זכרונותיה של גיישהארתור גולדן3אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם. ספר מופלא ומיוחד במינו. תודה מקרב לב לארתור גולדן!
כוחה של אהבהג'ודית מקנוט1קראתי את הספר עד סופו. אני לא יכולה להגיד שהשתעממתי, אולם מצאתי את כל הסיפור תמים מדי, מתוק מדי וגם לא אמין...סה"כ אכזבה.
הדוור תמיד מצלצל פעמיים [מהדורת 2012]ג'יימס מ. קיין5רציתי לזנוח את הספר כבר בעמודים הראשונים שלו, עקב הסגנון הזול והגס בו הוא נכתב, אולם אני שמחה שלא עשיתי זאת. המספר רץ עם העלילה ומכריח את הקורא לקרוא בין השורות ולגלות לבד את השכבות הסמויות של הסיפור. המשפט בסוף הספר אומר את הכל: "הוא אמר שיש בנו שני אנשים, אחד שאנחנו מכירים ואחד שלא, כי זה תת-מודע. זה טלטל אותי, יכול להיות שבאמת עשיתי את זה ואני לא יודע?...". אחרית הדבר עוזרת להבין טוב יותר את "גיבורי" הספר. בהחלט שווה קריאה.
נשים קטנות [מהדורת 2011]לואיזה מיי אלקוט0"נשים קטנות" הוא ספר חמוד, נחמד ותמים מאוד. אני מצטערת שלא קראתי את הספר בגיל ההתבגרות - ברור לי כי אז הייתי נהנית ממנו הרבה יותר.
קורות הציפור המכניתהרוקי מורקמי1לא יודעת מה לחשוב על הספר...ברור שהסופר מוכשר ביותר, הכתיבה מצויינת ומעניינת, ויחד עם זאת, העלילה תמוהה ביותר והאלימות קשה ומיותרת (במיוחד בפרק 13 של חלק ראשון)
כשהשמים התקרבו לאדמהשרה אהרוני1להבדיל מהספר הקודם של הסופרת - "אהבתה של סלטנאת", אותו קראתי בשקיקה, שכן היה פשוט מעולה (ובגלל זה גם קניתי את "כשהשמיים התקרבו לאדמה"), לא התחברתי כלל לספר הנוכחי ולצורת הכתיבה שלו. מצאתי אותו משעמם ביותר וכל כמה עמודים שקלתי האם לוותר עליו או לתת עוד צ'אנס. "סחבתי" כ- 80 עמודים ולבסוף וויתרתי.
אנקת גבהים [1990]אמילי ברונטה4כל כך הרבה פעמים שמעתי על הספר הזה...על הכריכה היה כתוב "סיפור האהבה המרגש ביותר בספרות האנגלית". לצערי, לא מצאתי בספר שום סיפור אהבה, שלא לדבר על מרגש, אלא יחסים מוזרים ואף מגוחכים, דמויות מלאות רוע, שנאה ו/או אוילות - דבר שבעיני בלתי נסלח, אפילו אם מדובר בעלילה המתרחשת בתחילת המאה ה- 19. באמת שלא ברור לי על מה כל המהומה.
הנערה שבעטה בקן הצרעותסטיג לרסון2מאוד (!) אהבתי את שני הספרים הראשונים בטרילוגיה, שהתאפיינו בעלילה מותחת ומעניינת ובדמויות שונות ומרתקות. ליסבת פשוט שבתה את ליבי. סה"כ גם מהספר הנוכחי מאוד נהניתי, רק שהרגשתי שיש עודף דמויות בסיפור וכן הקפיצות מדמות לדמות מעט הפריעו לי. ליסבת, אני אתגעגע אליך...
על הפיקחוןז'וזה סאראמאגו2מה אני יכולה להגיד על ספר ההמשך של "על העיוורון" המעולה? שום דבר טוב. "סחבתי" עד עמוד 120 בערך וויתרתי. כמו שאומרים, כגודל הציפייה גודל האכזבה.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון4בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון34הוא מותח אבל לא נמתח. הוא מרגש אבל לא אמוציונלי. הוא מאתגר שכלית אבל לא סובל מפיגור. הוא מהלך קסם אבל לא מכשף. הוא מלכותי אבל לא מלאכותי. הוא פנטסטי אבל לא פנטזיונרי. הוא הספר הראשון שקראתי בפעם השנייה.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון1כמה חיכיתי לקרוא את הספר הזה, כמה הייפ סביב האיכות שלו. כמה חיכיתי, ככה התבאסתי.. אפילו הכתיבה לא סחפה אותי. שלא לדבר על העלילה המשמימה. נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים פשוט מחוסר עניין...
