ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באוקטובר, 2013
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
עוד סיפור, מכלי ראשון, על הדרך בה היטלר והמערכת הנאצית הצליחו להשתלט על מוקדי הכח בחברה הגרמנית ובמקרה זה הדגש הוא על הכנסיה הלותרנית ו-40 מליון מאמיניה. הסיפור סביב הורתו של הסיפור הזה מרתק. הגיבור, פליט גרמני, מתנגד משטר, שהגיע לארה''ב ערב מלחמת העולם השניה מתבקש ע''י הסי.איי.איי לספר את סיפורו לסופרת קתרין קרסמן. סופרת זו ידועה יותר בשם שאימצה לעצמה קרסטן טיילור (סיפור עגום על אפלית נשים). הסיפור המוגש לקורא הוא סיפור מעובד שנועד להסתיר את זהותם של יקיריו של המספר ודרכי הפעולה של מתנגדי המשטר פן יבולע להם.
מקריאת המסמכים בסוף הספר עולה כי המחברת נטלה דרור רב למדי בטווית העלילה. מהמעט שמופיע אודות הסיפור האמיתי ניכר כי הסופרת שדרגה את העלילה ע''י הוספת דמויות בדיוניות כגון אהובתו של הפליט, אביו ועוד.
הסיפור מעניין ומתאר דינמיקה של התנגשות בין שתי מערכות אמונה - זאת בשעה שהמשטר הנאצי מנסה להציב את עצמו כתחליף לדת הנוצרית הנגועה, בראייתו, ביהדות. כך אומר אורלנדו, חברו הטוב לשעבר של הפליט לגיבור קארל: "...ראה כמה מסתוריות שתי האמונות שלנו - וכמה דומות. הרי הן ממש מקבילות. הדמיון פשוט מרתק אותי. אתה מאמין בישועה באמצעות דמו של ישו ואני מאמין בישועה באמצעות הזרם האדום, החזק הנובע בכל הארים. שנינו צריכים לכרוע ברך בפני אותו מזבח". וכך מעיד קארל עצמו: "האלימות באמונתו(של אורלנדו) היתה כשל אחד מהנזירים המסיונרים הקדומים, אבל האלוהים שלו היה היטלר....התחלתי לשים לב לתהילה המוזרה שהעתירו על הפיהרר, תהילה שהיה לה אופי כמעט דתי. תהיתי מתי תתחיל הדת החדשה הזאת להתמודד עם הישנה". זהו אכן תמצית הסיפור - מאבק הכנסיה הלותרנית על דרכה, ערכיה, אמונותיה, עצמאותה וגם על חופש הפולחן מול מכבש לחצים אדיר שמפעיל המשטר. הסיפור הזה על כוחן של האמונות ריתק אותי אם כי, כאדם חילוני, לא יכולתי להמלט מההרגשה כי הגיבור שהוא עצמו כומר לותראני, משתמש בהזדמנות כדי לשווק את אמונתו. לזכותו אפשר לומר שהרצאת הדברים נועדה לאזניים אמריקניות במטרה להגביר את האיבה הציבורית להיטלר כדי שהממשל יזכה באהדה ציבורית להתערבות במלחמה. ההתקפה על פרל הרבור טרפה את הקלפים......
נקודה מעניינת נוספת היא התפתחות הניכור בין מתנגדי המשטר למדינתם על רקע כשלונם להביא לשינוי המיוחל. כך אומר קארל לקהל מאמיניו, עדיין על אדמת גרמניה: "גרמניה של ימינו הפכה לארץ נכר, וזאת האמת המרה....גולה שמסתכל על בית אהוב ונעים שהשאיר מאחוריו, מצבו טוב בהרבה ממצבנו. הבית שאנו אוהבים השתנה והיה למקום מנוכר שאין לזהותו, ארץ נידחת וזרה שאנו עדיין פוסעים ברחובותיה וגרים בבתיה. אנו גולים במקום המוכר לנו...". כך אומרת אריקה, אהובתו של קארל לקארל ערב נסיעתו: "לי לא יוותר דבר בגרמניה לאחר שתעזוב. הארץ הזאת אינה מולדתי עוד". הזרות הזאת מזכירה מאד את ספרו המאלף של הנס פאלאדה "בארצי הזרה לי" ומעלה שוב את הויכוח בין הנשארים בגרמניה לאחר עלית היטלר לבין אלו שנמלטו ממנה מי סובל יותר - המרוחק מהמולדת או זה שהמולדת התנכרה לו.
