הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלםיונס יונסון3ספר עם הומור לא מתוחכם אך משעשע במידת מה. משלב שני סיפורים במקביל: האחד - גיבור הספר כיום. השני - קורות חייו לאורך המאה העשרים. החלק ההיסטורי מתאר דמויות ואירועים חשובים מהמאה העשרים באופן קליל. גרם לי לנבור בגוגל פה ושם, וטוב שכך. החלק שמתאר את ההווה הוא ספר בלשי קליל. ספר המאה? לא. בכל זאת, ממליץ לקרא בתקופה שבה לא רוצים לאתגר את התאים האפורים יתר על המידה.
הזאהירפאולו קואלו5ספר שנכתב כדי לפאר ולהלל את הסופר, יצירה שרוב רובה הוא אגו טריפ מתמשך ורדוד. חלקים מהספר נראים כמו לקוחים מיומן אישי של קואלו, ששולבו בהם מרכיבי עלילה, כדי שניתן יהיה לכנות את זה "ספר". בתוך זה משובצות מידי פעם תובנות ואמירות של פסיכולוגיה-בגרוש. בסך הכל, ספר קליל ולא תובעני, שלא מצריך שימוש בהרבה תאים אפורים.
קיצור תולדות האנושותיובל נח הררי2אחד מספרי העיון המרתקים ביותר, אם לא ה. יש תובנות מעניינות של הסופר שממש מעצבות את התפיסה שלנו על עצמנו - המין האנושי. מרתקים בעיקר ההתחלה ו-3 הפרקים האחרונים, בהם יש ניסיון לנתח את מהות האושר ולהשוות עם דורות קודמים. ספר חובה לכל אדם סקרן.
חיי פיייאן מרטל0ספר יפה שנוגע בכמה תחומים - הישרדות, זואולוגיה, דת, פילוסופיה. בספר לא ארוך ובכתיבה קלילה וקולחת, מצליח הסופר לחבר אותנו ישירות לגיבור, וממש לגרום לנו לחוש את חושיו ולחשוב את מחשבותיו. מידה מסויימת של ספוילר: בחלק השלישי והאחרון יש טוויסט חביב בהחלט - שמזכיר את זה של המשחק של אנדר. כזה שגורם לחשוב ולשחזר את מה שקראנו בחלק השני (האוקיינוס), תוך התייחסות למידע החדש. גם אז, המשמעות של אי האצות הצף עדיין לא מובנת במלואה, כך שבכל זאת נותר טשטוש בין דמיון למציאות. ספויילר: אפשר לנחש שהילד עידן את החוויות הקשות שעבר תוך שימוש בחיות במקום בני אדם. הטיגריס היה ככל הנראה הצד החייתי שבו. אולי גם הצד האובדני, שאותו הקפיד לאלף ולתחום, כך שלא יפגע בו (בעצמו). לדעתי יש בסיפור גם מסר על הטבע האנושי. כשקוראים על אופיים החייתי של הצבוע והטיגריס, מניחים שאם היו במקומם בני אדם, זה היה מתורבת יותר, ובסוף מסתבר שהכל מסופר עלינו, האכזריים שבבעלי החיים.
XSליעד שהם0ספר חביב, זורם וקצר, עם קצת הומור עצמי. חצי אוטוביוגראפי. כתיבה אמינה, שבה ליעד-שהם מתאר את עצמו כסוג של "פולניה". אבי אבותיהם של ספרי הטיסות, כי מורכב מסיפורים של 4-3 עמודים בכתיבה קלילה. או אם תרצו, אתנחתא קלילה אחרי ספר כבד.
למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]ארנסט המינגוויי0ספר קלאסי טוב עם בניית עלילה ודמויות - לקראת פעולה שמתוכננת עוד מההתחלה. יש שילוב של מתח, אהבה, הסטוריה (מלחמת האזרחים בספרד) ופסיכולוגיה של מערכות יחסים. בכל זאת, אפשר היה לקצר את הספר בחצי. יש הרבה טקסט שחוזר על עצמו בדרכים שונות, וסופר שמרוצה מעצמו. על הגבול שבין 4 ל-5 נקודות. לא ארוץ לקרוא ספרים נוספים של המינגוויי ולא ברור איך קיבל פרס נובל לספרות.
משפט חוזרליעד שהם0הספר הזה קצת פחות טוב משלושת הקודמים של שהם. כבר בשלב מוקדם אשר להבין את הסוף, מה שמקהה את העוקץ של הסיפור. לקראת הסוף יש מכתב שתופס 10 עמודים בספר ושלא מחדש דבר. לפעמים זו דרך של סופר לסגור קצוות בסיפור, אבל פה אין מה לסגור, והסיכום הזה מיותר. בשורה התחתונה - למי שרוצה לקרא מותחנים של ליעד שהם, עדיף לקרא את "שבוע באמצע החיים", "מספר חסוי" ו"משחק הראיות". ספויילר: אפשר להבין מי הרוצח, כי ההתנגדות שלו לחקר האמת לא הגיונית. זה גם מיישב את שאר הממצאים בזירה.
