“"הדתות טועות מרגע שהן מטיפות מוסר ומרעימות כל-מיני דיברות ומצוות. לא צריך אלוהים כדי ליצור אשמה, גם לא כדי להעניש. אחינו בני-האדם מספיקים, בעזרתנו אנו."
- אלבר קאמי, ''הנפילה''.
כסף.
הכסף מניע את העולם, כל הזמן בני האדם חותרים אליו כדי לשפר את מעמדם ולהתקיים, כל הזמן הכסף דורש זמן ומנוחה מן האדם, עם כסף אפשר לקנות הכול.
היום הוא יום טוב, זאת לא הפעם הראשונה שקראתי וכמה שאהבתי. לקרוא מחזות זה כמו לאכול משהו קל בלי לדאוג שאחר כך צריך לרוץ על ההליכון.
אני עוד זוכר איך בכיתה לפני כמה עידנים לימדו את המחזה הזה, וכמעט כולם היו רדומים, עד שהמורה אמרה את המשפט הבא ''העולם הפך אותי לז*נה, ואני אהפוך אותו לבית בושת'', וכולנו צחקנו, ככה בצחוק גדול, באמת שחשבנו שהמשפט הזה יש בו משהו, וככה הכל ניגמר.
אהבה, אומרים שיש אהבה בעולם אבל מה היא?. חמדנות היא משהו שטמון בכולם ותמיד נראה שהיא ממתינה בסופה של המנהרה, היא נראית כל כך טבעית. ואהבה? ועוד בצורה המוחלטת והטהורה שלה? די קשה להאמין בה, אולי עוד 45 שנים.
המחזה הזה מצחיק ומאוד רלוונטי, בנוי כמו פאזל או שעון קיר משוכלל שכל המחוגות בו פועלות ברצף מתקתק, לא צריך לדאוג בנוגע לאי-הידיעה של ''מה השעה?''. במחזה מצטיירת עיירה עלובה ופתטית אי שם בגרמניה, השגשוג לא קיים בה ולאנשים לפעמים אפילו חסרה טלוויזיית שחור-לבן, עד שיום אחד באה אותה הגברת גברת נקמות...האהבה המתוארת במחזה היא שד דמיוני אשלייתי. לא יכולתי שלא לרחם קצת על אלפרד, כל הטענות הללו נפלו עליו אחת אחרי השנייה. והמטרה של דירנמט הרי הייתה הבידור, וככה יצא לי. ''החיים עצמם מחברים את הסיפורים היפים ביותר'' (עמ' 109).
ולסיום היה מצחיק ומשעשע.”
