מיינדפולנסג'וזף גולדסטין5"מיינדפולנס". המילה המשומשת, שמופיעה בכל מקום....ואז "מדריך להתעוררות". באמת?? נשמע כמו עוד ספר מרחף.או אולי זו בעצם הזדמנות? (הפוך גוטה)קיבלתי המלצה. התעלמתי רגע מהרעש הפנימי והתחלתי לקרוא.אנו לומדים לתת מנוחה לתודעתינו העייפה על ידי אוכל, מוזיקה, גלילה אינסופית ברשתות וכדומה.הבודהה אמר: "מה שהעולם מכנה אושר- אני מכנה סבל, מה שהעולם מכנה סבל- אני מכנה אושר."בלי חקירה, קשה להבין את זה.היכולת להיפרד מהחיבור האוטומטי למחשבות ולרגשות ולהתבונן באומץ במה שקורה ללא מסננים, משאירה אותנו עם משהו אמיתי וחשוףפגישה עם האמת היא תמיד מרגשת.אם לא תרגלתם מספיק, יתכן שתלכו לאיבוד באיזשהו שלב. זה בסדר. הבנה מגיעה בהדרגה.ג'וזף מגיש לנו אוצר.כיף לטעות :-)
הגווארדיה השחורהירון זליכה9אם נעצום עיניים זה לא יעלם. הכסף שלנו יעלם. מתי נפסיק להתרכז באנשים שמאחורי המילים ונתבונן בפושעים שאנו מרימים לנו למנהיגים?? מדהים אותי לראות שכולנו יודעים ומדברים על זה אך בוחרים להישאר בבית במזגן. כמה נוח. גם אני אשמה. האם אנו מוכנים באמת להלחם? כי הכוח שלנו, ההמון, יכול בקלות להעלות מנהיג ראוי יותר ולהחליש את כל בעלי ההון שיושבים לידו ובוחשים לנו בכסף. בהנהגה שלנו יודעים את זה.היא מסיטה אותנו לטפל.מזהה את החולשות שלנו ומפעילה אותנו משם כל פעם מחדש. צדק חברתי- בושה חברתית! זו המלחמה המביישת ביותר שניהלנו! קמנו מהספה והמזגן לחודש? חודשיים?? הקוטג? זו המלחמה??? באמת?? טיפשים. קמנו וחזרנו לשבת... פייר- מגיע לנו. וכל מי שתוקף את זליכה, האם זליכה הוא הנושא או ששוב נפלנו בפח?? הפסקתי לקרוא את הספר באמצע, בדיוק כפי שאני מפסיקה כל יום לקורא את העיתון. הספר מצויין, הוא פשוט דורך לי על היבלות. בעצם, על היבלות של כולנו. כמה זמן יקח לכולנו לקום מהספה?
סטיב ג'ובס וולטר אייזקסון7מפחיד לחשוב מה זה אומר עלינו - אם אתה מבריק, אנחנו כבר נסלח לך על כל השאר... אל תפחדו לגשת ללבנה הזו שמונחת על המדף. בקצרה- מצויין. ואם להרחיב קצת- לא חשבת שאעבור 10 עמודים ואז זה פתאום נגמר לי. איש איום ומוכשר מאוד.
