ביקורת ספרותית על מנוחה נכונה מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 בספטמבר, 2010
ע"י Hypathia


זהו סיפור של כניעה. הספר מתחיל בהתנגדות של יונתן ליפשיץ לאופן שבו התנהלו חייו עד כה, ברצון שלו לעזוב, בסלידה שלו מהקיבוץ, מהאנשים בו, מהאידאולוגיה ומהערכים. סלידתו של יונתן מתבטאת בתמונות הקודרות שבהן מצטייר הקיבוץ בחורף, בהערות העוקצניות שלו, בדעותיו על אנשים. הוא לא יודע להסביר במילים את הכעס שלו. הוא מחפש תיאורים והצדקות למצבו בתוכניות הרדיו ואמירות של אנשים אחרים, אך הוא ממשיך לשתוק. מנגדו, או אולי לצידו, יש את אישתו רימונה - גם היא דמות שלא מרבה לדבר ואת רגשותיה ומחשבותיה מבטאת בצורה די אינפנטילית באמצעות סימבולים מתמונה, מספר או ממוסיקה. מסביב לשני אלו ישנן דמויות רבות שמטיבות לדבר ולהסביר את עצמן אי לכך שולטות במציאות ומעצבות אותה לפי רצונן. אחת הדמויות הללו היא אבא של יונתן, יולק, אשר מייצג את כל מה שיונתן רוצה לברוח ממנו.

יונתן בורח בסופו של דבר, אך גם חוזר - בדיוק כפי שטוענה רימונה, שראתה בתלונות שלו גחמה זמנית שהיא כמו עונות השנה, כמו מן דחף עתיק לצאת לקרב ולחזור ממנו, אך מעולם לא להתנתק ממקומו הטבעי. לפי הגישה הזו, כל המילים, ההסברים והנימוקים מתנקזים לגחמה קצרה. לפי הגישה שלה אין מקום לשינוי של המציאות, אפילו המציאות האישית של אדם. מקומו קבוע מראש והוא תמיד יחזור אליו. לגישה הזו יונתן יכל להתנגד רק אם היה לומד לדבר ולהסביר לעצמו במילים מדוע רע לו ומדוע ביקש לברוח. אך הוא לא לומד זאת. במקום, הוא נוסע למדבר, פוגש זקן רוסי הדוניסט שמטיף לו לחיות חיי נהנתנות, מבלה אצלו תקופת רענון ופורקן וחוזר לקיבוץ שלו. יותר משהוא חוזר לקיבוץ שלו, הוא חוזר לחברתן של דמויות שימשיכו לעצב את עולמו משום שהן שולטות בשפה, בעוד שיונתן ככלות הכל לא למד לעשות זאת.

משום כך זה סיפור של כניעה. אדם קם והלך - תבע חזקה על גופו הפיסי, אך את נפשו הותיר להיות רכוש של אחרים. הוא פרק את הכעס והתסכול שצבר בחיים שלא התאימו לא ולא עשו לו טוב, אך חזר אליהם לרגעים של נוחות זמנית, עד החורף הבא. אבל הספר נעצר בנקודה האופטימית של המחזוריות, כאילו עוז מנסה להשכיח מאיתנו שיונתן אומנם מצא לו מנוחה, אבל לא מצא לו פתרון.

מה שמאוד יפה בספר הזה ויחסית נדיר בספרים אחרים זה מורכבות הדמויות. הן מוצגות על שלל צדדיהן, כך שלא קיים אדם אחד שמייצג את הצדק המוחלט ואחר שמייצג את השפלות, או שלישי שחוכמתו לעולם לא מכזיבה. כל הדמויות מאוד אנושיות עד כדי כך שקל לזהות את הדובר כבר לפי השורה הראשונה במונולוג.


4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