הגעתי לספר בעקבות כתבה וראיון עם הסופר סביב צאתו לאור. בראיון הוא דיבר על כך שבימינו היד קלה מדי על ההדק בכל הנוגע למרשמי כדורים עם השפעות פסיכיאטריות- אם להפרעות קשב וריכוז, או דיכאון או כל דבר אחר. כשקוראים על מה הספר, משערים שהוא ייגע גם בכדורים שטרם יצאו לשוק אבל חוקרים משתעשעים ברעיונות מה יקרה כאשר נוכל לשלוט בעזרתם בטווח רגשות ותכונות אנושיות. ציפיתי לכתב תביעה ספרותי כנגד כניסתם המוגזמת של כימיקלים לחיינו במטרה לשפרם אך עם השלכות הפוכות.
זה לא מה שקיבלתי. יש התייחסויות לכך כמובן, אבל לא בהיקף שחשבתי שיהיו. חוץ מהעובדה שהספר לא עמד בציפייה הזאת, מאוד נהניתי ממנו. הבעיה, אם זו אכן בעיה, היא שהגעתי אליו רק משום שנושא זה עניין אותי- לא כי רציתי לקרוא ספר על משפחה שמנסה לחיות את החלום האמריקאי בשנות ה50.
בגדול, מדובר בספר שהוא בחלקו אוטוביוגרפי (חפשו באינטרנט. הסופר הוא זאק, מה שעושה את פערי המידע בספר מאוד אמינים וברורים) ומספר סיפור של משפחה שאביה בתחום התרופות הפסיכיאטריות, שמקרה של מטופל אחד משנה את חייהם לתמיד. ככזה, הוא מצוין. כספר שיהווה כתב תביעה מספיק מפורט כפי שאמרתי, הוא היווה עבורי אכזבה.

ספר נחמד ומעניין.
סיפורה של משפחה אמריקאית מלוּוה בסיפור הפסיכיאטריה במחצית השנייה של המאה ה- 20.
ויליאם פרידריק הוא פרופסור צעיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל. בתחילת שנות ה- 50 של המאה ה- 20, ויליאם, אשתו, וארבעת ילדיהם הצעירים גרים בבית נחמד בקרבת האוניברסיטה. ויליאם מנסה לפתח ולמצוא תרופה מועילה לדיכאון שתגביר אושר המבוססת על צמח עליו שמע מעמיתה בייל. הניסוי מצליח לכאורה אך ימים לאחר סיומו, אחד האנשים שהשתתפו בו יוצא למסע טירוף קטלני. והתוצאות משפיעות על מהלך חייו של ויליאם ביותר ממובן או מישור אחד.
בשנות ה- 70 של המאה ה- 20 ויליאם אשתו וילדיהם הבוגרים (בגילאי תיכון ומעבר) ממשיכים בחייהם כשויליאם הוא מרצה ויועץ לחברות תרופות שונות. אך עדיין האירו מהעבר מלווה אותם ונמצא מתחת לפני השטח.
בתחילת שנות ה- 90 ויליאם ואשתו הם קשישים, ילדיהם חיים את חייהם (כולם כבר בסביבות גיל 40 ויותר) ועדיין חיי המשפחה מורכבים ומושפעים מהעבר.
זהו סיפור על משפחה לא "מאושרת" ולא "רגילה" למרות כותרת המשנה של הספר.

לא היה יכול להבחר שם טוב יותר לספר פרמקון הוא סם - הן סם מרפא והן סם המוות.
הקריאה מאוד קולחת העלילה משאירה אותך במתח לאורך כל הזמן ההתחלה שיועדה לעזור אינה מדויקת משום שיש בה הרבה אינטרסים המזינים את אותה מטרה "סם האושר" המחקר עם טוויסטים לכיוון ההצלחה ולכן זורע מוות.כל חייה של משפחת אותו פסיכולוג המוביל את המחקר חיה בצל ובפחד המוות.
מעורר מחשבות לגבי אמינות ורצינות קבלת ההחלטות במחקר התרופתי ושיווקו להמונים.

פרמקון- בעצם השאלה בספר האם הסמים הם סם חיים או מוות. ספר מעולה מראה איך המשפחה מתמודדת עם מוות, מעמד חברתי נמוך, סמים, דיכאון וכו', בני המשפחה מחפשים את האושר בכל מצב. הספר כתוב בצורה קולחת זורמת, ספר מתח פסיכולוגי יוצא מן הכלל, ספר אמיתי ונוגע ללב, אהבתי בכתיבה של ויטנבורן שאפילו כשהוא מתאר משהו מפחיד או מגעיל הוא מתאר בהומור ובצחוק.

הספר טוב , מעניין בעיקר בהתחלה ומאוד זורם. בהתחלה חשבתי שהוא מאוד דומה בסיגנונו לספר "התאום השלישי", ספר פסיכולוגי עם אקדמיה ומחקר, אך לצערי עם ההתקדמות בעלילה ההתלהבות ירדה והוא נהיה יותר סאגה משפחתי.
הספר בגדול מעניין , אך לדעתי יכול היה להיות הרבה יותר מצליח ומותח.

פרמקון - נסיוי בתרופה שאמורה לטפל בדיכאון שמתחילה בהצלחה אך מסתיימת בכשלון ומשפיעה על משפחה אמריקנית ועל האחראים לניסוי בצורה קשה ואף טראגית.
הספר מתואר על רקע שנות ה-50 של ארה"ב והוא מאד מיוחד ומרתק הוא מספר את קורות משפחת פרידריק מן הניסוי ולאחריו.

לא הייתי מגדירה את המשפחה כמאושרת, וזאת לאור הנסיבות שעברו על המשפחה שנאלצת לחיות בפחד ובמנוסה כל השנים. הילדים לא ממלאים את צפיות הוריהם למרות התמיכה הרבה שהם מקבלים מהבית. הספר מתאר לנו עלילה מיוחדת וחריגה. אני לקראת סיום הספר 20.3.10. היום 3.4.10 סיימתי את הספר שבאמצע הספקתי לקרוא בחפיפה עוד ספר. הספר הוא בעצם סאגה משפחתית אבל לדעתי ממש לא משפחה מאושרת. משפחה שחייה עשרות שנים בפחת ותחת איום של אדם שנטרפה עליו דעתו שהודע כבר שבכוונתו לפגוע במשפחה או יותר נכון בראש המשפחה. ממצליה לאוהבי סיפורי חיים וסאגות.

שלוש כוכבים בחסד...
הספר קיבל תשבוחות טובות מידי, אינני מבין מדוע. ספר חביב אך לא יותר מזה.

ספר מפחיד וקשה לקריאה.. אין ספק שהשאיר מטען, אבל בסופו הוא קצת מתקלקל. הופך קצת "צפוי".