קראתי את הספר הזה במהלך טיסת לילה להונג-קונג. בכל עת שהקצתי מנמנום חזרתי אל הסיפור הקודר הזה. הוא לא הרפה מממני ואני מקווה שלאחר סיום כתיבת הביקורת הזאת במהלך המתנה בנמל התעופה בהונג-קונג לטיסת המשך לויטנאם הוא יניח לי לחזור לחיי הקודמים.
הדרוג: הסיפור המקורי של האיש, עד כמה שניתן להתרשם ממנו, זכה להשבחה ע'יי הסופרת. הוא קולח, מעניין מעורר מחשבה וגם מותח בדרכו.
השורה התחתונה: מומלץ מאד. ספר חובה לאלו המגלים עניין מיוחד בהסטוריה האפלה של גרמניה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
יעל, תודה על ההמלצה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
יעל, תודה על ההמלצה.
אני מבין שהספר עליו את ממליצה הוא המפורסם ביותר שלה. אני אוהב את אופן כתיבתה ואשמח לקרוא אותו
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
קרסמן טיילור כתבה את "מען לא ידוע"
סיפור שנכתב ב 1938 על בסיס אפיזודה קטנה, שניבא את מה שהתרחש אחר כך. כדאי לקרוא את הספרון הזה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
רץ - תודה. אכן נושא זה בדיוק מופיע גם בספר. מדבריך אני רואה שיש לכך תימוכין גם מאיש הכנסייה איתו שוחחת.
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
דן - תודה על התשובה, אחרי שכתבי לך לפתע נזכרתי מהיכן הנושא של הכנסיה הלותרנית מוכר לי
לעירי כפר סבא עיר תאומה - מולהיים, את היחסים בין הערים ניהל בעבר כומר לותרני, והוא סיפר לי על יחסי הכנסיה הגרמנית של אז, אפשר הייה להוציא מהקהילה נוצרי, כי לפי חקי הגזע הוא הייה יהודי והכנסיה שלו שתקה, סיפור אחד לא מעיד על מגמה, אבל אין ספק שזה נושא מדהים שלא נחקר מספיק ואנחנו לא יודעים עליו מספיק.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
רץ - התהיה שלך אכן במקומה, הן כשאלה כללית והן קונקרטית בנוגע לביקורת שלי.
ראשית, אני משער שכל דיווח ממקור ראשון הוא מוטה באופן כלשהו, אם במודע ואם באופן לא מודע. כמי שעוסק בדיווחים על התרחשויות ועל חלקי בהן אני מודע למכשלה זו וכנגזר מכך, להתייחס לעדויות מסוג זה באופן ביקורתי ע''י הצלבת עדויות. עם זאת, לא לנקודת תורפה זו התכוונתי.
שנית, במקרה של הסיפור הזה ניתן לאתר שתי שכבות של הטיה. האחת, הפריזמה של המספר עצמו - מתנגד משטר בעל אמונה חזקה מאד. אינני בקיא באיזו מידה הכנסיה הלותרנית אכן גילתה התנגדות כה מרשימה למשטר הנאצי, אך אני מניח שלמספר היה עניין מובן להאדיר חלק זה. הפריזמה השניה הגורמת להטיה היא זו של הסופרת: היא התבקשה לכתוב את הסיפור לצורך מטרה מעשית מאד והיא שכנוע דעת הקהל באמריקה בכיוון מסוים וזאת, כך אני מניח, ע''י התאמת הנרטיב לעולמו של הציבור האמריקני (בהנחה שיש דבר כזה ציבור לכיד בעל דפוסי מחשבה דומים. מן הסתם הרעיון הוא להשפיע על מעצבי דעת קהל). כשכתבתי את דברי התכוונתי להטיה השניה (זו של הסופרת). החלק המוטה אינו המשטר הנאצי אלא עניינה המשוער להאדיר את תפקיד הכנסיה בהתנגדות למשטר הנאצי שכן למרות שיש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה, אין להקל ראש בחשיבות הנצרות באתוס האמריקני. לכן אינני רואה סתירה בין התייחסות למסמך זה כלפי המשטר הנאצי כאל מקור מועיל לתובנות על דרכי הפעולה של השמטר ויכולת המניפולציה שלו. כפי שציינתי בפתיחת דברי יש כמובן לקחת בחשבון שכמו כל עדות, גם העדות זאת אינה בבחינת אמת אובייקטיבית (אם יש דבר כזה). |
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
דן - זה ספר מגמתי שתכליתו הייתה להכשיר את הלבבות נגד המשטר הנאצי - אם כן הוא בנויי כפוטו שופ - האם אתה יכול עדיין
לקבל אותו כספר שיש לו תובנות לגבי המשטר הנאצי, מבלי להבין את מגבלות הספר ?
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
