ביקורת ספרותית על פונדמנטליסט בעל כורחו מאת מוחסין חאמיד
ספר מעולה

---

עלי להודות שהנסיבות בהן אדם לוקח ספר לידיים משפיעות במידה מסויימת על התחושה שנשארת מהספר בתום קריאתו. כשאני ניגשת לקרא ספר מאוד פופולרי שזכה לתשבוחות רבות, בצורה טבעית יש לי ציפיות רבות ממנו וכן הקריאה שלי ביקורתית מאוד. המצב עם "פונדמנטליסט בעל כורחו" היה הפוך: לא רק שלא שמעתי על הספר מימיי, גם נרתעתי מהאופי המוסלמי שלו והשם הערבי של הסופר. זו רתיעה שאיני מתגאה בה אך היא קיימת בי "בעל כורחי", ולמרות זאת החלטתי לתת לספר צ'אנס. דבר נוסף שהפך את הספר לילד הלא מקובל בכיתה זה שהוא שכב בתצוגת הספרים שמחוץ לספריה העירונית, ספרים המועמדים להזרק ככל הנראה ונמכרים בחמישה שקלים לכל מי שרק רוצה לקחת. ובכן, יתכן שבגלל כל אלו שיפוטי איננו אובייקטיבי, אם אובייקטיביות היא בכלל משהו שהגיוני לצפות מביקורת ספרים.

הרובד החיצוני של הספר הוא ביקורת על החברה האמריקאית. ביקורת על בעלי ההון שלא לוקחים אחריות מוסרית על הכוח שיש להם, ביקורת על ארה"ב שיוצאת למחמות עקובות מדם עם אמתלות מפוקפקות ולא מונעת שפיכת דמים היכן שיש בכוחה למנוע. נשמעת גם ביקורת כלפי ההתנהלות של האדם הלבן בעולם, התפישה המתנשאת של הצעירים הלבנים והעמידים. כל אלו היו ביקורות חשובות שהוגשו בצורה טובה, אך הן לא היו מוגמרות. למה אני מתכוונת? הגיבור לא ירד לעומקן של הסוגיות אלא הסתפק בתחושת הדיסוננס שנוצרה אצלו בתור מביט מן הצד. שפתו היתה שפת הסמלים: סמלי אמריקה של פעם, הסמליות של הרומן שלו עם אריקה כמו הרומן שלו עם אמריקה, העושר של העולם החדש וכו'.

רובד נוסף שיש לספר הוא הרובד האישי שאליו יותר התחברתי. החויה של גיבור הספר היא חויה של זרות ובדידות. בגיל 18 הוא צריך לתפקד כבין שווים בחברה הגבוהה והמצליחנית של תלמידי אחד הקולג'ים הנחשבים. בעוד שרוב חבריו מרגישים בטחון במקום שבו הם נמצאים, הגיבור נאלץ כל הזמן לזייף תחושת בטחון תוך שהוא לומד את הקודים של החברה החדשה ומפרנס את עצמו. הרצון העז שלו להשתלב מוביל אותו למצב שבו הוא חצוי בזהותו: עדיין לא כמו הצעירים העשירים בניו יורק וכבר לא פקיסטני כמו משפחתו שהשאיר מאחור. כמו כן, מאורעות ספטמבר 11 והתגובות שבאו לאחריו השאירו אותו גם חצוי בנאמנותו: מצד אחד למקום החדש שנתן לו חיים של שפע ונוחות ומצד שני לשורשים, למשפחה.

הסיפור עצמו מוגש בצורה קלילה בפורמט של דיבור מגוף ראשון - המספר פונה לתייר אמריקאי דמיוני ומגולל בפניו את הסיפור. עקב כך הכתיבה נשמעת כנה ולא מתאמצת. מהר מאוד נשאבתי לספר והתחברתי לדמויות, אבל לפי הביקורות שאני רואה זו - ההתלהבות שלי מהספר היא די חריגה.

» ביקורות נוספות של Hypathia
» ביקורות נוספות על פונדמנטליסט בעל כורחו