החיים עם פיקאסופראנסואז ז'ילו8זכיתי לטעות. תמיד זלזלתי בפיקאסו, ראיתיו כאמן שרלטן שניזון מהרעש שהוא מייצר ופחות מהאמנות שבנה מאחוריה. פראנסואז, בעדינות המדוייקת שיצרה סביב דמותו, עשתה בעבורו את מה שכפי הנראה לא היה קורה אחרת. היא הצליחה לשכנע אותי שיש עניין רב מאחורי כל השטויות על הנייר. הכתיבה הישנה והמפולפלת הפעילה קסמיה עלי ונותרתי בסיום הקריאה עם תחושה שלא הבנתי...שהמסע לא הסתיים עדיין... קראתי שוב. ושוב. ושוב. ועדיין. וכעת אינני בטוחה אם הקסם הוא רק פיקאסו או שהשליחה היא חלק נכבד מהיופי. כבר שנתיים, זהו הספר האהוב עלי. :-)
מדריך למשתמש במוחג'ון רייטי2המכונה המסתורית והכי מורכבת שאנו מכירים, או אולי בעצם לא מספיק מכירים... המוח! פלא ,שעוד לא גילינו כמותו. ספר שהוציא אותי למסע מופלא לתוך הראש שלי ושל כולנו. הרבה מחקרים מתומצתים, סיפורי מטופלים. פשוט מרתק. מומלץ לכל מי שמשתמש במוח :)
נקמתו המתוקה של פיקאסואפרים קישון12בצינית המרעידה את אמות הסיפים, בכנות בלתי מתפשרת ובכוח שיש רק למי שמעז לומר אמת עמוקה, מעלה אפרים קישון את הבושה מאחורי השתיקה בה אפשרנו לאומנות המודרנית לבזות עצמה. האומנם, כפי שאמר Steinberg :"כאשר אני ממש מתעב משהו, זו ללא ספק יצירת מופת.."? או שמע זוהי פרובוקציה רדודה הנאחזת בתגובתו הראשונית של הקהל ,מנסה כך להצדיק את קיומה העלוב? בתחילת המאה ה-20 זכינו להכיר אין ספור אמנים שאינם יוצרים עוד בסגנון הקלאסי אך אינם שואפים להשמיד ראיות לקיומו! או אולי אין שום טעם למחות, כי המלחמה כנגד השטויות של המוקיונים השולטים בעולמינו התרבותי והחברתי על חשבונינו כיום, מועילה כמלחמה כנגד תחנות רוח.. אל תשכחו שאם אין צורך להסביר את היצירות אזי איך ניתן להצדיק את קיומם ופרנסתם של מבקרי האומנות??! החופש הדמוקרטי אינו יכול להוות תירוץ לשתיקה סבלנית לטימטום שמוגש כאומנות להמונים. משכנע בכנותו הכואבת, מעלה קישון שאלה המטרידה אותי זמן רב: האם כל יוצר הוא אמן וכל יצירה היא אומנות? איפה עובר הגבול בין אומנות לזבל? ואנקדוטה קטנה לסיום, פיקסו היקר הודה שהוא שרלטן היודע לנצל את הטיפשות והריקנות של בני זמנו.. מה תגידו על זה??
אלכס ואניאיירין מ' פפרברג3"מוח של ציפור" זו אולי בעצם מחמאה?!... מרתק לגלות שציפורים יותר מתוחכמות משימפנזים. הקשר הקרוב שנוצר בין המחברת לנשוא המחקר שלה, חושף צדדים מרגשים ומצחיקים כאחד והאיר לי עולם זר ומסקרן. התהייה על כמה רחוק יכול היה להגיע אלכס אם היה ממצא את חייו, לא מניחה לי.ואולי אלכס הוא בעצם רק החריג שאינו מעיד על הכלל והרי ידוע שגאונים מתים צעירים...
זיכרונות אחרי מותייאיר לפיד3הנעליים, הנעליים שעליו להיכנס אליהן, גדולות עד מאוד.. ואולי גדולות מידי? פחות התעניינתי בפרקים המתייחסים לפוליטקה המכוונת אולי למטרות עתידיות של יאיר ןגם לדעתי הספר קצת ארוך מידי. את קולו של טומי שומעים שכן בכתיבה נעזר יאיר בשיחות מוקלטות של טומי עם אמנון דנקנר. ולמרות זאת, כתוב טוב.
בעל זבוב - מהדורה חדשהויליאם גולדינג4במה חטאו ילדי ביה"ס, שהם נאלצים לקרוא את העונש הזה??? אין לי ברירה, מישהו צריך להגיד את האמת: הספר כתוב לא טוב. אני לא הצלחתי לעבור אפילו חצי ממנו. התיאורים ארוכים ומסורבלים. למה? אני בעונש?? יתכן שהרעיון מצויין. יתכן שאני מחמיצה. אבל גם אופן ההגשה חשוב. לא כל קלאסיקה היא מצויינת בעיני כולם. העיניים שלי חושבות אחרת. אכזבה גדולה..אולי פעם, אנסה אותו שוב. בנתיים,לא תודה! (לא נתתי "בזבוז של זמן" מחמת הספק, כי לא קראתי עד הסוף, ואולי, רק אולי, הרעיון יוכל להציל קצת מכבודו האבוד של הספר..)
