חורחה בורחס היה סופר ארגנטינאי, ומשורר, שנחשב לדמות מפתח בספרות בשפה הספרדית. יצירותיו הידועות ביותר, Ficciones (בדיונות) ו-El Aleph (האלף), שפורסמו בשנות הארבעים, הן אוספי סיפורים קצרים על חלומות, פנטזיה, מבוכים, מקריות, אינסוף, ארכיונים, ספריות, מראות, סופרים בדיוניים פילוסופיה, אפיסטמולוגיה ומיתולוגיה.
הקריאה תמיד קשה ואתגרית. הסיפורים שלו מלאים בהפניות וזה כאילו אתה קורא את הכתיבה של המון אנשים. כדי להבין אותו צריך לעשות קצת מחקר וחיפוש ברשת (דומה מאוד לאומברטו אקו שהיה בעל מידע רב ולא מובן לקורא והעריץ את בורחס). יוצאים נשכרים בידיעות רבות ולעיתים ידיעות שאינן אמיתיות כמו למשל ה"פטנט" של בורחס לצטט מספרים לא קיימים שהוא המציא עד שחושבים שהספרים באמת קיימים....

הסיפורים בספר בדיונות מגוונים מאוד כמו הידיעות של המחבר. הם קצרים אבל משום מה נראים ארוכים כי צריך הרבה תשומת לב ולעיתים לקרוא כמה פעמים כדי להבין את הכוונה והאם המחבר רציני או מהתל בך.
דוגמאות לסיפורים:
את "גן השבילים המתפצלים" אין צורך להציג ולכן לא אכתוב.
"החורבות המעגליות" - איש עושה את דרכו אל מעגל ההריסות של מקדש עתיק, שוכב ומתחיל לחלום, מתוך מטרה לחלום אדם, ליצור בן שהוא יהיה לו האב, על ידי דימויו לפרטי פרטים.
"הגרלה בבבל" - בעיר בבל, הגרלה הופכת למשחק המשתלט על כל היבטי החיים. ציור מזל עשוי להוביל אותך להתעלות למועצת הקוסמים או לאחד אותך מחדש עם אהבה שאבדה מזמן. כרטיס אחר עלול להכניס אותך לכלא, או לשרוף את הלשון שלך, או לגרום למוות. נראה שההגרלה בכל מקום היא סמל של המקרה בחיים, ונראה שהסיפור לועג מעט לתפקידה של האלוהות בחיי האדם.
"בחינה של עבודתו של הרברט קווין" - זהו עוד מאמר סקירה, המתיימר לסקור ארבע יצירות (שאינן קיימות) שנכתבו על ידי מחבר (בדיוני). בורחס חוקר את מושג המבוך בדרכים שונות בכל אחת מהעבודות הללו.
"הספרייה של בבל" - אחד מהסיפורים המפורסמים ביותר של בורחס, "ספריית בבל" מציג יקום בצורת ספרייה הבנויה מחדרים, כל חדר מלא בספרים. כל ספר מכיל 410 עמודים, עם 40 שורות של 80 אותיות כל אחת. באלפבית יש 25 אותיות וסימני פיסוק. הספרייה מכילה כל שילוב אפשרי של האותיות הללו. רוב הספרים הם ג'יבריש מוחלט, כמובן, אבל כמו שאומר משפט הקופים, אם יש לך מספיק קופים שדופקים במכונות כתיבה מספיק זמן, בסופו של דבר הם יכתבו את המלט. אבל החיים בספרייה מדכאים, מכיוון שרק אחוז קטן ונעלם מהספרים הגיוני בכלל. בורחס חוקר את הדרכים שבהן אנשים מגיבים לכך. למתמטיקאים חישבו כמה ספרים תכיל ספרייה כזו. לפי מאמר של ויקיפדיה על הסיפור הזה, בספרייה הזו יהיו הרבה יותר ספרים ממה שחושבים שיש אטומים ביקום הנצפה.
"הנס הסודי" - מחזאי יהודי נעצר על ידי הנאצים ונידון למוות על ידי כיתת יורים. כל מה שהוא רוצה זו היכולת לסיים מחזה עליו עבד, יצירת המופת שלו. קול אלוהי אומר לו שיינתן לו הזמן לעשות זאת - למרות שהוא אמור למות למחרת. אבל אלוהים פועל כך שהמחזאי מסוגל לטוות "מבוך בלתי נראה נשגב בזמן". תקראו ותבינו.
אלה כמה דוגמאות ויש עוד הרבה סיפורים יפים ומסטיים.
זהו אוסף של 17 מהסיפורים הקצרים ה"טובים" שלו, שהמכנה המשותף שלהם הוא העובדה שהם דומים לשום דבר אחר שאי פעם קראנו או אפילו חשבנו עליו.
אם אתם מתעניינים ברעיונות פילוסופיים ומוכנים לאתגר, ואם לא אכפת לכם להתבלבל במרדף אחר משהו באמת ייחודי ואינטלקטואלי, אז אני ממליץ בחום על בדיונות.

