ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 באוגוסט, 2010
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
אחד המקצועות המעניינים והמרתקים שקיימים, שיודע "לתת לגיטימציה לשקרים לבנים", ופה ושם גם להסתיר עובדות - הוא עריכת דין.
אם עדיין לא ירדתם לסוף דעתי, אז קיימים המושגים "אמת עובדתית" ו"אמת משפטית", אשר לא בהכרח זהות. ומכאן - קליק, והאסימון יורד...
נראה לי שאין מקצוע חופשי שיוכל להתחרות בהררי המילים שגובבו ומגובבים על המקצוע הזה - ועל אופיים של העוסקים בו.
הסיפור מסופר מפיו של סנגור "פושטי", שהתבקש ע"י בתו של אדם שהורשע ברצח - לערוך לו משפט חוזר, ובו להוכיח את חפותו של אביה, שמרצה כבר 16 שנה, מתוך עונש מאסר העולם, שגזר עליו ביהמ"ש.
וכאן, מתוך חקירתו של האב, יגאל לביא, שהודה במשטרה כי הוא הרוצח, עולה מקרה מעניין שמוכר לרבים מאיתנו - הרצח של משפחת אושרנקו בראשל"צ, ע"י החשוד, דמיאן קרליק.
קרליק כבר הודה בחקירתו במשטרה כי הוא זה שרצח את אושרנקו, ואולם בעת שהובא למשפט (במחוזי בפ"ת), טען כי לא רצח, וההודאה הוצאה ממנו בגלל תנאי המעצר הקשים שהיו מנת חלקו, בשילוב הלחץ הכבד שהפעילו עליו חוקריו.
נקודת השקה נוספת ומעניינת לספר, יכולים להיות דבריו על כי אשתו, העצורה אף היא, אינה קשורה לרצח והוא רוצה להגן עליה ומבקש לשחררה.
הייתכן שגם בסיפור אנו עדים ללקיחת אשמה (הודאה במשטרה) כדי להגן על האחר?
הספר מגולל סיפורים מחיי העצורים, ה"מדובבים", עדויות ומניעים, סילופי ראיות ו"עובדות" לכאורה.
הטיב למצות את הסיפור הסופר עצמו, שכתב בגב הספר: "...על חייו ועבודתו של סנגור ועל אופן התמודדותה של מערכת אכיפת החוק בארץ עם כשלים וטעויות."
קניתי.
לא נפלתי מהכיסא מאלמנט ה"מתח" שבספר, כי כמו מספר קוראים לפני, לא התקשתי לנחש מי הרוצח/ת, בשלב מוקדם משהתכוון הסופר - דבר שפגם מעט בחוויית הקריאה.
נראה לי שהקטע של קרליק (אמנם, עם מעט מאד דברים משיקים) מדגים בצורה מוחשית, עכשווית ומאד מעניינת, שייתכנו מקרים וחשודים יחזרו בהם מהודאתם - ואולי גם כאן, בספר, המצב יהיה זהה? מי יודע.
איך כתבתי? "לא נפלתי"?
לשיפוטכם.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