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט14נסעתי לחודש לניו יורק. שאלתי את עצמי "מה אני אקח לנסיעה?" ועניתי לעצמי "משהו קליל" - ולקחתי מהספריה את הספר הזה ואת "חולית". מה אני אגיד לכם? הספר התאים לנסיעה והנסיעה התאימה לספר. הרי האמריקאים הם כל יכולים וכך גם הסופרת: היא מולטי פסטה ברומא, מולטי נירוונה בהודו וגם נזירה ראשית באשראם (רוב הבודהיסטים חולמים להגיע להארה אחת בחייהם ולא מצליחים, ואילו גב' גילברט.....), ומולטי נדבנית באינדונזיה. לקראת הסוף כבר התחלתי לפהק ואיני זוכרת מה היה שם. סוג של ספר שאיך שאתה מסיים אותו אתה יכול לפצוח בספר אחר בלי להרהר שניה. וזה מה שעשיתי - יומיים לפני שחזרתי פתחתי את "חולית", וזה סיפור לגמרי אחר.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט13כשהייתי בספרייה, ראיתי את הספר הזה מונח על המדף בתצוגה, שם הספר לאכול, להתפלל, לאהוב, משך ועניין אותי לקחת ולקרוא אותו, שמעתי עליו רבות בתקשורת, הבנתי שהוא רב מכר עולמי, הסתקרנתי לדעת במה מדובר. בהתחלה הסיפור מעניין, לאחר מכן הוא הופך למשעמם. לא התייאשתי וקראתי עד הסוף, חשבתי שיהיה משהו מרתק ומעניין בהמשך, אך לצערי לא הוקסמתי כלל מהסיפור. חבל שלא קראתי ראשית ביקורות על הספר, כאן רוב הקוראים מגדירים את הספר כבזבוז זמן. הבנתי שהסרט הרבה יותר מוצלח מהספר, אצפה בו בהזדמנות, אולי בכל זאת הסרט מעניין יותר. את הספר לא אהבתי ולא התחברתי אליו בכלל.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט10נפלא נפלא נפלא... מסע מדהים בין איטליה הודו ואינדונזיה, בה מצאה הסופרת "אליזבת גילברט" את עצמה ותפסה את האלוהות שבעולם ובתוכה. אליזבת הלכה לאיבוד נפשי לאחר הרגשת חוסר האונים בשליטה על חייה, ובכך נתקפה בדיכאון עז, וזה מה שגרם לה לסיים את חיי הנישואים שלה ולהתגרש מבעלה. אחר כך יצאה למסע החלמה, קודם כל איטליה.. בה אכלה המון בסטה... היה זה חלק החלמת הגוף –הבריאות הגופנית- מאיטליה אל הודו, בה התפללה המון ועשתה המון מדיטציה.. והיה זה חלק החלמת הנפש –השמחה הנצחית- מהודו אל אינדונזיה, בה חוותה את האהבה הבריאה בפעם הראשונה –האהבה המושלמת-. אהבתי את הסופרת אליזבת מכל הלב, נפלאה עם חוש הומור.. שגורמת לקוראים לצחוק... והחיסרון היחיד היה שהסופרת לא יכלה לבטא את עצמה במעט מילים והצטרכה 399 עמוד כדי להעביר את המסר, מה לעשות סופרים אוהבים לפטפט!!
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט8האדם נמצא תמיד במצב של חיפוש, או לאחר חיפוש.את החוויות בספר הזה נדמה שכולנו היינו יכולים לכתוב... מדוע אנשים מרגישים חסרים כשכולם אומרים להם שיש להם הכל ולעומת זאת מרגישים שלמים בשעה שכולם יודעים שאין להם בעצם כלום... מה זה שלם? מה זה סיפוק? מתי מפסיקים לחפש?
