך יודע! בעזרת הומור קליל, וכיפי, הוא מעביר את נושא זיופי התמונות ו"העתקתם" (מילה יפה לזיוף...) בצורה מקסימה, שגם אם אינכם חובבים את נושא "התמונות המזויפות"- נראה לי ששעות קריאה מהנות יעברו עליכם, אם תחליטו לקרוא. בספרו הוא עוסק בעיקר, אך לא רק, בזיוף שהתגלה לו תוך כדי עבודתו אצל מומחה בלונדון, והסיפור הוא כך: תמונה שאדם הביא לטיפול, הועברה לצילום רנטגן. התוצאה הייתה שהתמונה מזויפת. בעל התמונה קיבל החלטה במקום, שאין הוא מעוניין להוציא כסף נוסף על עבודת השימור והניקוי. הוא פנה לדורון ושאל אם ירצה לקנות אותה. דורון הציע לו, ברגע של "אי רצינות זמנית", סכום שיא של...40 פאונד (ארבעים)...במקום כ- 2000 פאונד - שהייתה הרבה יותר קרובה למחירה האמיתי... התמונה החליפה בעלים, וכל השאר היסטוריה. בספר, תיאורים רבים על זיופים ידועים ופחות ידועים, במיני צורות ושיטות, סודות שמאחורי הקלעים (יפה!), תיאור נפלא ודימוי משעשע של הוויטרז'ים בכנסיות... כיצד ניתן להסיק שהתמונה מזויפת (לא להתלהב, המשרות כרסטורטורים בוותיקן, תפוסות...) ועוד. בסוף הספר ישנם נספחים שכוללים הסבר קצר ומתומצת על כל הציירים שאליהם התוודענו, מושגים, עבירות ופשעים קלים של ציירים, ומוזאונים שונים (ומוכרים) המומלצים על ידו. התובנה שליוותה אותי לאורך כל הספר הייתה: אל תמהרו להוציא מיליוני דולרים על תמונות "רציניות" - כי עם הזמן, מי יודע, אולי היא תתגלה כמזויפת...ועתה, כשתעמדו בתערוכת ציורים מול תמונה ותבהו בה - תנו למחשבתכם להפליג ולקחת אתכם מספר צעדים קדימה ולהשתעשע במחשבה ש"אולי הכל, אבל ממש הכל - מזויף"... ולקראת סיום, קטע משעשע, שמובא בספר: מעשה באספן, מיליונר אמריקאי, שגילה תמונה של טיציאן באיטליה. הוא ידע כי חוקי המקום אוסרים על הוצאת אוצר לאומי מסוג זה, ולכן ביקש מאמן מקומי לצייר על הטיציאן תמונת נוף פשוטה ומתקתקה שתסתיר לחלוטין את התמונה המקורית, וכך הועברה התמונה לאמריקה. שמח וטוב לב מסר אותה האספן לרסטורטור שלו לניקוי, מבלי לנדב פרטים מיותרים אודותיה. כעבור שבועיים התקשר אליו הרסטורטור ודיווח: "הורדתי את הנוף, הורדתי את הטיציאן, ועכשיו הגעתי לדיוקן של מוסוליני. להמשיך או להפסיק?" האמת, לא שבעתי מספיק מהמעט שבספר...חבל שהמחבר לא הביא דוגמאות נוספות ו"עיבה" את הספר הדק, כ-160 עמ'. אבל גם כך, ספר שנהניתי ממנו מאד - מהדף הראשון ועד סופו. כיום, ד"ר דורון לוריא הוא הרֶסטוֹרָטוֹר הראשי של מוזאון ת"א, אוצר ומרצה לתולדות האומנות (מהכתוב בגב הספר). כל מי שמתעניין בציורים, ואפילו מעט, ימצא בו חומר קריאה מעניין ומוסיף ידע, ועם ההומור העדין שבבסיסו - גם יקבל חווית קריאה. נהניתי.”