את רוצה ספר שיגרום לך לתהות אם את באמת קיימת, או שמישהו פשוט חולם אותך כרגע?

בדיונות – חורחה לואיס בורחס

מראות ומשגלים נתעבים, מכיוון שהם מרבים את מספר בני האדם.

עלילה:
אוסף סיפורים קצרים, באמצע המאה העשרים בארגנטינה ובעולמות דמיון מרוחקים, על תעלומות מטפיזיות, מבוכים ופרדוקסים של זמן ומרחב.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: פחות רקע, בקושי עלילה ודמויות

דמויות מעוררות: ניתוק-קר, התפעמות-שקטה, ניכור-אסתטי

וייב: מהורהר, מערער, משתובב

טון: רשמי, מנותק, רהוט

מבוך אינטלקטואלי של מראות וחידות; רעיונות פילוסופיים מופשטים על זמן, אינסוף וגורל נדחסים לתוך סיפורים קצרים שהם מסות ספרותיות מוסוות.

אהבתי

את הדיוק הכירורגי של השפה; תחושת סחרחורת; כל דף חושף יקום מקביל או ספרייה סודית שמשנה את חוקי המציאות המוכרים.

אבל

החוויה היא שכלתנית בעיקרה, כמעט מתמטית, והעדרן המוחלט של דמויות עגולות או רגש חם ישאיר אותך בתחושת ניכור וריחוק.
כשהלכתי לאיבוד, הייתי זקוק להערות שוליים כדי להעריך את הטקסט.

בקיצור:

יצירה קצרה, דחוסה וחד-פעמית, אתגר מחשבתי שמרחיב את גבולות הדמיון.

עוד על הספר: אנטומיה של סיפור - בדיונות https://atazur.co.il/but_beautiful/%d7%91%d7%93%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/

באמת שאין לי מושג מאיפה להתחיל. מאיזה צד להתחיל לאכול? למי אכפת מאיזה צד, כשזה היה כל כך טוב.
חברים, סופרים גדולים תמיד היו לאורך ההיסטוריה. אבל בורחס יש רק אחד.
כמו שהוא העדיף לכתוב ולתמצת ב500 מילים מאשר להרחיב על גבי 500 עמודים, כך אעשה.
בורחס הוא סופר מעל המציאות ומעל הפנטזיה. הוא עושה דקונסטרוקציה לספרות ועל הדרך, גם דקונסטרוקציה ליקום כולו.
תרבויות מוסלמיות, סיניות, ארגנטינאיות, הקבלה, הרמב"ם, אדריכלות, מתמטיקה, מטאפיזיקה, תאולוגיה. והכל בתוך סיפורים כאלה קצרים
שמכניסים אותנו לחלום ומשמעותו, מעשה האל עם שבירת חוקי הפיזיקה, פתרון רצח דרך הקבלה, זיכרון בהיר ואין סופי.
יש סיפורים שם שנכתבו בכמות ידע שלא יכולה להכיל אותנו פשוטי העם בעידן האינטרנט של המאה ה-21.
אבל יש פה סיפורים, שבפשטותם למרות מורכבותם, נשארים איתך להרבה זמן ומעבר לזמן ולמרחב.

ספר זה הוא ספר חשוב ויסודי (ספר חובה) לכל אוהב ספר. ספר זה גרם לי לחשוב על הספרות עצמה באופנים חדשים.
בתוך מגוון הסיפורים אחד הנושאים המרכזיים הוא הספרות עצמה - רק לדוגמא סיפורים כמו פייר מנאר וספריית בבל מבטאים חשיבה עמוקה לתוך עולם הספרים - תפקיד סופר מול קורא, משמעות ואקראיות.
הסיפורים הקצרים כתובים בצורה מבוכית שיש לפענח. מסיבה זו העונג בקריאת הסיפורים נמשך הרבה אחרי קריאת הסיפורים עצמם. עם הפענוח מגלים שהסיפור דחוס מאד, ושיש בו כמה רמות של משמעות ועומק. כל פרט הוא מדוייק ובעל משמעות.
נושאי הספר מגוונים (פילוסופיה, פסיכולוגיה, (אנטי-)פשיסזם, דת, מדע, ואפילו מין), אבל לקריאה מסורה בספר יש שכר גדול, ותוסיף ללא ספק מימד עומק לחיים.

