הספר מורכב משני חלקים לא אינטגרטיביים
- תולדות המלחמה בשנת 1948 והסכמי הפסקת האש
- מסקנות על ההיסטוריה של מלחמת תש"ח
ההתרכזות בשנת 1948 היא טבעית אם רוצים להציג מהלכים מדיניים, צבאיים.
התהליך המוצג הוא נהיר וברור. יש התיחסות לרקע מדיני של הגורמים המעורבים( מדינות ערב לסוגיהן, אנגליה, ארה"ב וכמובן המוסדות היהודיים בארץ).
כמו כן יש התיחסות לתהליכים הצבאיים שהשפיעו על החשיבה המדינית והחברתית בכל הגופים הנוגעים.
גם מעשה ביזה , שוד והרג של אזרחים, מוצג לדעתי בצורה שקולה.המחבר מראה כי התחלת הפליטות אצל הערבים לא היתה מדחיפה יהודית. אולם מרגע שנסתייע, זאת הפכה למדיניות רשמית למחצה של הנהגת היישוב.
המפות על מהלכי הקרבות מוצגות במקומות הלא נכונים(לעתים כמה דפים אחרי שהקרב נגמר וכבר מדובר בנושא אחר).
בקיצור חלק סביר וקריא.
החלק השני שהיה צריך להיות מוטיב מרכזי בהיסטוריוזופיה של מלחמת תש"ח, נראה תלוש מההקשר הכללי.
אם בני מוריס ניסה להוכיח כי היה כאן בעצם מלחמת איסלאם ביהדות, הרי זה מוטיב שהיה צריך להתחיל בו, ולפתח אותו בהקשר למהלכים המתוארים במרבית הספר. ההוכחה צריכה לבוא שוב לכל המשתתפים במלחמה:מנהיגים,מפקדים ועד אחרון החיילים והאזרחים.
בניגוד לחלק הראשון שבו רואים התפתחות מחשבתית, מדינית וחברתית, נושא הזה מופיע כסרח עודף בסיפור( והיסטוריה כידוע היא סיפור).
ניתן גם להתווכח על בחירת הנושאים של הספר, אבל כאן זכות המחבר להציג את הסיפור כפי שהוא רואה אותו, תוך נסיון לאוביקטיביות מסויימת.
היות ואני אוהב היסטוריה ובמיוחד של ארץ ישראל, שמחתי לתוספת למדף הספרים.
שווה לקרוא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