ריבוע קסםאשר קרביץ0תעלומות משטרתיות. כתיבה אמינה על התנהלות חקירות (הסופר הוא חוקר לשעבר). חביב, זורם, קצר, עם הומור. לפעמים יש קצת יותר מידי הומור מתחכם. אם לקרא את קרביץ, עדיף להתחיל מ"הכלב היהודי" או "סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ".
ילד 44טום רוב סמית1ספר זורם. מתח והסטורי. מאלה שנשארים בראש גם במהלך היום, כשעושים דברים אחרים. יש אלמנטים מהספר 1984, אבל פה זה כתוב בסגנון יותר חדשני ומעניין. מומלץ בחום. שילוב הדמויות בסיפור נעשה בצורה יפה: מציגים כל אחת ורק אז משלבים אותה בעלילה. מכאן ספוילרים: סופר אנגלי שכותב על רוסיה הסטליניסטית. זה מעורר שאלות על מידת האמינות של הסיפור. הוא עצמו כתב בפרק ה"תודות" שרוסים תיקנו טעויות בטיוטות בקשר לתרבות והלך הרוח הרוסים. אבל עם סופר כזה לפחות קיבלנו סיום שלא היה מתקבל אם סופר רוסי פסימי היה כותב אותו: לב הגיבור מצליח לא רק לפענח את הפשעים, אלא גם לזכות באהבת אשתו, ואפילו בשיפור החברה והמשטר הרוסים (יקים מאפס מחלק לחקירת פשעים "רגילים"). יש טוויסט חזק: לב ולאריסה מגלים שאיוון, הידיד המשכיל, הוא סוכן של המשטר. עוברות ממש כמה שניות מהרגע שבו הוא מתקשר בטלפון כדי להפגיש אותם עם מומחה, לרגע שבו הוא מוצא את עצמו מפרפר באוויר כשחוט הטלפון כרוך סביב צווארו, ורשימת האזרחים שהפיל מגיעה לידיה של לאריסה. ברוסיה הסטליניסטית לא היו טלפונים אלחוטיים :) שני הטוויסטים הגדולים והיפים בספר הם שהרוצח הוא אחד הילדים מתחילת הספר ושלב הוא האח שלו. סגירת מעגל על גבול הקיטשיות, אבל בכל זאת מרגשת. רק חסר היה שאחת המבוגרות הכפריות היתה מתגלה כאמא שלהם :) יש עניין לא פתור עם הבת של אנדריי (הרוצח): היא לא מקבלת מספיק אהבה ותשומת לב מאבא שלה, שממעט להיות בבית, וקשור לחתולה יותר מאליה. בשלב מסויים מסתבר לה שיש לה דוד גיבור ויפה שאמור להגיע, וזה משמח אותה. זמן קצר אחר כך היא רואה את הדוד (לב/פאבל) מנהל שיחה במרתף עם אבא שלה. ואז פתאום, ממצב של אופוריה, הכל משתנה: היא רואה את הדוד יורה מקרוב באבא שלה. זו טראומה שיכולה לתת פתח לספר המשך שלם על המפלצת שהיא עלולה להיות כשתהיה גדולה :) אם כבר לב ואשתו ביקשו לאמץ את שתי הילדות היתומות, הם יכלו גם להתאחד עם המשפחה של אחיו, וחצי-לאמץ את בת-הרוצח המסכנה והמתוקה.
אות קיןרם אורן2ספר מתח מרתק, המשלב בתוכו גם סיפור הישרדות מהשואה. זהו סיפור אנושי מרגש אודות הצלה של תינוק שבעורקיו זורם דמו של האויב. התינוק יגדל ויתערה היטב בחברה הישראלית כשבמשך שנים אינו יודע את הסיפור האמיתי על עברו. הנסיבות בהן הפרטים יתבהרו לו הינן מפתיעות במיוחד. מומלץ בחום.
