אדם נכנס לחדרניקול קראוס3מסכנה ניקול קראוס, שהרומן השני שלי פורסם בארץ לפני הראשון. זה לא ש"אדם נכנס לחדר" הוא לא ספר טוב. להפך- הוא חכם, מפתיע, מאוד מרגש וכתוב... ובכן, בטח לא כמו רומן ראשון. אבל "תולדות האהבה" טוב יותר. לא נעים להגיד, ומאוד לא פוליטיקלי קורקט להשוות, אבל ככה זה. "אדם נכנס לחדר" מספר על פרופסור אמריקאי, שמאבד את כל הזיכרון המאוחר שלו (מגיל 12 והלאה), ונאלץ בתחילה להרכיב את חייו 'לאחור' לפני שהוא מחליט לחשוב 'קדימה' וליצור לעצמו חיים חדשים. יש בו עלילה מצוינת, דמויות מאוד אמינות ומרגשות והכישרון של ניקול קראוס, זה שמאוחר יותר יביא אותה לכתוב רומן שני ונפלא (לא, אני לא מתעייף מלהחמיא ל"תולדות האהבה". לא נראה לי גם שאי פעם אתעייף) בהחלט ניכר. האם זה הספר המטלטל ביותר שתקראו השנה? לא בהכרח, אבל הוא רחוק מלהיות אפילו בינוני.
האלים משתולליםמארי פיליפס3רעיון מעולה, שממש מתבזבז על הספר הסופר-סתמי הזה. זה משהו שאפשר לקרוא בשעתיים, ולשכוח בשעה השלישית שאי פעם בכלל קראת אותו. כחובב "לייט" מצוא של המיתולוגיה היוונית (אפילו זיהיתי חלק מהרפרנסים בעצמי, למרות שהסופרת דואגת להסביר לך כל אחד ואחד מהם בכוח), התאכזבתי.
אמנות עכשווית אני מדברת אליכםרותי דירקטור4אני לא מבין הרבה באמנות. אחרי קריאת הספר הזה, גם הבנתי למה אני לא מבין הרבה באמנות. אני מאלה, שרואים את העבודות במוזיאונים, ואומרים דברים כמו, "אבל גם ילד היה יכול לצייר את זה- איפה פה האמנות?". הו, אז הנה היא. אמנות היא כל דבר, בכל מקום, ובכל צורה. להתייחס אליה כאל אוסף של קווים שאמורים לעשות נעים בעיניים זה חתיכת עוול. הספר הוא מעין מבוא, מאוד אינטלגנטי אבל גם ממש לא מתנשא, לכל הנושא הרחב והמשונה של אמנות פלסטית. לא בטוח שסיימתי את הקריאה בו כשאני שוחר אמנות נלהב. גם לא אכחיש שזה עדיין מבאס אותי לראות שלושה קונוסים ותרנגולת מפלסטיק, שפתאום מישהו החליט שהם מסמלים את מערכת היחסים שלו עם אבא ואמא. אבל כן נהניתי מאוד מהקריאה, וגיליתי המון הערכה לאותם קונוסים ותרנגולת מפלסטיק, כי לפעמים כל היופי הוא לאו דווקא להבין.
ילדים קטניםטום פרוטה6איזה כיף זה להיכנס באמ-אמא של הפרוורים האמריקאים, נכון? נראה כאילו כולם עומדים בתור, ורק מחכים לחשוף את הפרצוף האמיתי מתחת לדשא המטופח והשמלות המגוהצות. אני לא אומר שזה ספר רע, חלילה. הוא מעניין, חכם ואפילו מרגש במקומות הנכונים. אבל במהלך הקריאה הרגשתי כאילו בסרט הזה כבר היינו (אגב, העיבוד הקולנועי של הספר גם לא רע בכלל). אחרי אלוהים-יודע-כמה עונות של "עקרות בית נואשות", וכל האוסקרים של "אמריקן ביוטי", אני לא אתפלא לגלות שכל יושבי השכונות השקטות האלה הם בעצם סוטים נאלחים/אובדניים ומיואשים/פרפרים רכים שמישהו רמס את חלומותיהם. יאללה, הלאה, בואו נמצא איזה בועה חדשה לנפץ. זה לא ספר רע, כאמור. לפעמים הוא אפילו ממש טוב, למרות התרגום המסריח והרבה יותר מדי תיאורי פוטבול. אבל הבעיה הבאמת-רצינית שלו היא, שבספר הזה כבר היינו.