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6אני אוהבת את הספר הזה!! עוד לא סיימתי לקרוא אותו וכבר החלטתי שאקרא אותו שוב. ספר מקסים והסופרת אינטליגנטית ושנונה, שזה כיף לקרוא! אני חושבת שהייתי ממליצה עליו לנשים בעיקר, אבל כמובן שכל גבר שיקרא אותו - הרי זה מבורך! :)
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6עוד ספר שמוכיח שרב מכר הוא לא בהחלט ספר טוב. הציפיות היו לספר קליל וזורם היטב. ההתחלה הייתה חמודה ותו לא. זיהיתי איזשהו נסיון לשנינות וקלילות. כשהגעתי לחלק השני של הספר על הודו, פשוט התייאשתי. אולי כי אני לא כ"כ מתעניינת בניסיון להיכנס למדיטציה, אולי כי החלק הזה לא תיאר באמת את הודו אלא יותר אשראם נידח שבו הסופרת ניסתה לעשות יוגה. בכל מקרה כל התיאורים על הניסיונות של המחברת להשתיק את המחשבות בראשה במשך 36 פרקים (קצרים אומנם) היה מעייף, מתיש ואני מודה שפסחתי על חלק מאותם פרקים...יש לציין שהחלק השלישי של הספר על אינדונזיה בהחלט סיפק את הסחורה עבורי. גם תיאר את החיים במקום הן של המקומיים והן של המערביים, הן לווה בעלילה כלשהי ודינאמיות ואפשר לומר שלקראת הסוף נהיניתי. באופן כללי הרגשה שלי הוא שהספר בינוני מינוס. אם יש הרבה זמן פנוי ניתן לקרוא.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט6ספר נפלא ומומלץ. לרוב איני מתחברת לספרי "מסע רוחני" מסוג כזה או אחר ואני בכלל לא קוראת ספרות ניו אייג'ית, אבל זה בדיוק העניין - אין לסווג את הספר הזה כספר מהסוג הניו אייג'י למרות שתקציר התוכן עשוי להטעות ולרמז על משהו מהז'אנרים האלה. הספר מגולל את סיפורה האמיתי של המחברת שבגיל 30 מצאה את עצמה במשבר נפשי קשה בעקבות ההכרה שהיא אינה מרוצה מחייה. היא לא רצתה להישאר עוד נשואה, לא רצתה להביא לעולם ילדים והרגישה חוסר סיפוק, חוסר רצון לחיות ואומללות גדולה, למרות שלכאורה "היה לה את הכל בחיים". וכך, בעקבות מפגש אקראי עם מרפא (הילר), דור תשיעי למשפחת הילרים בבאלי, אינדונזיה, שקורא בכף ידה ובין היתר מנבא לה שיום אחד היא תבוא לגור איתו וללמוד ממנו (בעוד היא מלמדת אותו אנגלית), היא מחליטה ללכת על זה ולבלות שנה מחייה בשלוש מדינות, ארבעה חודשים בכל מדינה: איטליה - בגלל הנהנתנות שיש בה ובעיקר בגלל האוכל הטעים והשפה שהיא כ"כ אוהבת הודו - בגלל הרוחניות, ההקשבה העצמית והתפילה באלי, אינדונזיה - שם היא מקוה לאזן בין הצד הנהנתי לצד הרוחני עם ההגעה להחלטה זו היא שמה לב ששלוש המדינות מתחילות באות I שמשמעה גם "אני" והדבר משתלב נהדר עם המסע הזה שיש בו בעצם חיפוש והכרה עצמית. מעבר לטקסט האישי והמאוד כן של המחברת, שפשוט כותבת בגובה העיניים ובאופן אמיץ (לא פשוט להודות שחשבת על התאבדות או שהיית בדכאון קשה או שתמיד קינאת באחותך וכו'), יש בספר הזה גם תיאור מרתק של התרבויות במדינות השונות שבהן היא מטיילת. תוך כדי קריאה הרגשתי שאני חווה איתה את המסע הזה, לומדת הרבה על התרבויות השונות, על אורח חייהן, על תפיסותיהן, על הרקע הפוליטי והחברתי שעיצב את השקפות עולמן, מה שהפך את הקריאה לסוג של מסע בפני עצמו. החלק שהכי אהבתי בספר הוא החלק האחרון המתרחש בבאלי ולו בזכות גלרית הדמויות המופיעות בו (אם חד הורית, מרפא שאינו יודע מה גילו - בין 65 ל-112 ועוד) והטקסים המעניינים שממלאים את החיים באי. עוד אוסיף שהספר הפך לרב מכר ענק, אופרה וינפרי הקדישה לו שתי תכניות שלמות, נשים רבות ברחבי העולם הלכו בעקבות הסופרת ויצאו למסעות דומים בעולם או שפשוט החליטו לאמץ לחייהן מנהגים שאינם בהכרח מועילים (כמו לימוד איטלקית, כפי שהיא עושה, סתם כי היא אוהבת את השפה) ובכך הכניסו טעם והנאה לחייהם. כאמור, נהניתי מאוד מהספר ואני חושבת שגם אנשים שבד"כ אינם קוראים ספרות מסוג זה יכולים למצוא אותו מרתק.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט5כן.. ספר טוב. נהניתי לקרוא אותו. אבל תסכימו איתי, רוחני משהו. ואין לי שום דבר נגד זה, להפך! אבל יש דרכים יותר טובות לכתוב על זה.
לאכול, להתפלל, לאהובאליזבת גילברט5קראתיכמחצית מהספר ולא נהנתי ממנו בכלל. הספר משעמם ולא מעניין בכלל. יכול להיות שלסופר עצמו או מי שמטייל בעולם ומחפש את עצמו יכול לאהוב אותו אבל אני לא אהבתי אותו.