ביקורת ספרותית על עד היום ההוא מאת קרסמן טיילור
ספר טוב

---

ספר המביא את סיפור נסיון ההשתלטות של היטלר וחבר מרעיו הנאצים, על הכנסייה הלותרנית, הפרוטסטנטית, וכפיפת ראשיה להאמין כי הוא ו"דתו" החדשה יהיו במקום הדת הישנה ש"אבד עליה הכלח", אשר צמחה מהיהדות השנואה היונקת את מהותה מהברית הישנה (התנ"ך). בקיצור, מעכשיו היא מפסיקה להיות רלוונטית - כפי שנהוג לומר.
מעתה ואילך יש להתפלל לשלום הפיהרר ולהציב בכנסיות את דמותו וצלמו, כמו גם את דגל צלב הקרס...וכמובן, לציית לפיהרר ולממשלתו "כשם שהייתם מצייתים לאלוהים...מאחר שבכנסייה גרמנית אין מקום למשיח יהודי."
אם הדבר עורר בכם אסוציאציות מוכרות, אז זה הזמן להרגיעכם: אבי הזרם הפרוטסטנטי בנצרות, מרתין לותר, שנא יהודים ואף קרא לשרוף את בתי הכנסת ובתי הספר שלהם, ועוד רעיונות "מעשיים" שונים. ומכאן, שקשה למצוא הרבה אוהבי ציון בין תלמידיו.
חלק מהכמרים ומהבכירים שניסו להתנגד, אף נשלחו למחנות עבודה כמו דכאו וזכסנהאוזן.
ובהמשך, כל נושאי המשרות הבכירים של הנאצים מצטרפים לשורות "הנוצרים הגרמנים" - ה"דת" החדשה שהיטלר יסד. ומנגד, כל נושאי המשרות הבכירים שלא הצטרפו לדת - פוטרו.

ייחודו של הספר, מבחינתי, הוא במבט שאנו יכולים, כיהודים, לבחון את התנהגותם של אלו שהטיפו קרוב לאלפיים שנה להתעללות בעמנו ולעקירת אמונתנו - אמונה שהחזיקה אותנו מגובשים לאורך ההיסטוריה.
אמונה (דתית), היא זו שמופיעה רבות בספר, שהרי אין חזק כאמונה, ובזכותה - ורק בזכותה, היטלר לא הצליח במזימתו.

לסיום, לא ספר שגרם לי להזיל דמעה על הפרוטסטנטים ה"מסכנים", ואף התקשתי להשתמש במשפטים כמו: "בנפול אויבך אל תשמח" או מנגד, "האויב של אויבי הוא חברי".
ממש לא!
קריא, אם לא תפתחו ציפיות גדולות.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על עד היום ההוא