איזה כיף שמצאתי חברה חדשה!
קראתי את הספר הזה בגיל שהוא קצת מאוחר, לכן קווי העלילה היו קצת צפויים, השפה הייתה קצת ילדותית עבורי (יש קצת בעייה עם תרגום של קלאסיקות נוער/בוגרים צעירים לעברית, איכשהו שפת המקור היא יותר בוגרת ומכבדת את המעמד, עברית לפעמים נשמעת פחות טוב וקצת מתיילדת), ולכן אני מאוד מצטערת שלא יצא לי לקרוא את הספר הזה בגיל הרבה יותר מוקדם, אבל עם זאת, אני שמחה שיצא לי להיתקל בו ולהשלים את הפערים. :)
כמובן שבג'ודי יש את כל מה שאני מצפה מגיבורה ספרותית: היא חכמה, היא רוצה (ואוהבת) ללמוד, היא לא נרתעת ממכשולים והישגית (נו אז מה שהיא גדלה בבית יתומים והגיעה לאוניברסיטה עם הרבה פחות ידע כללי ואקדמי משאר התלמידות? זה לא מה שיעצור אותה! להיפך, זה דירבן אותה להשקיע כל דקה מיומה בהשלמת פערים ספרותיים וקריאה באנציקלופדיות!), היא חברותית ובעלת שמחת חיים אינסופית. היא ממש מזכירה את אן שרלי, חברת הנפש שלי משכבר הימים, וזה נותן לה כבר כמה נקודות קרדיט. :)
קצת חבל לי שיש פירוט רב בשנתיים הראשונות שלה באקדמיה ואז בשנה השלישית והרביעית יש הרגשה של "חיפוף", כאילו הסופרת הרגישה שאין לה יותר מה לכתוב והזדרזה לסיים את הספר, וגם נדמה כאילו הסוף נכתב בחיפזון, למרות שלעניות דעתי הוא היה צריך להיות קצת יותר מורכב. אולי אני צריכה לקרוא את הגרסא האנגלית.
לגבי התרגום - הוא לא רע בכלל, מלבד כמה מילות סלנג שהיה חבל לי שהן נכנסו לספר, כמו "חבל על הזמן" ו"מה-זה", הן קצת צרמו לי. אני מבינה, זה תרגום חדש (יחסית), צריך להכווין אותו לנוער של היום, אבל אני בטוחה שהיה אפשר להשיג את אותה תוצאה של שפה "פשוטה", של טרם הכניסה לאוניברסיטה, עם מילים אחרות. ככל שמתקדמים בציר הזמנים, רואים איך השפה של ג'ודי נהיית יותר "ספרותית" ו"אינטיליגנטית", והתרגום שם הוא ללא רבב.
זה ספר נפלא, כל אחד צריך לקרוא אותו - הוא קולח, מרתק, האיורים מקסימים ומוסיפים תחושה אמיתית של התכתבות, וכמובן שיוצאים ממנו עם כמה לקחים חשובים לחיים: תמיד צריך לשאוף להיות אדם טוב, תמיד צריך להראות את ההערכה שלך לאנשים שמגיעה להם תודה, ושהשכלה היא הכלי מספר אחד שיש לנו על מנת להתקדם בחיים.
קריאה נעימה! :)