בדיונות הוא אחד הספרים שבלעדיהם – אי אפשר לחשוב על הספרות המודרנית. זאת לא אמירה מוגזמת. בעקבות צעדיהם של פראנץ קפקא ואדגר אלן פו, משנה חורחה לואיס בורחס את ההבנה של מהו בדיון ומה הם "נושאים ספרותיים" – אבל יותר מכל, הוא משנה את מקומו של הקורא ביחס לטקסט הכתוב ואת דרכינו להבין את מעשה הקריאה. נכון – קדמו לו סופרים אחרים שאתם הוא מנהל דיאלוג עשיר לאורך כתביו. דיאלוג המוטבע ברוח הרעיונות שהפיץ: כל סופר "ממציא" את קודמיו בדרך קריאתו.
הופעת בדיונות בשנות ה-40, ובמיוחד התרגומים שלו לאנגלית ולצרפתית בשנות ה-50 של המאה הקודמת, עוררו מבול התייחסויות לספר קטן זה, מתוך ניסיון להבין "מה העולם המתואר פה?", "מה כל כך מעניין בדיונים מלומדים על ספרים שלא נכתבו מעולם?", "איך אפשר להשוות תרגומים של ספרים דמיוניים?", "האם זוהי ספרות מנוכרת ויבשה?"
בסגנון מוקפד וחד, לפעמים בהומור ולפעמים בדייקנות מתמטית או בחיקוי התפלספות מופשטת, מציג בורחס בספר זה, עולמות בדיוניים המשאירים את חותמם על העולם האחר, הספק מציאותי, ספק הזוי. חותם זה ניתן לזיהוי בעולמינו היום: דמויות ספרותיות בהשראתו, סרטים, שמות של אתרים ווירטואליים ושל תכנות מחשב. אך במיוחד בורחס נוכח בסוג המבט הרואה בעולם – ספר; במעשה הקריאה - מטפורה רבת עוצמה וגם חוויה אסתטית החורגת מהמילים; בחשיבה ההגיונית כביכול והסדירה – סוג של השלייה.

"טירוף מייגע ומדלדל הוא חיבורם של ספרים רחבי - יריעה, הרחבת הדיבור על פני חמש - מאות עמודים אודות רעיון שלהצגתו המושלמת בעל - פה די בדקות אחדות".

בורחס מבטיח...בורחס מקיים!
בסיפורים קצרים ומרתקים נפרש עולם פנטסטי העוסק בכל, מבריאת העולם והאדם, יקומים מקבילים, סיפורי הגאוצ'וז, רומאנסות, התייחסיות לסרוונטס, פו, הרמב"ם ואחרים.
הרוב המוחלט של הסיפורים מתרחש או בארגנטינה ובשאר דרום-אמריקה הענייה של אז, וחלקו בעולמות בדיוניים ואף במזרח הרחוק.

דוגמאות לסיפורים אהובים מתוך הספר:
החורבות המעגליות - האם חלום יכול לברוא אדם, או שמא זהו גם חלום?

גן השבילים המתפצלים - מרגל אסייתי מטעם הגרמנים ביצע פשע, אך מהו? וכיצד מבוך סיני עתיק קשור לזה?

עיון ביצירותיו של הרברט קווין - ביקורת על סיפוריו של סופר אירי בדיוני, שכתב בעיקר על מבוכים, ונותנים קצת סיוע לסיפור המבוך הבא אחריו

המוות והמצפן - גולת הכותרת מבחינתי בספר זה, שדרך תסכית רדיו קנדי של הסיפור התוודעתי אל ספר זה עצמו.
המפקח אריק לנרוט חוקר תעלומת רצח של חוקר תלמוד, ומגלה שם קשר להגיית שמו המפורש של אלוהים (טטרגרמטון)ולמסתורי התלמוד והקבלה, סיפור מענג בפני עצמו, אזכורים לספר יצירה, הבעש"ט ושפינוזה (שמוזכר גם בסיפור הראשון בספר זה), הקורא יופתע לגלות את פשר המבוך המסוים הזה.

ההתקרבות אל אלמותאסים - עוד ביקורת ספר בדיוני, הפעם בניחוחות המזרח ואלף לילה לילה, על הודי מוסלמי המחפש אחר השם המסתורי הזה לאחר שהרג אדם בעת מהומות אלימות.