שירה והירושימהעופרה עופר0מאוד קריא. הגימיק של החלפת הדמות המספרת בכל פרק לא נמאס בכלל, אלא דווקא מנוצל בחוכמה ובעניין. הפיתרון לתעלומה (למה שירה עשתה את מה שעשתה) קצת צפוי מאמצע הספר, אבל מסופר בצורה מרגשת ומעניינת.
הכול מוארג'ונתן ספרן פויר2ספר יפהפה, מרגש, חכם ותובעני. לא קל להתמסר אליו, בעיקר בגלל הבחירה של הסופר לערב סוגים שונים של כתיבה ולדלג בין הזמנים, אבל שווה כל רגע. הפרקים האחרונים מרגשים עד דמעות (לא שבכיתי, כמובן. אני גבר-גבר).
מבוטל1נוצר הרושם, כאילו חייבים להיות מעריצים נלהבים של סילביה פלאת' בשביל לקרוא את הספר הזה. אז: א. מה רע בלהיות מעריצים נלהבים של סילביה םלאת'? ב. לא לגמרי נכון. כלומר, הספר הזה כמעט עומד בפני עצמו, והכמעט הזה הוא מה שבעיניי הופך אותו לאוצר החבוי שהוא. מאוד כדאי להכיר את הביוגרפיה של הכותבת, ומאוד מעניין להתעמק ביומנים ובמכתבים המצורפים בסוף הספר. אבל גם אם מחסרים את כל אלה, עדיין מדובר באוסף מאוד מרשים של סיפורים מרגשים ומכושפים. אני נבוך להודות שלא את כולם הבנתי, אבל כמעט (שוב המילה הזאת...) את כולם אהבתי. הסיפור שנתן את שמו לספר כולו הוא יצירה מפחידה ומרגשת, המתארת מעין צניחה חופשית אל תוך הטירוף. רק בגלל "ג'וני פאניקה" שווה לקרוא את הספר הזה, מה גם שאני בטוח שעל הדרך תמצאו עוד כמה סיבות.
תמונות משפחהמאיה ערד4יום יבוא, ואני אפתח מכונה לקריאת מחשבות. מאיה ערד היא אחד האנשים הראשונים שלמחשבותיהם אני מתכנן להציץ באותה מכונה, ואני מצפה ליהנות מכל רגע. אחרי שכתבה רומן מחורז, מחזה וגם סתם רומן סטנדרטי ("שבע מידות רעות", שהיה ההיפוך המוחלט של 'סתם'), התפנתה ערד לקובץ סיפורים קצרים, ואיזה כיף שהיא עשתה את זה. שלושת הסיפורים בספר עוסקים במשפחות שנאלצות להרכיב את עצמן מחדש כתוצאה מגירושין. את זה יכולתם לקרוא בכריכה האחורית של הספר. מה שאותה כריכה לא תגלה לכם, שכל סיפור חד, מצחיק ומרגש מקודמו. הגיבורים של ערד תמיד אמינים, תמיד בני-הזדהות, תמיד מפתיעים ברגישות שלהם. העברית של הספר נפלאה- אינטליגנטית וחריפה מצד אחד, אבל אף פעם לא גולשת למליצות מיותרות. העלילות, והדבר בולט בסיפור הראשון ובשלישי, מהודקות ומעניינות. והפאנצ'ים, אותם רגעים קטנים של חסד בסופי הסיפורים שמצליחים כמעט לדחוס את כל היופי של 70 העמודים שקדמו להם בשורה אחת, איפה היינו בלעדיהם?
נערה עם עגיל פנינהטרייסי שבלייה0הספר הזה היה קריאת חובה בלימודי האנגלית שלי בכיתה י\"א, ולא אהבתי אותו בשעתו. הוא מאוד קיטשי ולא שומר על עניין לכל אורכו. אבל אולי בסיטואציה אחרת, קצת יותר רצונית, הייתי מפתח כלפיו פחות אנטגוניזם, כי הוא לא הדבר הכי גרוע שקראתי.
