************הסקירה עלולה להכיל ספויילרים**************
אתחיל מזה שלדעתי הכריכה ממש עושה עוול לספר, לא אהבתי אותה ולא הבנתי את הקשר שלה לספר, ולכן אני ממליצה לכם לא לשפוט לפי הכריכה. זה ספר שבאמת שווה לקרוא ולא לפספס.
אחרי ההקדמה הזו אני יכולה להגיד, וואוו איזה ספר מדהים! מלא בעוצמות ומרגש כל כך, הספר נגע בי במקומות החבויים של הנפש וחדר לי עמוק לנשמה. אין מה להגיד, זה ספר מיוחד שלא שוכחים.
הספר מגולל את סיפורה של סלטנאת מרגע לידתה באיראן ועד לשנות בגרותה בארץ ישראל ביחד עם בעלה וחמשת ילדיה. דרך סיפורה של סלטנאת אנחנו נחשפים לחייהם של יהודי איראן, מנהגיהם הייחודיים, שפתם ופועלם בשנים 1930-1950.
סלטנאת היה שמה של אמה של הסופרת, כך שלא ברור אם הסיפור מבוסס על חייה האמיתיים של אמה או שהוא פרי דמיונה, אני בכל אופן נוטה להאמין שיש בו הרבה מן האמת, כי הוא אותנטי כל כך ויש בו דברים שהם באמת נכונים לגבי יהודי איראן.
הספר היה מרתק, נשאבתי לעלילה ממש מהעמודים הראשונים ותוך פחות מ-24 שעות סיימתי אותו. פשוט לא יכולתי להפסיק. הכתיבה הייתה יפה וקולחת והספר ערוך היטב, דברים שבהחלט תרמו להנאתי מהספר.
מאוד כאב לי על סלטנאת, על החיים הקשים שהיא עברה, על הניכור מאמא שלה ועל אהבתה שלא מומשה, מבחינתי חייה היו סוג של טרגדיה. רוב חייה היו מלאים בסבל וקושי ותחושת ההחמצה על אהבתה שלא מומשה ליוותה אותה עד ליום שאהובה נפטר בגיל 66, כשהיא בעצם הייתה כמעט בת 50. עצוב כל כך.
היה מעניין (ועצוב מאוד) לראות את מערכות היחסים המשפחתיות הסבוכות מאוד- בין אמה של סלטנאת לאביה, בין סלטנאת לאמה, בין סלטנאת לבעלה ועוד, המבוססות על קנאה, שנאה, שקרים וחוסר אמון. הזדעזעתי מהתנהגותה של האם כלפי סלטנאת, ומכך שרימתה אותה והרסה את חייה. קראתי ולא האמנתי שאמא יכולה להיות עד כדי כך רעה כלפי הבת שלה ולפגוע בה במכוון. ליבי נשבר מעוצמת הכאב.
"אחרי כל שנות הסבל שעברתי בגללך סוף סוף מצאתי שלווה, וגם את זה את רוצה לקחת ממני. למה את לא נותנת לי לחיות בשקט, מה כבר עשיתי? התאהבתי! אהבה היא לא חטא. האהבה שלי היא טהורה. היא הדבר הכי נפלא שיכול לקרות לבן אדם. את לא יכולה להבין את זה, כי אין בך טיפת אהבה. לא אל אבא ולא אלי. אף פעם לא זכיתי לקבל ממך מילת חיבה או נשיקה או ליטוף. תמיד התרחקת ממני כאילו הייתי מצורעת. הייתי שמה את היד שלי על הכתף שלך וכמהה לליטוף או לפחות למגע, אבל את נתת לי להרגיש רק דבר אחד: שהיד שלי מיותרת ומפריעה לך. אני הייתי מיותרת בשבילך. אף פעם לא הבנת, או לא רצית להבין, שהדבר שרציתי ממך יותר מכול הוא אהבה".
המילים האלו ריסקו אותי לחלוטין. אי אפשר אפילו להסביר את זה.
יש חלק בספר שמתאר את קשייה של סלטנאת ומשפחתה כשעלו לארץ ישראל, את המחסור ותנאי המחייה הקשים שהיו אז בארץ כשמשפחה עם 9 נפשות צריכה לחיות בצריפון קטן מפח בחום ובקור ולשרוד את החיים, דבר זה גרם לי להעריך אף יותר, את כל העולים החדשים שעלו ארצה מרחבי העולם ועשו מסירות נפש לחיות על אדמת ארץ ישראל ויהי מה. אני מצדיעה להם ומודה להם. אשריהם.
לסיכום, מי שמחפש ספר חזק ומטלטל שימשיך להדהד בו ימים רבים שירוץ לקרוא את הספר הזה. בטוחה שלא תצטערו. קריאה מהנה!