“ספר שפונה בעיקר אל חובבי האומנות ואפילו זו הקלאסית, יחד עם זאת משתף בידע רב שעוסק מעבר לאומנות בכלל תחומי החיים בימי הביניים ובמאות קדומות יותר . כדוגמת צוואתה של ויולטה שהמחבר הצליח לקרוא אותה רק לאחר 17 שנים לאחר תחילת מחקרו על התמונה כשכבר הייתה פחות רלבנטית עבורו לחקר התמונה עצמה ועדיין שפכה אור חדש על הנערה המצוירת שצוירה בימי תפארתה לעומת אחרית ימיה כענייה מרודה . מעניין מאוד לקרוא כיצד חוקרי האומנות מסיקים מידע רב מאוד מנתונים דלים מאוד . וכיצד הזיוף והרמאות היו במחשבתם של בני האדם מאז ומתמיד עוד בעת העתיקה ובעיקר עבור בצע כסף ואגו . המחבר משתף במידע רב אודות ציירים בולטים לכל אורך תקופות ההיסטוריה הישגיהם ,עברם וכמובן הזיופים המפורסמים שלהם .כמו כן מספר לנו על ציירים ישראלים רבים כמו גוטמן ורובין ובנוסף נותן סקירה אודות זיופים מפורסמים בתחום ההאומנות שהפכו ליצירות בפני עצמן גם לאחר שהתגלו כזיוף . בספר יש הרבה אנדקוטות מצחיקות מחיי האומנות בין היתר על יצירות שמספר טיפות סיד שניתזו בטעות הפכו לחלק מהיצירה ועוד כהנה דוגמאות . ספר מעניין מאוד לדעתי וגם מהנה שמתאים גם למי שלא מבין או עוסק באומנות ובציור .”

“הצד האפל של הרסטורציה אנה*, הייתה ציירת צעירה ללא גרוש בארנקה, מלאת חלומות וכשרנות שגרה בבית הורי כדיירת משנה. באופן מעורר תהייה היא התגלגלה להיות משחזרת פסיפסים קדמונים בכנסיית הבשורה, מבנה מונומנטלי מבטון, שנבנה בנצרת בשנות השישים, ושילב לתוכו את שרידי הכנסיות העתיקות שנחשפו ביסודותיה, אותה תכנן ג'ובאני מוציו, אדריכל איטלקי, שבעיני כילד נראה קשיש אנרגטי, בערבים בהם ראיתי אותו פוקד את חדרה של אנה, כשהוא נכנס אליה בשקט מהכניסה האחורית. אחר שנים הבנתי שבכנסיה הזאת התרחש נס, לא רק למרים הבתולה, אלא גם לאנה שהכרתי, והיא מצאה עבודה כרסטורנטית של אמנות נוצרית קדומה וקדושה, באחת מהכנסיות החשובות לנצרות. אחרי שנים רבות, ראיתי אותה בתוכנית טלוויזיה בערבית שעסקה בעבודתה כמי שידועה בתחומה. והבנתי שבחלק מסיפורי הרסטורציה הכנסייתית, קיימת היסטוריה לא ידועה, ולעתים אפלה. משחזרים, לא פעם נותרים בצל האומנים הגדולים, למרות שהם מבצעים עבודה מדהימה, לעתים בטכניקה עתיקה שנעלמה מהעולם, או מקבלים החלטות פרשנות משמעותיות לאופן בו היצירה תיראה בסיום השחזור, אך ממעיטים להעניק להם את הקרדיט. כך קרוב לוודאי הוא גורל אנה, שעל אף כישוריה הרבים, נותרה אלמוניות כאמנית הידועה למעטים בלבד הקרובים לאמנות הכנסייתית. לא הייתי ניזכר בסיפור הזה, אלמלא קראתי את סיפרו של דורון לוריא, חשיפה כפולה, שנושאו הוא תמונה שהתגלגלה ללוריא, שהיה מתלמד ללימודי רסטורציה, ולהפתעתו גילה תמונה בת שלוש