חורחה בוקאי הוא לא מטפל שגרתי. הוא נעזר בטכניקה
ייחודית בטיפול, סיפורים ואנקדוטות, כדי לעזור למטופלים שלו בהתבוננות עצמית, הבנת עצמם והזולת. הסגנון של חורחה ואישויותו אף הם בלתי שגרתיים, כפי שאנו מתוודעים כבר בתחילת הספר, כאשר המטופל שלו,"דמיאן" מגיע אליו בפעם הראשונה, הוא מדייק בזמן אך מחכה בפני דלת משרדו הסגורה של חורחה ולא מצלצל אלא אפילו אחרי תחלית השעה בכמה דקות. חורחה שואל :" למה לקח לך כל כך הרבה זמן לעלות? הלכת לאיבוד"?
דמיאן:"לא לקח לי הרבה זמן. לא רציתי לצלצל בפעמון כדי לא להפריע, למקרה שאתה באמצע טיפול..."
חורחה:"כדי 'לא להפריע'?" הוא חיקה אותי והניד בראשו בדאגה. ואז המשיך, כאילו דיבר אל עצמו:"בטח ככה הכול הולך לך בחיים...". נאלמתי דום, זה היה המשפט השני שהוא אמר לי וללא ספק היתה בו אמת, אבל...איזה בן זונה!
הספר מעניין, משעשע והסיפורים בו יפים לפעמים. חבל רק שהקוראים לא מתוודעים לכך מתי ואיך הם עוזרים, אם הטיפול בטכניקה זו עוזר בהפרעות נפשיות או שהינו יותר כמו טיפול פילוסופי על מהות החיים, וכיצד באמת טכניקה זו עוזרת כאשר המטפל נעזר בטכניקה שפחות מתרכזת במטופל, גם אם הסיפורים מותאמים למצוקותיו.