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון30אני תמיד קוראת ספרים שאחי הגדול ממליץ לי עליהם. כשהייתי קטנה יותר הייתי מקשיבה לשיחות שלו עם חברים על ספרים ואז הייתי רצה לספרייה לקחת את הספרים שהם דיברו עליהם. חלקם היו ספרי "בנים", לחלקם לא התחברתי (מצטערת עומרי, היה לך טעם לא משהו עד גיל 14 בערך) וחלקם היו ספרים שלא כל כך מתאימים לילדה שקטנה מהמדברים על הספרים כמעט ב-4 שנים. את הספר הזה קראתי אחרי שהטעם של אח שלי כבר השתפר, ולכן כבר הרגשתי בטוחה לקרוא אותו וגם לא מאוימת מויכוחי-אמצע-הלילה-בטלפון ("עומרי מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה?!" אני. "ללי אמרתי לך 1000 פעם לא לקרוא את כל הספרים שאני מדבר עליהם עם חברים בלי לשאול אותי קודם" עומרי). אז אפשר להגיד שהספר הזה הוא מחלוצי הספרים שגרמו למהפכה במסורת ולשיחות-ספרים-ארוכות מהכיוון החיובי יותר של הסקאלה **** אז כן. הספר. אל תתנו לשם הקלישאתי להטעות אתכם. מדובר כאן בספר טוב, באמת ספר טוב. למרות שלא רציתי לקרוא בהתחלה, חלקית בגלל השם שלו וגם מסיבה פשוטה שמפורטת כמה שורות הלאה מכאן, ההפסקות הארוכות בעבודה לצד העניין העצום שלי בספרים הכניעו אותי הסחיפה, האקשן (קצת אובר-מלדורמטיות לעיתים לטעמי), יש בזה משהו כל כך מדויק. נקי, אבל לא מדי. את הספר קראתי בספרדית, שהיא שפת האם שלי, והתענוג של קריאת ספרים בשפת המקור היה גדול ומחמם. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי "כולנו אוהבים". כשאני קוראת ספר שהוא פשוט ספר טוב, והוא גם מפורסם, אני יכולה להתחרפן מביקורות ומאמירות אקראיות שמורידות את ערכו בעיני טעמי הרכושני. לכן פחדתי קצת לקרוא את הספר, שיש עליו הסכמה גורפת כל כך, כי לא רציתי להיות אחת ממורידי-ערך-הספרים-הסדרתיים-ללא-תשומת-לב. אוהבי ספרים - היזהרו מאוהבי ספרים! הכתיבה מרתקת. לא גאונית, לא מפילה. לא גורמת להתקפי צחוק מהסוג שמסכן אותי לצד עמיתיי לעולם הנתונים בעמדות סמכות (מורים, מנהלי משמרות בעבודה) ולא להשתנקויות בכי חסרות מעצורים (כנ"ל ערך קודם) אבל היא בהחלט כתיבה יפה. ספר קסום. **** תודה, אח גדול.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון26ספר על אהבת ספרים כתיבתם וקריאתם. ערבוב של מציאות ודמיון מרתקים. הרוע מוביל כל הספור אבל סוף הטוב לנצח. סאפון כותב בתצורת שיקופים: כמעט לכל דמות מהעבר יש דמות תואמת עכשווית. שממשיכה ומנציחה את דרכה. הרעיון מעניין:הטובים-"נגמרים" מהר אבל יש להם המשך... הרעים- מאריכים יותר מהטובים ,אבל אין להם המשך... ספר זה עולה בהרבה על "משחקו של המלאך" שגם הוא עצמו מעין "שיקוף" פחות מוצלח של "צלה של הרוח". אהבת ברצלונה (ודמויותיה) על הרוע והטוב שבה ,מבצבצת מבין דפי הספר. מומלץ לכל אחד, ובמיוחד למי שביקר בעיר ומכיר את אתריה המפורסמים. אהבתי את "אמרות הכנף" של הסופר,את המתח,את העלילה ובמיוחד את התיאורים ה"עשירים" של מזג האוויר מבחוץ ושל רגשות הגיבורים מבפנים. סאפון הוא וירטואוז מתוחכם הכותב בפשטות קולחת רוויה הפתעות. שווה להשקיע ולקרוא.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר רומנטי ומותח. מגלים לאט את הסיפור תוך כדי שיטוט בעבר ובהיסטוריה של ברצלונה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0אחד הספרים שהצליחו להכניס אותי הכי עמוק לתוך העלילה במשך כמה ימים פשוט לא חייתי בעולם הזה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר מסתורין נטול פאנץ' ועדיין מקבל 5 כוכבים כי כתוב מדהים. ספרות יפה עם הומור משובח תמיד קנו אותי
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון5ספר מצוין על נער בוגר מכפי גילו שאביו לוקח אותו לבית קברות לספרים נשכחים. הוא מוצא ספר אחד שגורם לו לחקור את חייו של הסופר, חוליאן קאראך, שמסתבר שספריו נשרפים בזה אחר זה. בדרכו פןגש עשרות דמויות שמנסות לעזור או לסכל את תכניותיו. בדרך הוא גם מתאהב בשתי נשים בפרקי זמן שונים. ספר מומלץ!