ביקורת ספרותית על אלף שמות לאושר מאת ביירון קייטי
ספר טוב

---

אלף שמות לאושר.
לפני כשלושה חודשים רכשתי את "אלף שמות לאושר". התחלתי לקרוא בספר עד עמוד ארבעים בערך.
התרשמתי שמבחינה של תובנות אימון, חוזרות אותן התובנות המצויות בספרה "לאהוב את מה שיש" אבל מה שמוסיפה קיטי בספרה זה הוא את המצע הפילוסופי והרוחני, התומך בחקירת המחשבות שלנו, בכך שכל הסבל שנגרם לנו לא נובע מהאירועים והנסיבות, אלא מהמחשבות שלנו, בהתבסס על דרך ההתייחסות שלנו לאירועים. והמסקנה הבלתי ניתנת לערעור היא – לאהוב את מה שיש, מפני שמה שיש עכשיו, לאחר כל אירוע כזה או אחר, אלה העובדות הנוכחות כאן ועכשיו, האירוע כבר היה, הוא עבר, מה שנשאר אצלנו אלה המחשבות שלנו בלבד ואם לא נאהב אותן, פירוש הדבר שאנחנו לא אוהבים את עצמנו, כי אנחנו הם אלה שגורמים למחשבות הללו להתקיים באופן שהן מתקיימות.
היופי הבלתי ניתן לערעור בספרה זה, לא מתאים לחסרי הסבלנות שלא יודעים להעריך את עוצמתה של המנטרה בחיינו.
היופי הגנוז כאן, הוא שאם נצור הסתכלות מודעת לאופן מחשבתנו כבני אדם, נגלה שממילא אנחנו יוצרים לעצמנו מנטרות במחשבות השגורות שלנו, שחוזרות שוב ושוב, לפעמים מבלי שנשים את לבנו לכך.
ולפי כך מה שמציעה בירון קייטי ב"אלף שמות לאושר", הוא לבחור באופן מודע את אותן מנטרות שתשרתנה את מטרתנו המולדת לאושר.
היא לא עושה את זה כעצה של גורו או מכשף השבט, אלא בדרך שהקריאה בספרה, כמוה כמנטרה, אימון ביצירת מנטרה.
בברכת קריאה מהנה.
טוביה.

» ביקורות נוספות של טוביה
» ביקורות נוספות על אלף שמות לאושר