אות קיןרם אורן23שטחי עד מביך, במיוחד על רקע הנושא הרגיש שרם אורן בוחר לעסוק בו. הדמויות נבובות כמו בלון של דורה בקניון פתח תקווה. נדמה כי מיכאל בורשטיין הועתק מסרטי שנות התשעים בכיכובו של צ'אק נוריס, ואילו אלזה היא שיבוט של קרואלה דוויל. לאורך כל הספר לא יכולתי להימנע מלשמוע בתוך ראשי את מנגינת הנושא מסדרת הסרטים האגדית "רוקי". רם אורן כמלצר שנדרש להחליף את שף המסעדה, ממגוון חומרי הגלם האיכותיים שברשותו המוסד, השואה, הטרור העולמי, הקמת מדינת ישראל, הוא רוקח בלילה חסרת טעם וריח. עלילת הספר מתקדמת במהירות מסחררת עד כדי בחילה. הסופר אף מטיב לפלפל את הסיפור בתיאורים קולינריים המעידים ביתר שאת על משכורתו השמנה במערכת ידיעות אחרונות מאשר על כשרון הכתיבה שלו. ולסיכום, נושא השואה, היהדות וערכי המדינה הם נושאים רגישים שלא כדאי לגעת בהם ביד עיתונאית דביקה.
אות קיןרם אורן9חוץ מזה שזה עוד ספר מוצלח של סופר מדהים אז כתוב בצורה סוחפת אתה במתח עד הסוף אי אפשר לעזוב את הספר עד שלא סיימתה לקרוא אותו ממליצה בחום
אות קיןרם אורן7ככותרת- הספר מעולה.מספריו הראשונים של הסופר אשר עדיין השקיע, ולא התעסק עם דמויות תנכיות. תכן הסיפור והעלילה מרתקים ביותר. העלילה נרקמת ביד אמן ומביאה את הקורא למחוזות מיוחדים ומרשימים. על אף הספור הבדיוני לכאורה אין הסיפור מופקע לחלוטין מקורטוב אמת ובהחלט בנסיבות אותם ימים יכולה להיווצר סיטואציה דומה לאירועים המתוארים בספר. כמובן באפן יותר מינורי. ההפתעות בחיי האומה שלנו הם הרבה יותר מכל דמיון ולכן ניתן בהחלט להשוות מצב לאירועי הספר. קראתי ביקורות על הספר ובאחד מהם ראיתי כתוב כי הספר יכול היה להסתיים בעמ' 300. לדעתי ההיפך הנכון משם מתחיל הדיאלוג האמיתי של הספר. עד לע' 300 הם האירועים והרקע לויכוח הענקי שאיו לו פיתרון באשר להתייחסות לגיבור הספר מיכאל שבו מגובשים שני הפכים ושני פנים הפן הביולגי הקר והפן האמיתי אותו שאב וחי במשך כל ימי חייו. המחבר מנסה להתמודד עם הקונפליקט הענקי שנוצר בחייו של הגיבור.כמובן שלקונפליקטים מסוג זה אין פיתרון ואכן כך מסתיים הספר.אני רואה את שני חלקי הספר כמשלימים זה את זה.יש בספר חלקים מרגשים ביותר ולפעמים עד דמעות.בהחלט ספר חובה ובעל אפשרות להעביר ולו במעט את תקופת השואה ומוראותיה. מומלץ ביותר
אות קיןרם אורן6זה הספר הראשון והאחרון שקראתי פרי עטו רם אורן. קראתי אותו כשהייתי בחטיבת הבניים ונסחפתי, לא יכולתי להניח אותו, העלילה והמתח החזיקו אותי עם ספר גדול מימדים שסחבתי איתי לכל מקום, חשבתי שהסופר גאון. עברו כמה שנים, נפל לידי עוד ספר שלו ופתאום גיליתי אמת כואבת... רם אורן כותב נפלא, הסיפורים והדמויות מזכירות אחת את השנייה והרואיות להפליא, שלא לדבר על המתח והסיפורים האלו שלמדתי לחזות את סופן כמו סוף פרק בסדרת טלוויזיה מותחת. בקיצור ברגע ש'לומדים' אותו מבינים שכל ספר שלו נועד להיות רב מכר, אבל העלילות שהוא בונה טובות לתסריט של סרט או סטורי בורד של קומיקס.