גם "הסוף" ו"הדרום" הם סיפורים חביבים במיוחד, חלק מאותה ספרות רומני הגאוצ'וז שהזכרתי קודם


הספר המלא באזכורים לספרים וסופרים, חלקם בדיוניים וחלקם אמיתיים (כגון ידידו הטוב של בורחס, אדולפו ביוי קסארס), אזכורים לקבלה ובודהיזם והמון מספרים ואותיות והמון לטינית וצרפתית ושאר שפות, שיקשו על חלק מהקוראים להתמיד בספר, אבל מי שיש לו סבלנות, מובטח לו שהכל ישתלם, כאשר ייכנס אל תוך העולמות המופלאים בספר הזה

סיפור של בורחס לדעתי, מזכיר יותר מכל עמידה בתוך משולש מראות, בנסיון לצפות אל האינסוף. בורחס הוא המ. ק. אשר (חפשו ציורים שלו בגוגל, אם אינכם מכירים- לא תצטערו) של הספרות.
חלק מהסיפורים עמוסים עד לעייפה בהתייחסויות לספרים שכלל לא קיימים, וזה יכול להקשות על הקריאה, אם כי אני גיליתי בצורת כתיבה שכזו קסם... כמו לקרוא מכתב של איזה חבר עם 20 תארים בכל מדעי הרוח שכותב לך על יום ממוצע שהוא עובר בספרייה.
אבל כשאני קורא סיפור ממוצע של בורחס, אני מרגיש כאילו המוח שלי, אחרי התנוונות של 20 שנה מול הטלוויזיה, החליט יום אחד לקום ולעשות 1000 שכיבות שמיכה במכה (מה שדי נכון, במובן מסויים).

הפנטזיה שבורחס נותן לקורא לטעום ממנה היא ממש לא מה שנקרא פנטזיה בימינו (הכוונה לספרים על גבי ספרים של עלילת אופרת-סבון מתפתלת ומשעממת עם טרולים ואלפים) או לא. בורחס מציע רעיונות ש... טוב, נגמרו לי המשלים, למה שלא ניתן דגימה?

1. סיפור על ספרייה אינסופית, שמכילה ספר המכיל כל צירוף אותיות אפשרי.
2. סיפור על בחור בשם פונס, המכונה פונס הזכרן, שעקב תאונה שקרתה לו החל לזכור כל פרט שבו הוא נתקל- כמות העלים על הצמח שלידו, כמות השערות בשפמו של חברו ועוד ועוד- עד, ממש כך, אין סוף.
3. סיפור על כת מסתורית אשר עליה איש לא מעז לומר דבר- ואיש לא יכול לומר דבר, איש אינו יודע עליה דבר- ואם זאת- כלל בני האדם חברים בה? מהו סודה? מהו אותו ריטואל יחיד וסודי שעל פיה מזוהה כת זו?
4. סיפור מעניין נוסף המציע, טרם זמנו, אפשרות מעניינת בדבר היקום- למעשה את ההשערה בדבר יקומים מקבילים.

ועוד ועוד...

נכון, הקריאה קשה. מצד שני גם התנ"ך לא קל, ואני יכול פחות או יותר להבטיח שבורחס הוא הרבה יותר כיף בסופו של דבר. ואם כתבתי ביקורת כזו ארוכה, סימן שאני לפחות, באמת הושפעתי קשות.

במשך שנים נמנעתי מלקרוא את בורחס. העיסוק בזמן נראה לי משום מה טרחני ומייגע. אני מודה שטעיתי בגדול. הסיפורים של בורחס כל כך מרתקים שלא יכולתי להפסיק לקרוא לרגע עד שסיימתי (מזל שהם קצרים :-). בורחס הצליח לאתגר אותי בכל סיפור מחדש ולעתים אף נאלצתי לחזור על חלקים מהסיפור כדי להבין אותו (לפחות חלקית).

בורחס הוא סופר בליגה משלו. הסיפורים שלו מלאי הומור ונפלאים. הוא מפתיע שוב ושוב בדרכו המקורית לערבב מציאות ודמיון, ולתאר את הזמן באופן מעורר השראה.

אהבתי מאד.

הרעיונות פנטסטיים, אך הסיפורים אינם מהוקצעים.
נדמה שבורחס אומר לקורא: תאר לעצמך שהיה ספר אשר מתאר את הרעיון הזה והזה,
ואינו טורח לכתוב בעצמו את הספר הזה.
בכל זאת, טוב מאוד, בשל הרעיונות.