#
אין הרבה ספרים שנראים על פניו קלילים אבל מחביאים בתוכם כובד וגורמים לך לפעמים הרגשה של עצב ומועקה. קראתי בעבר ספר של הסופרת, שנכנס באופן מאד מדוייק למוחו של מתמכר ותיאר את ההתנהגות באופן מדוייק, שלא פגשתי רבים כמוהו בספרות.

כשקראתי קצת על קיז קיבלתי קצת הסבר על מה שחשתי כשקראתי את ספרה. מגיל ההתבגרות – בו בעצם החלה לכתוב – היא חוותה דיכאון קליני ואלכוהוליזם. למרות שהיא חיה בזוגיות באירלנד וסופרת פורה מאד – עד כה כתבה 12 רומנים וכמה ספרי עיון וזכתה בפרסים ספרותיים – היא ממשיכה להתמודד עם הדיכאון.

בספר הזה, מעל 600 עמודים שימו לב, קיז מחביאה תיאורים קשים של פוסט טראומה, אובדנות, אונס, התמכרות לעבודה הממלאת את הבור העצום של המתמכר. רוב הספר משייט בתיאורים קלילים כביכול, ואפשר לומר תיאור שלא הרבה קורה בו, של החברה האירית בימים אלה. החוט המקשר בין סיפורי החיים שהיא מספרת הוא בניין אחד בדבלין, בו חיים חלק מהגיבורים והמספר שהוא דמות מפתיעה, שזהותה מתבררת רק לקראת הסוף. לקראת הסוף קיז מאיצה ל 200 קמ"ש, לוקחת סיבוב של 180 מעלות ודוהרת קרוב מאד לתהום.

כבר אמרו על קיז שהיא כותבת "ספרי בנות". זו מין הגדרה חמקמקה, הקשורה לנושאי הרומן, העוסקים בעיקר ביחסים בין בני אדם (בניגוד, נגיד, לסיפורים העוסקים בקבוצות, או כאלה העוסקים בהתלבטותו של אדם בינו לבין עצמו, שאינם מיוחסים דווקא ל"ספרות בנות") גם הכמות הרבה, יחסית, המוקדשת ליחסים שבינו לבינה מאפיינת ספר כ"ספר בנות". כל אלה נמצאים, כמובן בספריה של קיז עם עוד משהו. התוסף הזה הוא אפל ומיואש, למרות שהסופרת משתדלת לתת סוג של סופטוב לחלק מדמויותיה. חלק ממה שהיא כותבת יכול להיות קומי, בזכות שימוש רב בהומור, דיאלוגים שנונים ואיפיון דמויות מגוחכות אם כי שני הספרים שלה שקראתי רחוקים מלהיקרא כקומיים. ההיפך.

הספר עוסק בחיים באי הירוק. מרחוק הוא נראה (לי לפחות) מושך, בעיקר בזכות האנשים החיים בו. רק כשמתקרבים (בעיקר דרך ספרים, יש לציין) אפשר להבחין שהדשא אמנם ירוק אצלם אבל הגשם, הקור והאפור שאין מספיק שמש שתאיר בו את הפינות האפלות, עצובים מאד. אמנם שימוש מוגזם באלכוהול ו/או בחומרים ממסטלים אחרים אינו מיוחד רק למקומות עם עודף חורף, אבל שם הוא נראה איכשהו סביר. מדכדך.


1/2

בספר הזה מריאן קיז איבדה את מגע הקסם שלה.
תמיד קשה לנתק בין הסופר ליצירה, גם כקוראת וגם ככותבת. חשוב לנסות, אבל קשה. קשה לקבל את העובדה שאחת האלילות הספרותיות שלך איכזבה אותך, בזבזה לך שבועות בלהג מייגע על עולמן של דמויות שפשוט בלתי אפשרי להתחבר אליהן. קיז, אלופת הגיבורות השרוטות והמקסימות, הפסיכולוגית האולטימטיבית, החדה והחריפה כל כך – איך אפשר להאמין שהיא כתבה את הדבר הזה?
לפעמים סופרים משופשפים ומתוחכמים מנסים להמציא את עצמם מחדש, וזו טעות. כל הספר הזה הוא טעות. הוא סובל מחוסר עקביות – ולא בצורתו הכיפית, דמויות שלא מעוררות שום אמפתיה, דאוס אקס מכינה מגוחך ופתרונות קלישאתיים להחריד לבעיות במערכות יחסים שונות. מה קרה לה, לסופרת שעשתה לי את השנה? לסופרת שכמו דיברה ישירות אליי, ומדי פעם הוציאה גם ממני את הסופרת?

אוקיי. אז לסיכום: חמישה ספרים מעולים, שריפאו אותי ממכאובים רבים, הצחיקו אותי וטלטלו אותי, וספר אחד שהוא בזבוז של זמן. אני חושבת שאני סולחת לך, קיז, אבל מזהירה את כל המעריצים האחרים – הכוכב הנוצץ בשמיים הוא לא הכוכב הכי נוצץ ברפרטואר של הסופרת האירית הכובשת.

הספר מסופר מנקודת מבט מקורית (לא מגלה מהי).יש משהו במה שנאמר בביקורות הקודמות- יש הרגשה שלא מכירים באמת את הדמויות כמו שצריך. למרות זאת נהניתי מהספר ואהבתי את הסוף הטוב ואיך שדברים מסוימים מתחברים לבסוף והמעגל נסגר.

אם לא היו לי סטנדרטים... אבל זאת מריאן קיז ויש לי. הספר מעניין ומלא דמויות שגרות באותו בניין והסיפורים שלהם, ויישות מסתורית שמשקיפה עליהם. כמו כל ספריה הוא משלב קלילות והומור עם נושאים כבדים כמו דכאון, וכמובן הרבה מערכות יחסים ורומנטיקה.

הספר נחמד, הבעיה שהיו לקיז טובים ממנו: הוא לא מצחיק כמו "הצד השלישי של הסיפור" ולא קולח וכיפי "איזה גבר מקסים" (חלקים ממנו), לקראת הסוף הוא אפילו ממש כבד.

הדמויות, אולי כי הן מתוארות בגוף שלישי, לא גרמו לי להזדהות ולא הרגשתי שאני מכירה אותן (במיוחד קייטי), וסך הכול- אחרי שחיכיתי וספרתי ימים כדי לקנות את התרגום החדש של קיז- אפשר לומר שהתאכזבתי.

ספר חביב ביותר ומהנה לאוהבי מריאן קיז אותה גיליתי לא מזמן ואני עוברת על כל הספרים שלה כדי לקרוא אותם