אות קיןרם אורן5"אבות אכלו בוסר...", "היהפוך כושי עורו..." אלו, מבחינתי, שני המשפטים הממצים ביותר את עלילת הסיפור כולו. בנו התינוק של מפקד מחנה ריכוז ניצל לאחר שהוריו נהרגו בהפצצת בעלות הברית, בעת שנמלטו במכוניתם. הוא נאסף ע"י יעקב - פליט מהמחנה, שעבר במנוסתו ליד המכונית, ושמע את בכיו, והוא שנתן לו את שמו - מיכאל. העלילה מוליכה אותנו בקורותיו של יעקב, שאיבד את אשתו ובנו, וברגע של ייאוש בהיותו בודד, כשמצא עצמו חופשי מחוץ למחנה - אימץ לעצמו את הפעוט הגרמני, כבנו. הסיפור הוא דרך החתחתים שעובר יעקב, בניסיונו להסתיר את זהותו ואת זהות הפעוט שבחיקו, במנוסתו מהגרמנים - שעדיין היו נאמנים למשטר שקרס, אף שהביא עליהם את החורבן. דרך זו מובאת במלוא עוצמתה, ואעז ואומר שרק מי שחווה על בשרו את קורותיו של הבורח ופחדיו פן יתגלה - יוכל להעריך את עוצמת הסיפור ועומקו הנוגעים בנימי הנפש הדקיקים ביותר של החרדות - שהיו מנת חלקם של היהודים בתקופה ההיא... לא אמשיך לפרט, כדי לא להרוס את המשך העלילה המתפתחת בשני מישורים עיקריים: בראשון - בריחתו של יעקב עם "בנו" וחששותיו פן יתגלה, ובמישור השני - חיי קהילה ניאו-נאצית שנמלטה לפטאגוניה שבדרום ארגנטינה, ובמקום מבודד זה, מתכננת - בעזרת פעולות טרור, להשיב לגזע הארי את כבודו שאבד. הסיפור עצמו, כרבים מספריו של רם אורן, נקרא "בנשימה אחת" ומותח לכל אורכו. יש שיאמרו, והם רבים וטובים, שזהו ספר ללא "תובנות". איני מתכוון להתווכח איתם, שהרי כולנו "מבינים" גדולים בספרות ובתובנות. ואולם, ההתלבטויות הקיימות לקראת סוף הספר, והרגשות הנלווים אליהן הן התלבטויות שאף קורא לא יישאר אדיש אליהן וישקול את עמדתו בניסיון להעריך כיצד היה הוא נוהג במצב הבלתי נתפס שנוצר. ו"אל ייקל הדבר בעיניכם", כדברי אחד המשוררים. נהניתי מאד.
אות קיןרם אורן3אחד הדברים שהכי מאפיינים את החברה הישראלית בעיניי היא קוטביות. מצד אחד - אנחנו האנשים הכי חמים ואוהבים שיש. כולנו מכירים איך בזמן תקופות קשות, למשל מלחמות, כולם ממש הופכים למשפחה אחת חמה, תומכת ואוהבת. זה גם קורה לא מעט בחיי היום יום. למי לא יצא לפגוש ישראלים בחו"ל, ולהתרגש ממש כאילו פגשתם קרוב משפחה או חבר קרוב? מצד שני - אנחנו יודעים גם לפלג ולשסע, להסית ולקלל לא פחות טוב מזה. ימין ושמאל, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים - וזה רק על קצה המזלג. לקח לי זמן אחרי שסיימתי את הספר הזה, להבין למה רם אורן החליט לכתוב את הפרק האחרון בו. משהו בי לא רצה שהוא ייכתב, שהסוף הסגור והיפה שבפרק שלפני יחתום את הספר המדהים הזה. אבל אז הבנתי - הפרק הזה משקף בצורה מדויקת את המציאות הישראלית. המציאות שעלינו כחברה מוטלת האחריות לשנות. הקיצוניות שטמונה בחברה שלנו, אותה קיצוניות שמפלגת ומשסעת, ומכרסמת בנו לאט לאט. למה היה לי חשוב לכתוב את הביקורת הזו, דווקא עכשיו? כי אני חושבת שאנחנו בימים אלו נמצאים בתקופת מבחן כזו. אנחנו ממש לאחר סיומה של מערכת בחירות שלישית, מכוערת ומשסעת יותר מתמיד. ובדיוק בתקופה הזו, הגיע לו וירוס הקורונה ויצר מצב בלתי אפשרי ששוב מלכד ומחבר אותנו. השאלה שלי היא מה יקרה ביום שאחרי? מה המדינה, ובעיקר אנחנו, נעשה כדי לשמור על החיבור בעם ולהפסיק את הפילוג? מה נעשה כדי למתן את הקולות הקיצוניים? מה נעשה כדי לדאוג שנמשיך לאהוב ולכבד אחד את השני?
אות קיןרם אורן3אהבתי את הסיפור שרם אורן יצר כאן. שילוב של טרגדיה מן השואה, עם סיפור הצלחה של בן לניצול שואה, והחיבור של אותו בן לעסקי ריגול אחר ניאו נאצים בדרום אמריקה. יש עומק רב בדמויות שיצר רם אורן בספר "אות קין". אפילו דמויות שהוצבו בסיפור רק כדי לתת רקע לגיבורים האמיתיים (כמו ניצול השואה שהציל תינוק שאינו שלו והביא אותו לארץ ישראל) קיבלו עומק פסיכולוגי מרשים. הספר מומלץ!