מאות שנים, שמתחתיה קיימת תמונה נסתרת נוספת מעוררת תהייה, שתי דמויות נשים המצוירות האחת על גבי השנייה. מי הן הנשים, מיהו צייר התמונה ומי זייף את תמונה השנייה מעליה ומדוע? לוריא מוליך אותנו למסע בלשי מרתק חוצה ערים ותקופות בעקבות גיבורי התמונה. לוריא, המשמש רסטורטור של מוזיאון תל אביב, כתב את ספרו על בסיס עבודת דוקטורט, אך הוא איננו ספר אקדמי, אומנם הוא מבוסס על ידע מקצועי, וידע רחב בתחום האמנות, אך הוא מונגש וקליל, באופן בו הוא מכיל בנוסף לסיפור שחזור התמונה, וההתחקות אחרי ההיסטוריה שלה, אנקדוטות על רסטורנטים כזייפנים, על קניית ציור לכאורה לא יקר שהתגלה כרמברנדט, על השחתת יצירות אמנות בטעות, כמו העובדה שפועל המוזאון, חשב שהעטיפה של כריסטו האורז כל דבר, היא רק עטיפת היצירה והסיר אותה, מה שגרם לאי נעימות, בשעה שהסבירו לאמן את הטעות. או גם סיפור על אשת חברה שבאירוע במוזיאון שאלה את דורון למקצועו והוא השיב לה רסטורטור, והיא אמרה זה מאוד נחמד, אבל באיזה מסעדה אתה עובד? הספר כתוב בפורמט יפה, הוא מלווה בצלומי תמונות, בנספחים מאירי עיניים, המענקים חוויה לחובבי האמנות וההיסטוריה, לאלה שאוהבים את התוכנית עתיקות על הדרך, באופן שבה באמצעות חפצים מספרים על היסטוריה אנושית, על בני האדם הקשורים בתמונה, חלקם הם גיבורי עלומים שעלו לרגעים מתהום הנשיה, כמו הקורטיזנה מוונציה בעלת מיטת הזהב. **** *אנה – הוא שם בדוי, בכדי שידה הארוכה של הכנסייה לא תשיג אותה, ואם ינסו להאשים אותי בעלילת שווא נגד הכנסייה, אטען שלא היו דברים מעולם.”

“לגבי הספר הזה הביקורת שלי מאוד משוחדת, מלכתחילה יש בו כל מה שאני אוהב עוד בטרם שניגשתי לקריאה: אמנות, ציורים, איטליה, ונציה, תקופת הרנסאנס, המאה ה-17, מה צריך עוד? כן.. סיפור טוב, גם זה יש. מרכז הספר הוא פעילות בלשית של המחבר דורון לוריא שהינו רסטורטור (רפא) לציורים. הוא קונה בלונדון ציור שמתחתיו יש עוד ציור, אולי הציור שמתחת הוא ציור עתיק ששווה מליונים? שהרי ידועים מקרים כאלה מן העבר. דורון חושף את הציור התחתון בחלקו ומתחיל להתחקות אחר שורשיו בעבודה בלשית חובקת עולם. תחילה הוא מגלה את שם דמות האישה בציור, האם יגלה גם את שם הצייר? ומה הסיפור מאחורי הציור? האם אכן התמונה שווה מליונים? על כך תקראו בספר. מה שמאוד מצא חן בעיני בספר הוא שדורון חילק את הספר לפרקים קצרים רבים, חלקם עוסקים ישירות בסיפור המרכזי של ההתחקות אחר הציור שקנה וחלקם נותנים מידע רקע בהיסטוריה של התקופה, חלק מהפרקים מספרים על האמנים המרכזיים בתקופה, פרקים אחרים מספרים חוויות מעולם הרפאות שדורון חווה ועוד. ספר מאוד מעניין לכל מי שיש לו עיניין מינימלי בציור ככלל ובציור אירופאי עתיק בפרט.”

