איזה ספר נהדר, מופרע, מצחיק, נועז ופרובוקטיבי.
איך כמעט פספסתי אותו, כשהנחתי, שמדובר בספר בישול...(-:
זוהי מן קומדיה שחורה על טיפוס בשם רוזה אחמנטובה.
אישה טטארית, החלטית ותקיפה, שנונה ודעתנית, חרוצה ומסורה למשפחה, שחיה ברוסיה בתקופת המשטר הסובייטי עם בעלה קלגנוב ובתם סולפיה.
אישה מאוד מעשית מאידך, אך מאוד ביקורתית ושיפוטית, אשר הערותיה מצחיקות ואפלות בסגנון: "מה קרה לך? עלה לך הזרע לראש? שכ

על פי הסקירה הרשמית (זאת שמופיעה על גב הספר ומועתק לראש העמוד הזה) ניתן לצפות לספר הומוריסטי על גיבורה טיפה תמהונית אבל באופן כללי ראויה להערצה.

זה דווקא תאם גם את דעתי אפילו אחרי מאה העמודים הראשונים. וזאת כיוון שהגיבורה היא גם המספרת, ובתור קורא אני נוטה לצאת מההנחה שהמספר שברומן כלשהו, הינו אמין. אם הוא קובע שהזאת היא מכוערת וטיפשה או שהזה הוא עצלן, או שהמספר עצמו יפה ומוכשר, אני אקבל את

בדומה לספרה הקודם תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי חוזרת <mark>אלינה ברונסקי</mark> לשחזר בהקצנה
את כתיבתה המבריקה קומית הומוריסטית חצופה ואפילו המושחזת המשובבת לב קורא בספרה
הצמה של סבתא .
תתארו לעצמכם רגע תמונה של סבתא . או יותר מדויק איך אתם מבינים את משמעות המילה סבתא ?
סבתא היא אמא של אבא או אמא , אישה אוהבת בעלת לב גדול , תמיד עם מילים טובות של אהבה ,
תמיד מחבקת ואוהבת . עכשיו את כל המילים האלה קחו ל

"להיות בראשה של חמתך" (על משקל להיות גו'ן מלקוביץ") זו התחושה שמחלחלת בתוכי תוך כדי קריאת ספרה המופלא של <mark>אלינה ברונסקי</mark> שברוב עוונותיי אני לא מכיר אבל ככתוב בכריכה - סופרת מסעירה.
אולי זה היכולת של הסופרים לבנות לנו זהות חדשה לכמה שעות, להרגיש לרגע אחרים, ואת זאת אלינה עושה תוך כדי כתיבה שנונה מרתקת וסוחפת, זאת הסיבה שאנחנו קוראים ספרים.
על הספר עצמו , מרק טווין אמר פעם שאין נישואים ללא חותנת,

יש משהו מעורר השראה בנשים שלוקחות אחרית מלאה על ניהול גורלן, במיוחד בנסיבות לא מקלות. כמו בספר הראשון שקראתי מסדרת 'חוצפנית' המשותפת להוצאות תשע נשמות ו-הכורסא ("חוות קולד קומפורט"), גם כאן אנו עוקבים אחר גיבורה אשר לא משאירה לאף אחד אחר את המושכות בנוגע לניהול חייה, וחיי משפחתה. אבל בניגוד לחוות קולד קומפורט, בה אנו עוסקים בליידי חיננית ונמרצת אשר תורמת לרווחת סובביה במהלכים נחושים אך רגישים, בספ

#
רוזה(לינדה) אחמנטובה היא טטארית בעיני עצמה, החיה ברוסיה הקומוניסטית. עם יכולת נדירה להסתדר וליפול תמיד על הרגליים, השקפת עולם מוצקה, ביטחון בלתי מעורער ביתרונותיה ובחסרונותיהם של האחרים. היא יודעת מה נכון ומה לא נכון לעשות, בטוחה שבלעדיה בנות משפחתה החלושות לא ישרדו שבוע. היא מנהלת את בעלה הלא-יצלח, המאמין, פתי שכמותו, בקומוניזם ובשיוויון, וזוכה לבוז עמוק ממנה. מצד שני אין כמוה להתגייס למען אלה

<mark>אלינה ברונסקי</mark> יודעת לספר סיפור, ולכן כנראה לא הנחתי את הספר מהיד עד לסופו. ביבשושיות ומתוך בטחון עצמי בלתי נדלה מתארת המספרת, רוזה אחמנטובה, את קורות חייה מרגע לידתה של בתה ועד ל... לא משנה. תקראו, זה ממש נחמד. וגם מזעזע, כי מתוך היבושת מתגלה אגוצנטריות אינסופית שגובלת בהתעללות בחסרי ישע. זה מצחיק, עצוב, אירוני ונורא. ספרות גדולה אין פה, ושום תבשיל חריף, משום מטבח, לא באמת תמצאו כאן.

יש בשפה היידיש מילה כזאת. כותבים אותה כלבתע, שזה יידיש עבור המילה הארמית כלבתה, כלומר כלבה.קוראים קלפטה, וזו מילה שמתארת אישה רעה, מכשפה כזאת, משהו כמו bitch באנגלית, אבל גם קצת אחרת. גיבורת הספר הזה רוזה אחמנטובה היא ממש לא יהודיה, למעשה היא גם קצת אנטישמית, כמו שהיא אנטי כל דבר שהוא לא רוזה אחמנטובה, והתיאור קלפטה הולם אותה מאוד. זה בדיוק היא. דומיננטית, חזקה, מעשית אבל גם אגוצנטרית, נרקסיסטית ו

זהו ספר שהדמות של הגיבורה הראשית עושה את כל הסיפור. נעים מאוד, הכירו נא את רוזה אחמנטובה. ואתם רוצים להכיר אותה. היא לא סתם טיפוס, היא חתיכת טיפוס!
רוזה אחמנטובה היא אישה שאף פעם לא מרוצה משום דבר, אבל היא כמו חתול בעל תשע הנשמות, שתמיד נופל וקם על רגליו. ככה
רוזה. היא לא בוחלת בשום אמצעי להשיג את מה שהיא רוצה,וכל האמצעים כשרים.

רוזה נשואה לבעל שהוא לא מציאה גדולה, ויש לה בת, סולפיה שמה, מ