הספר מציג סבתא נרקיסיסטית וחרדתית שמקדישה את כל כוחותיה לשליטה בלתי-פוסקת בנכדה. היא חונקת אותו רגשית ופיזית - לא נותנת לו לנשום, לאכול, לשחק או ללמוד ומעבירה אליו בלי סינון את כל חרדותיה. במקום לאפשר לו להיות ילד, היא עושה כל שביכולתה כדי למנוע ממנו רגע אחד של הנאה או חופש. העלילה שזורה בתוכחות כלפי כל העולם, כולל תיאורים חוזרים שלפיה הנכד "רפה מוח", "טיפש", "חלש" או "עומד למות".
יש כמה רגעים שיכלו להיות קומיים, אבל הדמויות נשארות שטוחות וצפויות.. הוא מזכיר מאוד את הרומן הקודם של הסופרת, "תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי": שוב דמות מרכזית נרקיסיסטית שמקטינה את כולם כדי להאדיר את עצמה ומשוכנעת שרק היא צודקת, תוך שהיא מאמללת את משפחתה. ההבדל הוא שכאן הגיבורה גם חרדתית - מה שהופך את הקריאה לנסבלת עוד פחות.
הצפייה המתמשכת בסבתא שמחריבה את חייו של הנכד לא יצרה אמפתיה, לא הומור, ולא עניין אמיתי.
