ביקורת ספרותית על ילד אחד יותר מדי מאת רם אורן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 ביוני, 2010
ע"י סבטלנה כהן


הרבה זמן לא כתבתי שום חוות דעת על ספר. לא מצאתי אנרגיות להתרכז ולכתוב. הבוקר, כשאני לבדי במשרד ושקט (ומשעמם), ראיתי בדף הביקורות ביקורת של נדב על הספר, ששמו זכור לי היטב כי קשור לאיזה קוריוז בחיי והינו סוג של בדיחה משפחתית (כותרת הספר, לוא דווקא הספר עצמו), אז משהו דגדג לכתוב עליו כמה מילים.
ואז כשאני מתיישבת לכתוב על כתיבה של רם אורן ולהתייחס אל הספר שקראתיו לפני שנים (מלפני כ- 12 שנה), אני נכנסת לכרטיסייה של חוות דעת ומוצאת משהו שכתבתי אז, בסמוך לגמר קריאתו. עוד קוריוז?
אז זה מה שכתבתי דאז:
די סתמי. לא מחדש, לא מרגש. דמויות די שטוחות.
הספר קריא מאד. מאד רם אורן. אישית לא התלהבתי, אבל חייבת לציין שבני 18-20, גם כאלה שלא קוראים בדרך כלל, שקראו את הספר מאד הזדהו ואהבו.
אז יתכן שלבחורים בגילאים הללו שלא אוהבים לקרא הייתי ממליצה כגירוי לקריאה עתידית, איכותית יותר.
ועכשיו אספר על הקוריוז אותו הזכרתי. יום אחד הסתכסך בני שהיה אז חייל במריבה עם חייל אחר. העונש אותו קיבל היה חודש בכלא צבאי. הוא קיטר שקצת משעמם לו, וביקש להביא לו ספר לקרא. שמחתי שביקש ספר (הוא לא אחד שקרא או קורא). מספרי הבית מצאתי ספר קצר של לני רביץ, "האופטימיות הנצחית" שהיה משעשע וקריא ושברתי את הראש איזה ספר נוסף אוכל להביא לבחור צעיר שלא קורא ולא אוהב לקרא כלום. הלכתי עם בעלי לחנות ספרים לחפש. אחרי חיפושים, הציע המוכר ספר חדש של רם אורן, רב מכר. מהיכרותי עם ספרי רם אורן חשבתי שזה יכול להיות רעיון טוב. רוב ספריו ספרי מתח קולחים, זורמים, יש עלילה, יש מתח, למי שלא קורא יכולה להיות התחלה טובה, וכמי שלא קרא קודם מספריו, כתיבתו מושכת (אחרי שקראתי כמה מספריו, העניין של הכתיבה הפך לסוג של סטנס מוכר וידוע ולכן גם פחות מאתגר). נסענו לביקור אצל בנינו. הבאנו לו את הספר. אחרי כמה ימים צלצל הילד, אמר שמאד אהב את הספר. הוא קרא אותו אחרי שכל המחלקה קראה אותו ואהבה, ושאלו באם אין בספר משום רמז מצד ההורים? ילד אחד יותר מדי?! והוא כולה בן יחיד!? אמרתי שממש, אבל ממש לא חשבתי על זה לרגע, הספר הומלץ בחום, רק יצא לאור, לכן קנינו..אבל...אולי בתת מודע היה בזה משהו? אמרתי את זה בצחוק והסיפור הפך לעין בדיחה משפחתית ממנה אנו צוחקים עד היום.
ונשוב לרם אורן. רם אורן הוציא לא מעט ספרים, אם כי לא בשנים האחרונות. לפני עשור וקצת, הוא הוציא כמעט כל שנה ספר חדש. נראה כי עלה על איזו נוסחה לפיה כתב את ספרי המתח שלו, שאכן היו קלים וזורמים לקריאה ומותחים. פה ושם היו כמה ספרים שאהבתי הרבה יותר: "אות קין" למשל. אהבתי את "הנסיכה האפריקאית", "אחות קטנה", פחות אהבתי את "אשרם". אחר-כך הוא כתבת גם כמה ספרים הסטוריים "לטרון" ועוד...אותם לא אהבתי כלל.
לסכום, רם אורן נחשב לסופר ישראלי ידוע, ספריו ככבו על הרבה מדפים בחנויות הספרים וספריות וזכו לקוראים רבים. למי שמחפש ספרים קלילים, זורמים עם מתח או בלעדיו, בהחלט יכול להינות מהם.
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