“בדורון לוריא נתקלתי ממש במקרה. תוך כדי ניסיון, כושל מבחינתי, לאתר מקום שבו הייתי באיטליה, מקום שלא זכרתי את שמו. החיפוש במפות לא עזר, וכתובות בלטינית עתיקה, שהיו על הקיר ברקע - כמובן לא תרמו דבר לפתרון התעלומה (Google, פנייה לאנשים שחרשו את המדינה, ולכאלה ש"התמחו" בלטינית ועוד). ולאחר שמספר מורי דרך אליהם פניתי, בהו בתמונה ששלחתי אליהם ללא תשובה חיובית - לא התייאשתי ופניתי לחברת הנסיעות "סולו איטליה", שמדינת המגף זה "הלחם והחמאה" שלהם. הראשון שקיבל את פניי בחברה החביבה הזו, היה דורון לוריא, שהשיב לי באדיבות וביקש שאשלח לו את הצילומים והוא ישתדל לעזור. לאחר שגם העובדים במקום (כנראה) לא יכלו לעזור, התקבלה החלטה שאין משיבים את פני הנודניק ריקם, וכנראה (עם סימן שאלה) נשלחו התמונות לאיטליה למומחים היותר גדולים, מי יודע, אולי אפילו ליוליוס קיסר או לאוקטביאנוס. נו, מה הסוף, אתם תוהים? הם ידעו (לא הקיסרים). מאז, כשנה, דורון אצלי "על הכוונת" ושמו צץ מדי פעם כמומחה לרסטורציה של ציורים, ואומנות בכלל. כשראיתי את ספרו ב"סימנייה", החלטתי שהגיע הזמן להתבשם מידענותו (הרי לשם כך שלחנו אותו ללמוד באיטליה, הולנד ואנגליה, לא?). ובכן, אפשר להירגע. לא זרקנו את הכסף לחינם: הבחור, מסתבר, למד ויודע את העבודה, ועוד איך יודע! בעזרת הומור קליל, וכיפי, הוא מעביר את נושא זיופי התמונות ו"העתקתם" (מילה יפה לזיוף...) בצורה מקסימה, שגם אם אינכם חובבים את נושא "התמונות המזויפות"- נראה לי ששעות קריאה מהנות יעברו עליכם, אם תחליטו לקרוא. בספרו הוא עוסק בעיקר, אך לא רק, בזיוף שהתגלה לו תוך כדי עבודתו אצל מומחה בלונדון, והסיפור הוא כך: תמונה שאדם הביא לטיפול, הועברה לצילום רנטגן. התוצאה הייתה שהתמונה מזויפת. בעל התמונה קיבל החלטה במקום, שאין הוא מעוניין להוציא כסף נוסף על עבודת השימור והניקוי. הוא פנה לדורון ושאל אם ירצה לקנות אותה. דורון הציע לו, ברגע של "אי רצינות זמנית", סכום שיא של...40 פאונד (ארבעים)...במקום כ- 2000 פאונד - שהייתה הרבה יותר קרובה למחירה האמיתי... התמונה החליפה בעלים, וכל השאר היסטוריה. בספר, תיאורים רבים על זיופים ידועים ופחות ידועים, במיני צורות ושיטות, סודות שמאחורי הקלעים (יפה!), תיאור נפלא ודימוי משעשע של הוויטרז'ים בכנסיות... כיצד ניתן להסיק שהתמונה מזויפת (לא להתלהב, המשרות כרסטורטורים בוותיקן, תפוסות...) ועוד. בסוף הספר ישנם נספחים שכוללים הסבר קצר ומתומצת על כל הציירים שאליהם התוודענו, מושגים, עבירות ופשעים קלים של ציירים, ומוזאונים שונים (ומוכרים) המומלצים על ידו. התובנה שליוותה אותי לאורך כל הספר הייתה: אל תמהרו להוציא מיליוני דולרים על תמונות "רציניות" - כי עם הזמן, מי יודע, אולי היא תתגלה כמזויפת...