אחותי נתנה לי לקרוא את שבעת המנעולים. היא מצאה את הספר (לאחר חיפושים רבים אחר ספרים של אסתר שטרייט וורצל (שאני מעולם לא הכרתי)) בחנות נדחת לספרי יד שנייה, וכשהגעתי אליה לבייביסיטר היא הגישה לי אותו ואמרה בחגיגיות: "אחותי היקרה, קראי נא את הספר, אני בטוחה שתאהבי אותו". חזקה עלי המלצתה של אחותי, פתחתי בעמוד הראשון והתחלתי לקרוא בצייתנות.
להלן הדברים שהתבררו לי במהלך הקריאה:
א. לאחותי יש טעם טוב.
ב. היא מכירה אותי, וזה נחמד.
ג. יהודים זה עם למעלה מן ההגיון.
ד. מעניין, גם לאנשים מפעם היו רגשות.
ה. ארגון הבריחה (לא שמעתי עליו מעולם קודם לכן)
ו. אני מלאה ברגשות אשמה/הודיה על כך שאני נולדתי ישר לתוך המולדת ועקפתי את כל המנעולים באלגנטיות.
ז. מאיפה לבחורים צעירים שעברו שואה וסבלו קור רעב השפלות הצלפות עבודה קשה שכול אובדן ונאלצו להתחיל את החיים מחדש בחוסר כל היו כל כך הרבה כוחות??
ח. ומאיפה היה להם כוח להתמודד מול כל מה שעבר עליהם אחר כך?
ט. ומתי יגיעו סוף סוף אל המנוחה והנחלה???
י. ואיך לצעירים הנ"ל היו כל כך הרבה מרץ ורצון לעזור ולפעול ולהציל יהודים אחרים (מהגלות, ממנזרים וכו)?!
יא. ומה אני, ילדת שמנת שכמוני, עושה בשביל אחרים?
יב. מחשבות, תובנות ורגשות רבים עודנם בעיבוד.

משהו קטן על צורת הכתיבה ואופן העלילה-אני לא יודעת אם זהו סגנונה של המחברת (יהיה מעניין לקרוא ספר נוסף כדי להשוות(וגם כי התאהבתי)) או שזהו הסגנון הספרותי הישן-שמעגלים נסגרים תוך כדי עלילה בזה אחר זה, בלא להשאר כמעט זמן למתח והשערות (אולי מלבד שני הקונפליקטים המרכזיים- קשיי העלייה לארץ, והקושי של מניה לקראת סוף הספר (לא נספלייר...).

מהספר נודף ריח הרפתקאה, הוא מלא בחויות, צער,אכבות, אהבות, סיפורים קטונים ואפילו תענוג אחד גדול שלא אגלה מהו פה.
היה מדהים לראות מה אנשים עשו רק בשביל להגיע לארץ שממבט ראשון-הינה ארץככל הארצות, אך ממבט מעמיק הינה הארץ היפה בתבל.

לקרוא את פרי עטה של אסתר שטרייט-וורצל הפך אצלי למעיין חוויה,משהו של פעם בחיים.

בין הספרים הטובים ביותר שקראתי(והוא גם על השואה נושא שתמיד עניין וריתק אותי).
הזדהיתי עם הגיבורים,שמחתי בשמחתם,נעצבתי כשהם היו עצובים,בכיתי מכל האירועים הקשים שעברו עליהם.
הספר הוא יפהפה וכתוב בצורה מאוד מושקעת,ומצד שני מרגש עד דמעות.
הסופרת מפתיעה אותנו כל פעם מחדש,הסוף אכזב אותי,ונשארו קצוות פתוחים.
לסיום:אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר,מתאים גם למבוגרים.

ספר מרגש ועצוב מאוד.
הוא מדכא, אבל יפיפייה.
עצוב - אבל יש בו רגעים שמחים.
והעיקר: יש בו את מלוא הרצינות, ההומור והמידות הנכונות של הרגשות כיאה לספר המספר על השואה, ועם זאת מותאם לנוער.
מומלץ מאוד.

ממליץ מאד לקרוא. על אף החומר הקשה בו, הספר כתוב לנוער באופן אופטימי. זה נותן עשרת מונים יותר פרספקטיבה על מה שקרה באירופה ליהודים באותה תקופה מאשר ביקורים ונסיעות אצל מדינת הפולנים.

במיוחד בימים האלו כאשר פולין מנסה להכחיש את קשריה עם הנאצים, ניתן ״לטייל״ בפולין ובשאר אירופה לאחר המלחמה הנוראית.

הפולנים שהיו בורים והכנסיה שיסתה אותם ביהודים. ביזוי, רצח, אונס ושוד של יהודים, היה עניין יומיומי, גם לאחר שהגרמנים הובסו ואני חושב שאף ביתר שאת.

הפולנים, כנראה בשל בורותם, היו האנטישמים הנוראים מכל.
אין מקום בעולם שהיה מתאים למחנות השמדה ליהודים מאשר פולין ואין שהיה יותר מאושר מהפולנים על המצאות המחנות הללו בשטחם.

פר ההעפלה מתאר ברזולוציה הגבוהה ביותר את הקשיים והתעצומות שהיה צריך לגייס כדי להגיע לארץ ישראל. בהחלט אני אשמח להכניס אותו לרשימת הספרים שחייבים לקרוא שוב.

קראתי אותו לפני הרבה זמן... זכורים לי המון רגעים יפים מהקריאה. הסוף איכזב אותי מאוד, אבל קשה לומר שהספר הזה לא טוב.
מומלץ,מומלץ בגדול:)

אם אתם מחפשים רומן היסטורי, כדאי שתשימו את הספר הזה ברשימת האופציות שלכם ... כמובן שאסתר שטרייט וורצל הדגולה לא מאכזבת אותנו גם הפעם, וכוללת בסיפורה קבוצת ניצולי שואה בודדים, אהבות, הרפתקאות, רגעים עצובים ושמחים. הספר לא מדכא מדי, אך, כראוי לנושא כזה, לא עליז מדי. מסוג הספרים שמעניין מאוד לקרוא ולדעת.

ספר מרגש ומלא עצומה על חייהם של ניצולי השואה וההתאקלמות שלהם והקשיים שלהם לעלייה לארץ ספר מדהים ממולץ מאוד