הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 באפריל, 2010
ע"י אריה
ע"י אריה
הספר המספר על חיי המשפחה והחברה והחינוך בארץ ב2009
בצורה ראליסטית היא קשה ועצובה מאוד אם הייתי לא חי בארץ ולא הייתי מכיר את החיים בארץ לא הייתי מאמין שככה יכולים אנשים לחיות
ללא אהבה חיבה ואושר חברה חומרנית וכוחנית אכזרית ונקמנית ללא ערכי חינוך ומשפחה שמחפשת את עצמה ולא מוצאת וניראה שגם לא מחפשת פתרון למצבה העגום והמסכן
הספר מסתיים ללא תיקווה למעשה ללא תיקווה רבה לחיים נורמליים בארץ הקשה הזו
קראתי את הספר אלגנטיות של קיפוד שדן באותם נושאים אבל
איזה הבדל הן בשפה בתאורים וכמו כן בתיקווה שיש תיקווה
כי יש בשביל מה הסופרת מעבירה את המסר
שאנו חלק מהטבע חלק מעולם שלם שצריך להתמזג ולזרום איתו ולא
להלחם בו
החברה הישראלית עדין נלחמת את המלחמה נגד הנצים נילחמת בערבים נילחמת בכל העולם וככה ניראים החיים המושתתים על כח ופחד מהשמדה עצוב עצוב מאוד
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
