דולורס היא בסה"כ סוכנת בית חרוצה ונאמנה בעיירה קטנה במיין, ארה"ב. היא באה לתשאול בננוגע למות מעבידתה בנפילה במדרגות. ללא שום שאלה היא מספרת לצמד השוטרים אותם היא מכירה מילדותם, על תכנון וגרימת מות בעלה האלים, שהעז לגעת מינית בבתם.

כל מי שקרא שניים או שלושה מספריו של סטיבן קינג יודע שניבול פה זו אחת מדרכיו המקובלות של מלך האימה להציג את הדמויות שלו כאנושיות וכעמך. אפשר אולי לתהות על הסגנון הזה, אבל אין ספק שבכך הפך סטיבן קינג לאחד הסופרים המצטיינים בדורנו בתיאור מצבים אנושיים ובהצגת המציאות כפי שהיא ממש ובלי כיסויים ילדותיים, כך שכל ספריו - אפילו אלה הדמיוניים לחלוטין - תמיד קרובים אל ליבו של הקורא. וזה שבחו של הסופר, וזו הסיבה שכל כך כיף לקרוא אותו.
"דולורס קלייבורן", הוא אולי ספר קצר, אבל מפליא בתיאור הנהדר, הפשוט ועם זאת המעמיק של הדמות הראשית ומחשבותיה. האנושיות של הדמות הזאת מתפרצת וסוחפת אותנו עד הסוף המפתיע.
בספר אנו קוראים את עדותה של דולורס בפני המשטרה, עדות שהיא למעשה פורקן לב על כל מה שקרה לה מאז 1963, כפי שהיא רואה את פני הדברים. עדות זו הופכת אותה באופן אטומטי למספרת בלתי-מהימנה. וכאן מתגלה אחת מיכולותיו הגדולות של סטיבן קינג - בעזרת הלשון הפשוטה והעילגת של דולורס, אנחנו הולכים ומזדהים איתה יותר ויותר לקראת סוף הספר. למעשה, לא תהיה לכם בכלל מחשבה שנייה שמא דולורס משקרת לאורך כל סיפורה (לי לפחות זה לא קרה, וגם אם כן, העפתי את המחשבות האלה מראשי תוך רגע כמו שוורה דונובן הייתה מנפנפת בידיה מול דולורס כדי לרמוז לה להסתלק). הולדן סקופילד היה נותן הכל כדי שסטיבן קינג יספר את הסיפור שלו ;)
סטיבן קינג הוא לא סופר זול (כפי שיש וטוענים), ולכן מלבד הסיפור השטחי, סטיבן קינג מאתגר אותנו בשאלות מוסריות שנוגעות לשורש היחסים בין גבר לאישה ובין עובד למעביד. אם אתם מחפשים לקרוא ספר שיותר אותכם עם תובנות ושאלות מקוריות (כמו: באילו נסיבות רצח יכול להיתפס כמוסרי ואפילו ראוי ומתבקש? האם לאור ההשלכות של הרצח - שנראה כתאונה לכל דבר - על המשפחה והשם הטוב, יש לשקול מחדש את השאלה הזאת?), אין ספק שזה הספר שלכם.

מכירים את המנסים להתחכם - שבעזרת ניבולי פה, וסיפורי נפלאותיהם (ולפעמים גם בהרמת הקול), מראים לכולנו היכן הם נמצאים בסולם הפיקחות והיכן אנו מדורגים?
ובכן, גיבורת הסיפור, דולורס, היא משרתת/ בת לוויה לאישה "חוכמולוגית" בערך ברמתה, שנהרגה בביתה - דבר שגרם לדולורס להתייצב בתחנת המשטרה, ולספר את שראו עיניה.
במונולוג לאורך כל הספר, היא משתפת אותנו, ואת שני חוקרי המשטרה והקצרנית הפסיבים, בקורות חייה תוך גילוי כיצד רצחה, בעבר הרחוק את בעלה - שבין השאר גם התעלל בה.
לאורך כל הסיפור אנו נחשפים לבהמיותה של הגיבורה - כאשר בסגנונה וניבולי פיה, יכלה לקבל מקום של כבוד בין ה"מעולים" שבתגרני השוק.
כל הגברים בחייה הם "סתומים", "מטומטמים" ו"מפגרים". ואבקש סליחה אם שכחתי עוד מרגליות שפיה הפיק.

דוגמה מוזרה ואינה ברורה, מבחינת הסיפור, הוא המקרה הבא, שקשור לרצח בעלה בעבר:
כל חוקר מתחיל, יודע להבחין ליד באר, אם אבן גדולה נזרקה לבאר או שהיא נגררה לתוכה. תסכימו אתי שאפילו הבן, או הבת הקטנים והמתוקים שלכם יודעים להצביע על ההבדל.
וכאן, ישנו רופא חוקר, שאפילו בעיני גיבורתנו נחשב למבריק - וזו כבר התקדמות.
ומאחר שהבאר נמצאת בחצר ביתה של דולורס, החוקר מעלה בפניה את חשדו (ילד קטן, אמרנו?) ושואל אותה לדעתה. התשובה שהחכמה נותנת - שהיא לא יודעת על מה הוא מדבר...
להזכירכם, מדובר על רצח, והחוקר הוא אדם חריף, ששלח מספר לא מבוטל של רוצחים לכלא.
וכך, בצורה שאינה מובנת, הקטע נקטע, והחוקר החריף והמנוסה הוסיף לעצמו, ביושר יש לומר, את התג השמור לגברים בלבד...
אגב, כל הנשים בסיפור, אם זיכרוני אינו בוגד בי - רגילות, או לפחות לא טיפשות או סתומות...נו, שיהיה.
ספר רדוד, סתמי, ולא מוסיף מאומה.
ממש לא נהניתי.

אחד הספרים הפחות טובים שלו...
לא הצלחתי להתחבר עליו. הדמות שלה לא מספיק הייתה מלאה ולא קרה מספיק בספר . קראתי אותו מהתחלה עד הסוף, לדעתי תתעקשו איתו רק אם ממש אהבתם אם לא אז תעזבו ...
ביזבוז של זמן

בין הטובים של קינג.
הספר כולו כתוב מנקודת מבטה של דולורס קלייבורן, זקנה פשוטה וגסה, אשר בשפתה הבוטה מתארת לפרטי פרטים את סיפורה המרתק והמפתיע.

בין הספרים הטובים ביותר והמרגשים ביותר שקראתי.

יפה ומרתק!!!!!!