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר8זה ספר ממש מוכר ובכל זאת לקח לי 23 שנים להגיע אליו- וזה קרה, במקרה, ברכבת, כשהשתעממתי וחיפשתי איזה ספר. מדהים הקטע הזה שאפשר להשאיל לקריאה ספר בתחנת רכבת. הספר הזה לא מכיל איזה עומק ספרותי, אין פה איזו שפה גבוהה של כתיבה (אפילו ההפך), אבל יש בספר הזה משהו כל כך כיף. כמו לראות איזה קומדיה בנטפליקס. אין לזה הרבה עומק אבל זה פשוט כיף, משחרר את הראש. אז את רואה עוד פרק, ועוד פרק, ועוד אחד.. ובגלל זה סיימתי את הספר הזה בכמה שעות. והאמת שלמרות שלא הזדהיתי עם אף דמות, למרות שהספר הזה מרגיש כמו סטנדאפ או משהו, אהבתי את הדמויות. כאילו ממש אהבתי. ואולי מביך לספר אבל הזלתי דמעה בסוף. ואהבתי גם את כל הסיפור הזה והאווירה הצעירה של הספר, הסיפורים האלה שהם כל כך "רגילים" בתכל'ס, אין פה איזה סיפור על מישהו שנוחת על הירח וזה דווקא נחמד לשם שינוי. את המילים הגסות בהתחלה לא אהבתי אבל התרגלתי ולפעמים זה נהיה אפילו מצחיק. אחלה ספר להעביר איתו נסיעה ברכבת, המתנה בתור או סתם תקופה שבאסה. זה לא ספר עם עומק רב, אבל כיף שהוא קיים.
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר3ספר חביב שדי נהניתי מקריאתו. הספר כולל הגיגים של גבר צעיר שמחפש את עצמו ובסופו של דבר מוצא אהבה. אם אני זוכרת נכון (כי קראתי מזמן), הדבר די מפתיע אותו כי בדרך כלל הוא לא איש של זוגיות, אלא יותר איש שנזרק על חוף הים במפגש עם החבר'ה. לדעתי הספר קליל רק לכאורה. הלכה למעשה, הוא כולל תובנות די עמוקות על החיים. אחת התובנות שאהבתי והתחברתי אליה ומקווה שגברים לא יכעסו עליי, אבל נוכחתי שלגבי גברים רבים היא נכונה: משל הגבר כקציצה: למה גבר לא מתחתן מהר? הוא כמו קציצה, אם שמים אותו על אש גבוהה, הוא נשרף מבחוץ, אבל לא מוכן מבפנים. לעומת זאת גבר שלוקח לו זמן להתבשל, אבל כשהוא יהיה מוכן הוא יהיה מוכן מבפנים ואז הוא יהיה דליקטס. מה אתן מעדיפות?
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר18*** בשבילי, לקרוא את הספר הזה (בשלוש שעות), זה כמו לחזור לחיי הרווקות ההוללים שבעצם אף פעם לא היו לי. זה לזיין, להשתולל, לעשות מה שבראש שלי, להיות מוכשר ורהוט ומצליח עם בחורות, ללמוד קולנוע בניו יורק ולטייל ברכב בקוסטה ריקה, להשתכר, ללכת לנערות ליווי, לשכב עם שתי בחורות מהממות ביחד, להיפרד, להיזרק, להיטרף. כל מה שעשיתי כשהייתי צעיר, במציאות האלטרנטיבית שמעולם לא היתה באמת. בעצם, נדמה לי שהספר הזה הוא גם איזשהו סוג של אלטר אגו אופציונלי גם לאילן הייטנר, שבקריאה זריזה של הביוגרפיה שלו אפשר לזהות בקלות קווי דמיון לגיבור הספר, בין השאר לימודי כלכלה, ואחר כך קולנוע בניו יורק. אין לי ספק שחלק מהחוויות הכתובות בספר כתובות מכלי ראשון, והייטנר עשה מה שכל סופר טוב עושה, וזה לקחת את המציאות ולשפר אותה ולהשתולל קצת עם הדמיון עד שיוצאת לך מציאות עדיפה בהרבה. הספר עמוס בתובנות בשנקל על מהות החיים ויחסי גברים-נשים (או יותר נכון בנים-בנות עד גיל שלושים), אבל הכול זורם, די משעשע, סקסי ופשוט. צריך לקרוא גם ספרים כאלה, סוכריות שנגמרות אחרי זמן קצר ולא משאירות חותם מי יודע מה. אפשר לחזור ולקרוא את הספר הזה בעוד, נגיד, שנה, כאילו אף פעם לא קראת אותו.
