ביקורת ספרותית על מאת
ספר מעולה

---

ספר אוניברסלי.

על פניו, הספר עוסק בצורות, מימדים וגיאומטריה - שזהו נושא מעניין בפני עצמו שמקבל משמעות חדשה בכל פעם עם התפתחות מדע הפיסיקה, אך עיקרו של הספר הוא צרות המוחין של האדם.

צרות המוחין ואי היכולת לקבל רעיונות בלתי שגרתיים באה לידי ביטוי בשני תחומים: המדע והחברה.
בארץ הדו-מימדית "מישוריה" סירבו התושבים לקבל את רעיון המימד השלישי מהסיבה הפשוטה שבחושיהם המימד בלתי ניתן לתפישה. אומנם לנו המימד השלישי נראה וודאי, אך הבא לא נשכח שאנשים פסלו ועודם פוסלים רעיונות שנשמעים כמו "על טבעי" בדיוק מאותם שיקולים. איך יתכן שהארץ נעה אם איננו מרגישים את התנועה? איך יתכנו כוחות משיכה מיסטיים שפועלים על מסות שאין בינהן מגע? כיצד יתכן שחתיכת סלע מורכבת מהרבה ריק?

מה באשר לביקורת החברתית? ובכן, אני מאמינה שלרובנו כיום קל לקבל את הביקורת שאבוט מותח על החברה הויקטוריאנית, הרי מושגים כמו "שוויון", "דמוקרטיה" ו"פלורליזם" נזרקים לכל עבר ללא הרבה מחשבה, כאילו היו דרכו של הטבע. אני חושבת שדרך הסאטירה של אבוט אפשר להתוודע בצורה הכי טובה לאבסורד שבחברה מעמדית, ובעיקר - לגישה המחשבתית שמובילה להווצרות המעמדות, ואולי לזהות אותה תחת אצטלה מודרנית. עלינו לשוב ולמלא את המושגים שלנו בהבנה, אחרת נזמין עלינו מרידה ב"ערכים הישנים" שתבטל את כל הישגי הדמוקרטיה.

חוץ מזה, זאת היתה חוויה מאוד אוונגרדית להזדהות עם ריבוע דו מימדי. חוויתי משהו דומה רק ב"האלים עצמם" של אסימוב ;)

» ביקורות נוספות של Hypathia
» ביקורות נוספות על