ועתה, כשתעמדו בתערוכת ציורים מול תמונה ותבהו בה - תנו למחשבתכם להפליג ולקחת אתכם מספר צעדים קדימה ולהשתעשע במחשבה ש"אולי הכל, אבל ממש הכל - מזויף"... ולקראת סיום, קטע משעשע, שמובא בספר: מעשה באספן, מיליונר אמריקאי, שגילה תמונה של טיציאן באיטליה. הוא ידע כי חוקי המקום אוסרים על הוצאת אוצר לאומי מסוג זה, ולכן ביקש מאמן מקומי לצייר על הטיציאן תמונת נוף פשוטה ומתקתקה שתסתיר לחלוטין את התמונה המקורית, וכך הועברה התמונה לאמריקה. שמח וטוב לב מסר אותה האספן לרסטורטור שלו לניקוי, מבלי לנדב פרטים מיותרים אודותיה. כעבור שבועיים התקשר אליו הרסטורטור ודיווח: "הורדתי את הנוף, הורדתי את הטיציאן, ועכשיו הגעתי לדיוקן של מוסוליני. להמשיך או להפסיק?" האמת, לא שבעתי מספיק מהמעט שבספר...חבל שהמחבר לא הביא דוגמאות נוספות ו"עיבה" את הספר הדק, כ-160 עמ'. אבל גם כך, ספר שנהניתי ממנו מאד - מהדף הראשון ועד סופו. כיום, ד"ר דורון לוריא הוא הרֶסטוֹרָטוֹר הראשי של מוזאון ת"א, אוצר ומרצה לתולדות האומנות (מהכתוב בגב הספר). כל מי שמתעניין בציורים, ואפילו מעט, ימצא בו חומר קריאה מעניין ומוסיף ידע, ועם ההומור העדין שבבסיסו - גם יקבל חווית קריאה. נהניתי.”

“ספר שפונה בעיקר אל חובבי האומנות ואפילו זו הקלאסית, יחד עם זאת משתף בידע רב שעוסק מעבר לאומנות בכלל תחומי החיים בימי הביניים ובמאות קדומות יותר . כדוגמת צוואתה של ויולטה שהמחבר הצליח לקרוא אותה רק לאחר 17 שנים לאחר תחילת מחקרו על התמונה כשכבר הייתה פחות רלבנטית עבורו לחקר התמונה עצמה ועדיין שפכה אור חדש על הנערה המצוירת שצוירה בימי תפארתה לעומת אחרית ימיה כענייה מרודה . מעניין מאוד לקרוא כיצד חוקרי האומנות מסיקים מידע רב מאוד מנתונים דלים מאוד . וכיצד הזיוף והרמאות היו במחשבתם של בני האדם מאז ומתמיד עוד בעת העתיקה ובעיקר עבור בצע כסף ואגו . המחבר משתף במידע רב אודות ציירים בולטים לכל אורך תקופות ההיסטוריה הישגיהם ,עברם וכמובן הזיופים המפורסמים שלהם .כמו כן מספר לנו על ציירים ישראלים רבים כמו גוטמן ורובין ובנוסף נותן סקירה אודות זיופים מפורסמים בתחום ההאומנות שהפכו ליצירות בפני עצמן גם לאחר שהתגלו כזיוף . בספר יש הרבה אנדקוטות מצחיקות מחיי האומנות בין היתר על יצירות שמספר טיפות סיד שניתזו בטעות הפכו לחלק מהיצירה ועוד כהנה דוגמאות . ספר מעניין מאוד לדעתי וגם מהנה שמתאים גם למי שלא מבין או עוסק באומנות ובציור .”