אין דבר יותר סקסי מרומן בין מורה לתלמידה. יחד עם זאת, הספר מלמד שיש דברים שעדיף שישארו בגדר פנטזיה. סיפור מעולה, כתוב טוב, זורם, מעורר מחשבה - כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת בשביל אהבה? איך מבדילים בין רגש ליצר? האם אהבה באמת יכולה לגשר על פערים? אהבתי את הדמויות, מצאתי את עצמי מתרגשת, שקועה בתוך החלום האסור הזה, מזדהה עם ההתלבטויות של דרור, נסחפת לעולמה הפנימי של עומר, רוצה ולא רוצה שסיפור האהבה הזה יצליח...בטוח אקרא שוב.

דרור- בעל,אבא,בן,מאהב,הכל מהכל ולא כלום באותה נשימה.

חסד נעורייך מספר על מערכת יחסים הנרקמת בין מורה(דרור) לתלמידתו(עומר).
מערכת יחסים שנוצרה אחר גירושיו. מערכת יחסים המתחוללת בחשכת אל-האני העצמי הפנימי הלא מסופק. מערכת יחסים חשוכת מרפא.
דרור היה נשוי לסמדר יש להם בן יחיד עופר שלמענו ניסו הם לשקם את נישואיהם האומללים, אך ללא הצלחה.
לא תמיד המלא בחיים, חי חיים מלאים.. ולא כל מי שחי חיים מלאים, מלא בחיים!!

הרצונות של דרור ושל עומר מתנגשים:
דרור בהיסחפותו רוצה לבלוע את החייים במלואם, בלי ללעוס, בלי לעכל, פשוט לנגוס מהכל ולבלוע. עם זאת הוא מחפש משמעות לחיים מתוך שעמום ובדידות
ואילו עומר מתענגת על כל רגע מתוך אהבה,ומתוך חיפוש לאהבה(כשהאחד יוצר במחשבתו אהבה.. יצירה נפלאה והאחר לא חולק את אותה מחשבה).

הסופר מעלה כאן רבדים הקשורים בהורות,במאווים,בהתגרות הגורל,ברצונות, בבגידה,ברומן מסוכן ובעיקר בחיפוש עצמי תמידי.
מתוך כל הסירבול והעירפול של תהפוכות חיים אהבה ומין, העלילה זורמת ונינוחה, אתה נסחף עם היצרים,יצר המין ויצר ההרס שנקלעים כחוט השני זה בזה .
לאורך הספר החיים תמיד (מסתיימים) מתים ונולדים מחדש.

סוף עצוב .. מסע "תענוגות החיים" מסתיים באובדן חיים.
רומן מרתק ולא שגרתי המלא בתובנות.. "מרבה בינה ודעת".

מדובר בספר יפה שמשך אותי בגלל סיפור העלילה שלו.. תלמידה מתאהבהת במורה וכן הלאה, חיבת לציין שהקריאה הייתה חוויה שטוחה (לא שטחית..) לדעתי הוא לא הצליח להגיע לשיאים אבל אולי מטרתו ובעצם השיא שלו הוא להביא את הדברים בפשטות ובכנות כי הסיפור הוא פשוט סוג של הצצה למציאות לא מדובר בעלילה יוצאת דופן שכתובה רק בספרים אלא למשהו אמיתי וכנה וריאלי לחלוטין, למרות חוסר השיא הוא לא היה כבר אלא קליל ואף נהנתי מקריאתו..

התחלתי את הקריאה עם ציפיות גדולות יותר, אבל די התאכזבתי בסופו של דבר. הכתיבה עצמה מבלבלת, והסיפור- מבחינתי הוא עצוב ומייאש. אולי זה רק עניין של טעם אבל אני מעדיפה ספרים אופטימיים יותר.

סיפור על תלמידה קטינה, שמסמנת את המורה המבוגר ממנה בשנים רבות כיעד לכיבוש, הוא תשריט שאומנם איננו נורמטיבי וגם לא יומיומי, אבל מנגד גם לא זר ומוזר.
לא מצאתי בספר הזה 'משהו לכתוב הביתה'. סתם עוד סיפור, לא חכם ולא מתוחכם ולא מחדש.
הכתיבה זורמת, העלילה סתמית לטעמי. אפשר היה לבנות בניין מפואר בהרבה על יסודות הרעיון הבסיסי.

אני סבורה כי לא ניתנת התייחסות הראויה לסופר אייל מגד,
יש לי את ספריו: חסד נעורייך,ארץ אישה, זוז.
לעניות דעתי מדובר ביותר מורכב הכותב בפשטות אינטיליגנטית המפיחה רוח אחרת בספרות העברית ושופכת אור מסוג מאוד ייחודי על החיים כאן, יחסים שבינו לבינה ובינהם..
ממליצה על קריאה מחודשת ביצירותיו.

ממש שעמום. לא הצלחתי לסיים קת הקריאה. חזרתי ומעייף.