ביקורת ספרותית על דולורס קלייבורן - חשדות מהעבר (עיבוד קולנועי) מאת סטיבן קינג
ספר לא משהו

---

מכירים את המנסים להתחכם - שבעזרת ניבולי פה, וסיפורי נפלאותיהם (ולפעמים גם בהרמת הקול), מראים לכולנו היכן הם נמצאים בסולם הפיקחות והיכן אנו מדורגים?
ובכן, גיבורת הסיפור, דולורס, היא משרתת/ בת לוויה לאישה "חוכמולוגית" בערך ברמתה, שנהרגה בביתה - דבר שגרם לדולורס להתייצב בתחנת המשטרה, ולספר את שראו עיניה.
במונולוג לאורך כל הספר, היא משתפת אותנו, ואת שני חוקרי המשטרה והקצרנית הפסיבים, בקורות חייה תוך גילוי כיצד רצחה, בעבר הרחוק את בעלה - שבין השאר גם התעלל בה.
לאורך כל הסיפור אנו נחשפים לבהמיותה של הגיבורה - כאשר בסגנונה וניבולי פיה, יכלה לקבל מקום של כבוד בין ה"מעולים" שבתגרני השוק.
כל הגברים בחייה הם "סתומים", "מטומטמים" ו"מפגרים". ואבקש סליחה אם שכחתי עוד מרגליות שפיה הפיק.

דוגמה מוזרה ואינה ברורה, מבחינת הסיפור, הוא המקרה הבא, שקשור לרצח בעלה בעבר:
כל חוקר מתחיל, יודע להבחין ליד באר, אם אבן גדולה נזרקה לבאר או שהיא נגררה לתוכה. תסכימו אתי שאפילו הבן, או הבת הקטנים והמתוקים שלכם יודעים להצביע על ההבדל.
וכאן, ישנו רופא חוקר, שאפילו בעיני גיבורתנו נחשב למבריק - וזו כבר התקדמות.
ומאחר שהבאר נמצאת בחצר ביתה של דולורס, החוקר מעלה בפניה את חשדו (ילד קטן, אמרנו?) ושואל אותה לדעתה. התשובה שהחכמה נותנת - שהיא לא יודעת על מה הוא מדבר...
להזכירכם, מדובר על רצח, והחוקר הוא אדם חריף, ששלח מספר לא מבוטל של רוצחים לכלא.
וכך, בצורה שאינה מובנת, הקטע נקטע, והחוקר החריף והמנוסה הוסיף לעצמו, ביושר יש לומר, את התג השמור לגברים בלבד...
אגב, כל הנשים בסיפור, אם זיכרוני אינו בוגד בי - רגילות, או לפחות לא טיפשות או סתומות...נו, שיהיה.
ספר רדוד, סתמי, ולא מוסיף מאומה.
ממש לא נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על דולורס קלייבורן - חשדות מהעבר (עיבוד קולנועי)