ביקורת ספרותית על הכתובים הסודיים מאת סבסטיאן בארי
ספר טוב

---

חברה דחפה לידי את הספר, היא ספרנית, קוראת הרבה, ובדר"כ ממליצה טוב. אז זנחתי ספר אחר שהייתי באמצע קריאתו, "הרצוג", שדוקא נהניתי ממנו, וצללתי לתוך "הכתובים הסודיים". הסיפור עורר בי עניין והוא גם נח מאד לקריאה, (גודל פונט וכד'). הספר עוסק בזכרונותיה של אישה אירית בת כמאה שנים החיה בבית אבות עתיק עוד יותר ממנה ושמור פחות טוב. רוזאן הזקנה חיה מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת עד ימינו. חייה יכלו להיות שונים לגמרי ממה שהיו לולא הקנאות והאכזריות של אנשים שסיפורה קשור אליהם.רוזאן מספרת את סיפורה כפי שהיא זוכרת אותו, או כפי שבחרה לזכור,ובמקביל אליה כותב הכומר המקומי את קורותיה כפי שבחר לספר אותם. הקריאה בספר מעוררת את השאלה של התיעוד ההיסטורי והאם יש בכלל סיפור אמת. חוץ מאשר במאורע טראגי אחד , סיפור מותו של אביה של רוזאן וסיבתו, לא היה לי כל ספק למי אני מאמינה בסיפור הזה. יש הרבה דברים שהשפיעו על חייה של רוזאן שהיא לא הבינה את סיבתם וחלק מן העובדות לא היו גלויות לה, זה לא הפריע לי כי ככה זה במציאות אנחנו אף פעם לא יודעים על כל החוטים שטווים את הסיפור שלנו לכן לא הבנתי מדוע היה כל-כך דחוף לסבסטיאן בארי בעשרת העמודים האחרונים לתת את כל ההסברים ולקשור קצוות מיותרים. הבחירה הזאת שלו הפרה לדעתי את האיזון בספר ופגמה בטעמו כי בסוף יש תחושה של חיפזון ושל דברים שלא פותחו לגמרי ושלא תואמים את קצב הסיפור עד שם. אנני יכולה לסיים מבלי להגיד שרוב הספר מסופר ברגישות, אפילו פיוטית לפעמים, למרות האכזריות הרבה. מצב הרוח משתלב היטב בנוף המלאנכולי שכמעט אינו משתנה במשך כל מאת שנותיה של רוזאן. והרי דוגמא שאהבתי: "אבל מצב הרוח שלי היה שייך ליום מסוג אחר לגמרי, כשסערות נתכו על נוקנארי ושטפו את סטרנדהיל בצבאות בלתי נראים ובדרקונים חסרי רסן,שישבו מחלוקות בין בתי הכפר והים". (ע"מ 227).

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על הכתובים הסודיים