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר13ספר זה הוא שמן למדורת הרדידות והטימטום שקיים לפעמיים בספרים, אבל אם אנשים מתחברים לזה כניראה הם צריכים את זה לפעמיים... אחרי הפצרות רבות מצד חברי הטוב לעיין בספר (אף שסירבתי לאחר קריאת תקציר הספר. הבנתי שאפשר לכתוב בתוך ספר על פס קקי בתחתוני זרים, אבל לא הבנתי איך אפשר לכתוב על זה ספר) קראתי, סגרתי, פתחתי שוב, סיימתי ומיד שמתי אותו מתחת לרגל השולחן בחדרי, כי ממילא הוא הרבה זמן מתנדנד והנני עצלן לתקנו.... אני אדרג את הספר בשני כוכבים אחד על כתיבת הספר. והכוכב השני יסמל את המקום שממנו באים חובבי ספרים משונים אלו...
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר11ספר זורם וקליל, קראתי אותו במשך שעה וחצי. אילן הייטנר כותב בצורה משוחררת ביותר, בלי לעשות חשבון. יש כאלה שיזרמו עם הסיפור, ייהנו ויצחקו, ויש כאלה שיירתעו ויעזבו באמצע. ספר שקיים בו המון הומור וצחוק, אהבה וסצנות סקס מטורפות, דרמות מפתיעות, ופרידות. לא כל ספר טוב, חייב להיות עם פואנטה, כאן נכתב באופן שונה, ובכל זאת מעניין וסוחף. אהבתי, ממליצה לכל אלה עם ראש פתוח וזורם.
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר10איך מישהו הצליח לקרוא אותו?! ועוד עד הסוף?! הצטערתי על כל מילה שהספקתי לקרוא.. לא קריא ותקוע. לא מצאתי את השנינות שבו או את הקלילות שלו. מזל שלא קניתי אותו, אחרת הייתי זורקת אותו לפח מחזור - אולי כך הייתה לו כפרה על בזבוז נייר כה המיותר!
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר10לאחרונה גיליתי שהשפעתו של סבון כלים על ג'וקים דומה לזו של תרסיסים יעודיים, ואפילו חזקה משל חלקם (אל דאגה, את הניסויים אני מבצע רק על תיקנים שנידונו למוות במשפט צדק, או לחילופין שבחרו בחירה מושכלת ופילוסופית בהתאבדות וביקשו ממני להיות ממית החסד). לספרים של אילן הייטנר יש השפעה דומה על תאי המוח שלי.
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר8ידידה טובה השאילה לי את הספר הזה. לא היא, לא הכותרת, ולא התקציר בגב הספר נתנו לי מושג על למה לצפות. "רק קרא את הפרולוג" היא אמרה לי. וכך עשיתי.כעבור שלושה ימים מצאתי את עצמי כבר זולל עמודים בקצב. השפה שבה זה היה כתוב פחות מליצית ממה שאני כבר ציפיתי מספרים - במובן הטוב הכוונה. ורק אגיד כמה מילים על הגיבור, למרות שלא חוויתי חו"ל או ציפיות מהחיים כמוהו, יש בו משהו שמעורר ספק הזדהות כי אני לא יותר טוב ממנו, וספק סימפתיה כי בגדול באמת אין לו יותר מדי כיוון בחיים, כשהצלע הנשית היא התקווה הכי טובה שלו ללהשלים את הפינה הזו. למרות הסתמיות לכאורה של הסיפור, היו שם המון תובנות גדולות על החיים הקטנים, בפרט שלי :)
מלך החומוס ומלכת האמבטיהאילן הייטנר8מהתחילת הספר בוטה מאד.לקחתי אותו כי הספרנית המליצה עליו בתור משעשע ומצחיק. לדעתי הספר הוא גס מאד -גם לא לגדולים- היה אפשר לחסוך..ובמקומו להכניס מילים נקיות ומתאימות לכל האוכלוסיה הצורכת ספרות ישראלית חינוכי-הוא לא!חד משמעי. עצרתי בתחילת הספר בוא נגיד התאכזבתי. וחבל שכך.